משנה בבא מציעא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא מציעא פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק שביעי ("השוכר את") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב, אינו רשאי לכופן.

מקום שנהגו לזון, יזון, לספק במתיקה, יספק.

הכל כמנהג המדינה.

מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו, צא שכור לנו פועלים.

הלך ופסק להם מזונות.

וכשבא אצל אביו, אמר לו, בני, אפלו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב.

אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם, על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא היה צריך לומר, הכל כמנהג המדינה.

משנה ב[עריכה]

ואלו אוכלין מן התורה.

העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה, ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו, ובדבר שגדולו מן הארץ.

ואלו שאין אוכלין.

העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה, ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו, ובדבר שאין גדולו מן הארץ.

משנה ג[עריכה]

היה עושה בידיו אבל לא ברגליו, ברגליו אבל לא בידיו, אפילו בכתפו, הרי זה אוכל.

רבי יוסי בר יהודה אומר, עד שיעשה בידיו וברגליו.

משנה ד[עריכה]

היה עושה בתאנים, לא יאכל בענבים, בענבים, לא יאכל בתאנים.

אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל.

וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה, אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו, פועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן, ובחזירתן מן הגת, ובחמור כשהיא פורקת.

משנה ה[עריכה]

אוכל פועל קישות אפילו בדינר, וכותבת אפילו בדינר.

רבי אלעזר בן חסמא אומר, לא יאכל פועל יתר על שכרו.

וחכמים מתירין, אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו.

משנה ו[עריכה]

קוצץ אדם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, על ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת.

אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת.

משנה ז[עריכה]

השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו, הרי אלו לא יאכלו.

אם לא הודיען, פודה ומאכילן.

נתפרסו עיגוליו, נתפתחו חביותיו, הרי אלו לא יאכלו.

אם לא הודיען, מעשר ומאכילן.

משנה ח[עריכה]

שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה, אבל לא מן התורה.

ארבעה שומרין הן.

שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.

שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבדה ואת הגנבה.

משנה ט[עריכה]

זאב אחד, אינו אונס, שני זאבים, אונס.

רבי יהודה אומר, בשעת משלחת זאבים, אף זאב אחד אונס.

שני כלבים, אינו אונס.

ידוע הבבלי [ אומר ] משום רבי מאיר, מרוח אחת, אינו אונס, משתי רוחות, אונס.

הלסטים, הרי זה אנס.

הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי זה אונס.

אימתי.

בזמן שבאו מאליהן, אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים אינו אונס.

משנה י[עריכה]

מתה כדרכה, הרי זה אונס.

סגפה ומתה, אינו אונס.

עלתה לראשי צוקין ונפלה ומתה, הרי זה אונס.

העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה, אינו אונס.

מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם.

משנה יא[עריכה]

כל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל.

וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו, תנאו בטל.

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחלתו, תנאו קיים.


משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא מציעא ז ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכל לכופן מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה מעשה ברבי יוחנן בן מתיה שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלים ופסק עמהם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו אפילו את עושה להם כסעודת שלמה בשעתה לא יצאת ידי חובתך שהם בני אברהם יצחק ויעקוב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם אלא פת וקטנית בלבד רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך לומר אלא הכל כמנהג המדינה.

(ב) אלו אוכלים מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו ובדבר שגידוליו מן הארץ ואלו שאינן אוכלין העושה במחובר לקרקע בשעה שאינה גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו ובדבר שאין גידוליו מן הארץ.

(ג) היה עושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו על כתפו הרי זה יאכל רבי יוסי ברבי יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו.

(ד) היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע הוא את עצמו עד שהוא מגיע למקום היפות ואוכל ועל כלם לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ובחמור כשתהא פורקת.

(ה) אוכל פועל קישות אפילו בדינר וכותבות אפילו בדינר רבי אלעזר חסמה אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו.

(ו) קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני שיש בהן דעת אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת.

(ז) השוכר את הפועלין לעשות עימו בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם פודה ומאכילן נתפרסו עיגוליו ונתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם מעשר ומאכילם.

(ח) שומרי פירות אוכלים מהלכת המדינה אבל לא מן התורה ארבעה שומרים הם שומר חינם והשואל נושא שכר והשוכר שומר חינם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעים על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה.

(ט) זאב אחד אינו אונס ושני זאבים אונס רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס שני כלבים אינן אונס ידוע הבבלי אומר משום רבי מאיר מרוח אחת אינן אונס משתי רוחות אונס הליסטין הרי זה אונס והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונסים אימתיי בזמן שבאו מאליהן אבל אם הוליכה למקום גדודי חיה ולסטים אין אלו אונסין.

(י) מתה כדרכה הרי זה אונס סגפה ומתה אינו אונס עלת לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס העלה לראשי צוקין ונפלה אינו אונס מתנה שומר חינם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם ונושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם.

(יא) כל המתנה על הכתוב בתורה תנאו בטיל וכל תנאי שהוא מעשה מתחילתו תנאו בטיל וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים.


פירושים[עריכה]