משנה בבא מציעא ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המפקיד אצל חברו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה להישבע שהרי אמרו שומר חינם נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמישה למי הוא משלם למי שהוא פיקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמישה למי הוא משלם לבעל הפיקדון.

(ב) השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה יישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה אלא תחזור פרה לבעלים.

(ג) אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו.

(ד) שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים זה אומר מאתיים שלי וזה אומר מאתיים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אלייהו אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אלייהו.

(ה) וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן את הקטן לאחד מהם ומתוך הגדול נותן דמי הקטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבוא אלייהו אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי אלא יהא הכל מונח עד שיבוא אלייהו.

(ו) המפקיד פירות אצל חברו אפילו הן אובדין הרי זה לא ייגע בהן רבן שמעון בן גמליאל אומר מוכרן בבית דין מפני השב אבידה לבעלים.

(ז) המפקיד אצל חברו פירות הרי זה יוציא לו חסרונות לחיטים ולאורז תשעת חציי קבין לכור לשעורים ולדוחן תשעת קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלשת סאין לכור הכל לפי המידה והכל לפי הזמן אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מה אכפת להם והעכברים אוכלין בין מהרבה בין מקמעה אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד רבי יהודה אומר אם הייתה מידה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות.

(ח) יוציא לו שתות ליין רבי יהודה אומר חומש יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים ולוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים קנקנים ישנים אינו מוציא לו בלע רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחברו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה.

(ט) המפקיד חבית אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור ואם משהניחה בין לצורכו בין לצורכה פטור ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור.

(י) המפקיד מעות אצל חברו צררן והפשילן לאחריו מסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרים ואם שמר כדרך השומרים פטור.

(יא) המפקיד מעות אצל השולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן החנווני כבעל הבית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כשולחני.

(יב) השולח יד בפיקדון בית שמאי אומרין ילקה בחסר וביתר בית הלל אומרין כשעת הוצאה רבי עקיבה אומר כשעת התביעה החושב לשלוח יד בפיקדון בית שמאי מחייבין ובית הלל אומרין אינו חייב עד שעה שישלח יד כיצד הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם את הכל.

הדף הראשי של משנה בבא מציעא ג