לדלג לתוכן

משנה בבא מציעא ז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) השוכר את הפועלים,

ואמר להם להשכים ולהעריב -
מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב - אינו יכול לכופן.
מקום שנהגו לזון - יזון.
לספק במתיקה - יספק.
הכל - כמנהג המדינה.
מעשה ברבי יוחנן בן מתיה,
שאמר לבנו: צא ושכור לנו פועלים,
ופסק עמהם מזונות.
וכשבא אצל אביו,
אמר לו: אפילו את עושה להם כסעודת שלמה בשעתה - לא יצאת ידי חובתך, שהם בני אברהם יצחק ויעקב,
אלא עד שלא יתחילו במלאכה,
צא ואמור להם: על מנת שאין לכם - אלא פת וקטנית בלבד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לא היה צריך לומר, אלא - הכל כמנהג המדינה.


(ב) אלו אוכלים מן התורה -

העושה במחובר לקרקע - בשעת גמר מלאכה,
ובתלוש מן הקרקע - עד שלא נגמרה מלאכתו,
ובדבר שגידוליו מן הארץ.
ואלו שאינן אוכלין -
העושה במחובר לקרקע - בשעה שאינה גמר מלאכה,
ובתלוש מן הקרקע - מאחר שנגמרה מלאכתו,
ובדבר שאין גידוליו מן הארץ.


(ג) היה עושה -

בידיו - אבל לא ברגליו,
ברגליו - אבל לא בידיו,
אפילו על כתפו - הרי זה יאכל.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
עד שיעשה בידיו וברגליו.


(ד) היה עושה בתאנים - לא יאכל בענבים,

בענבים - לא יאכל בתאנים,
אבל מונע הוא את עצמו,
עד שהוא מגיע למקום היפות - ואוכל.
ועל כולם, לא אמרו - אלא בשעת גמר מלאכה,
אבל - מפני השב אבידה לבעלים,
אמרו: הפועלין אוכלין -
בהליכתן - מאומן לאומן,
ובחזירתן - מן הגת.
ובחמור - כשתהא פורקת.


(ה) אוכל פועל קישות - אפילו בדינר,

וכותבות - אפילו בדינר.
רבי אלעזר חסמה אומר:
לא יאכל פועל - יתר על שכרו.
וחכמים - מתירין,
אבל מלמדין את האדם - שלא יהא רעבתן,
ויהא סותם את הפתח בפניו.


(ו) קוצץ אדם - על ידי עצמו,

ועל ידי בנו ובתו הגדולים,
ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים,
ועל ידי אשתו,
מפני שיש בהן דעת.
אבל אינו קוצץ -
לא על ידי בנו ובתו הקטנים,
ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים,
ולא על ידי בהמתו,
מפני שאין בהן דעת.


(ז) השוכר את הפועלין -

לעשות עימו בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו.
ואם לא הודיעם - פודה, ומאכילן.
נתפרסו עיגוליו, ונתפתחו חביותיו - הרי אלו לא יאכלו.
ואם לא הודיעם - מעשר, ומאכילם.


(ח) שומרי פירות - אוכלים מהלכת המדינה,

אבל לא - מן התורה.
ארבעה שומרים הם -
שומר חינם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.
שומר חינם - נשבע על הכל.
והשואל - משלם את הכל.
נושא שכר והשוכר -
נשבעים - על השבר, ועל השבויה, ועל המתה,
ומשלמין - את האבידה, ואת הגניבה.


(ט) זאב אחד - אינו אונס,

ושני זאבים - אונס.
רבי יהודה אומר:
בשעת משלחת זאבים - אף זאב אחד אונס.
שני כלבים - אינן אונס.
ידוע הבבלי אומר, משום רבי מאיר:
מרוח אחת - אינן אונס,
משתי רוחות - אונס.
הליסטין - הרי זה אונס.
והארי, והדוב, והנמר, והברדלס, והנחש - הרי אלו אונסים.
אימתי?
בזמן שבאו מאליהן,
אבל אם הוליכה למקום גדודי חיה ולסטים - אין אלו אונסין.


(י) מתה כדרכה - הרי זה אונס.

סגפה, ומתה - אינו אונס.
עלת לראשי צוקין, ונפלה - הרי זה אונס.
העלה לראשי צוקין, ונפלה - אינו אונס.
מתנה -
שומר חינם - להיות פטור משבועה,
והשואל - להיות פטור מלשלם,
ונושא שכר, והשוכר - להיות פטורין משבועה, ומלשלם.


(יא) כל המתנה על הכתוב בתורה - תנאו בטל.

וכל תנאי, שהוא מעשה מתחילתו - תנאו בטל.
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים.


הדף הראשי של משנה בבא מציעא ז