משנה בבא מציעא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא מציעא פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק שלישי ("המפקיד אצל") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים, ונגנבו או שאבדו, שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל.

טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

למי משלם, למי שהפיקדון אצלו.

נשבע ולא רצה לשלם, נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל. טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

למי משלם, לבעל הפקדון.

משנה ב[עריכה]

השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה, ישבע השוכר שמתה כדרכה, והשואל ישלם לשוכר.

אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו, אלא תחזור פרה לבעלים.

משנה ג[עריכה]

אמר לשנים, גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם, או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה, ואיני יודע איזה הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו.

משנה ד[עריכה]

שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים, נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.

אמר רבי יוסי, אם כן מה הפסיד הרמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.

משנה ה[עריכה]

וכן שני כלים, אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז, זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי, נותן את הקטן לאחד מהן, ומתוך הגדול נותן דמי הקטן לשני, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.

אמר רבי יוסי, אם כן מה הפסיד הרמאי.

אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.

משנה ו[עריכה]

המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין לא יגע בהן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, מוכרן בפני בית דין, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים.

משנה ז[עריכה]

המפקיד פירות אצל חברו, הרי זה יוציא לו חסרונות.

לחטין ולאורז, תשעה חצאי קבין לכור. לשעורין ולדוחן, תשעה קבין לכור. לכוסמין ולזרע פשתן, שלש סאין לכור.

הכל לפי המידה, הכל לפי הזמן.

אמר רבי יוחנן בן נורי, וכי מה איכפת להן לעכברין, והלוא אוכלין בין מהרבה ובין מקמעא, אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד.

רבי יהודה אומר, אם היתה מידה מרובה, אינו מוציא לו חסרונות, מפני שמותירות.

משנה ח[עריכה]

יוציא לו שתות ליין.

רבי יהודה אומר, חמש.

יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה, לוג ומחצה שמרים, לוג ומחצה בלע.

אם היה שמן מזוקק, אינו מוציא לו שמרים.

אם היו קנקנים ישנים, אינו מוציא לו בלע.

רבי יהודה אומר, אף המוכר שמן מזוקק לחברו כל ימות השנה, הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה.

משנה ט[עריכה]

המפקיד חבית אצל חבירו, ולא ייחדו לה הבעלים מקום, וטלטלה ונשברה, אם מתוך ידו נשברה, לצרכו, חייב, לצרכה, פטור.

אם משהניחה נשברה, בין לצרכו בין לצרכה פטור.

ייחדו לה הבעלים מקום, וטלטלה ונשברה, בין מתוך ידו ובין משהניחה, לצרכו, חייב, לצרכה, פטור.

משנה י[עריכה]

המפקיד מעות אצל חבירו, צררן והפשילן לאחוריו, או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים, ונעל בפניהם שלא כראוי, חייב, שלא שמר כדרך השומרים.

ואם שמר כדרך השומרים, פטור.

משנה יא[עריכה]

המפקיד מעות אצל שולחני, אם צרורין, לא ישתמש בהם, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן, מותרין, ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן.

אצל בעל הבית, בין צרורין ובין מותרים לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן.

חנוני כבעל הבית, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, חנוני כשולחני.

משנה יב[עריכה]

השולח יד בפיקדון, בית שמאי אומרים, ילקה בחסר וביתר.

ובית הלל אומרים, כשעת הוצאה.

רבי עקיבא אומר, כשעת התביעה.

החושב לשלוח יד בפקדון, בית שמאי אומרים, חייב.

ובית הלל אומרים, אינו חייב עד שישלח בו יד, [ שנאמר (שמות כב) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ].

כיצד.

הטה את החבית ונטל הימנה רביעית, ונשברה, אינו משלם אלא רביעית, הגביהה ונטל הימנה רביעית, ונשברה, משלם דמי כולה.


משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא מציעא ג ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המפקיד אצל חברו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה להישבע שהרי אמרו שומר חינם נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמישה למי הוא משלם למי שהוא פיקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמישה למי הוא משלם לבעל הפיקדון.

(ב) השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה יישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה אלא תחזור פרה לבעלים.

(ג) אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו.

(ד) שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים זה אומר מאתיים שלי וזה אומר מאתיים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אלייהו אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אלייהו.

(ה) וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן את הקטן לאחד מהם ומתוך הגדול נותן דמי הקטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבוא אלייהו אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי אלא יהא הכל מונח עד שיבוא אלייהו.

(ו) המפקיד פירות אצל חברו אפילו הן אובדין הרי זה לא ייגע בהן רבן שמעון בן גמליאל אומר מוכרן בבית דין מפני השב אבידה לבעלים.

(ז) המפקיד אצל חברו פירות הרי זה יוציא לו חסרונות לחיטים ולאורז תשעת חציי קבין לכור לשעורים ולדוחן תשעת קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלשת סאין לכור הכל לפי המידה והכל לפי הזמן אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מה אכפת להם והעכברים אוכלין בין מהרבה בין מקמעה אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד רבי יהודה אומר אם הייתה מידה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות.

(ח) יוציא לו שתות ליין רבי יהודה אומר חומש יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים ולוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים קנקנים ישנים אינו מוציא לו בלע רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחברו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה.

(ט) המפקיד חבית אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור ואם משהניחה בין לצורכו בין לצורכה פטור ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור.

(י) המפקיד מעות אצל חברו צררן והפשילן לאחריו מסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרים ואם שמר כדרך השומרים פטור.

(יא) המפקיד מעות אצל השולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן החנווני כבעל הבית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כשולחני.

(יב) השולח יד בפיקדון בית שמאי אומרין ילקה בחסר וביתר בית הלל אומרין כשעת הוצאה רבי עקיבה אומר כשעת התביעה החושב לשלוח יד בפיקדון בית שמאי מחייבין ובית הלל אומרין אינו חייב עד שעה שישלח יד כיצד הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם את הכל.


פירושים[עריכה]