ברטנורא על בבא מציעא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

השוכר את הפועלים - אינו רשאי לכופן. ואע"ג דטפא להו אאגרייהו משאר פועלים, לא מצי אמר להו האי דטפאי לכו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי, דאמרי ליה האי דטפאת לן אדעתא דעבדינן לך עובדתא שפירתא :

במתיקה - לפתן:

הכל כמנהג המדינה - הכל לאתויי דוכתי דנהיגי פועלים למיכל ולמשתי בצפרא בביתו של בעל הבית קודם שיצאו למלאכתם, דאי אמר להו בעל הבית קדימו לעבידתייבו בשדה ואביא לכם מאבלכם שם, אמרי ליה לא, אלא עתה נאכל בבית קודם שנצא השדה כמנהג המדינה:

מעשה ברבי יוחנן בן מתיא - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם פסק להם מזונות, ריבה להם, כלומר, ביון דלא הוה צריך לאתנויי שהרי ממנהג המדינה היו אוכלים, ואתני בהדייהו ליתן להם מזונות, מזוני יתייי קאמר, ומעשה נמי ברבי יוחנן וכו':

בשעתו - בעת מלכותו. דמלך והדיוט הוה:

שהם בני אברהם יצחק ויעקב - וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה, דאילו אברהם שלשה פרים לשלשה אנשים , ובסעודת שלמה יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים:

עד שלא יתחילו במלאכה - דאין באן אלא דברים. דאילו משיתחילו לא תובל לחזור:

רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו' - והלבה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ב)

ואלו - פועלים:

אוכלים מן התורה - במה שעוסקין בו:

גמר מלאכה - כשתולשין אותו . דכתיב (דברים כד) ואל כליך לא תתן , בשעה שאתה נותן לבליו של בעל הבית אתה אוכל, דהיינו בשתולשין אותו:

ובתלוש מן הקרקע - ואם מתעסק בדבר התלוש אוכל באותו דבר עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר, אם הוא בר מעשר. או עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה , אם הוא בר חלה. דאמר קרא (שם כה) לא תחסום שור בדישו, ומדלא קאמר לא תדוש בחסימה , שמע מינה לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, כך חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, ומה חוסם וכו' . ומה דיש מיוחד, דבר שהוא גדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאבה פועל אוכל בו, אף כל דבר שהוא גידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר כשהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא החולב והמחבץ והמגבן, שאינן גדולי קרקע. ויצא המבדיל התמרים והגרוגרות המחוברים יחד, שנגמרה מלאכתם למעשר. ויצא המנכש בשומים ובבצלים, שמסיר הקטנים שאינן גדלים לעולם מבין האחרים להרחיב מקום לגדולים, שאין זו שעת גמר מלאכה . שכל אלו וכיוצא בהן אין פועל אוכל בהן:

(ג)

עד שיעשה בידיו ורגליו - מה שור בידיו וברגליו אף פועל בידיו וברגליו, דהא אתקש חוסם לנחסם. ואין הלבה בר' יוסי ברבי יהודה:

(ד)

מפני השב אבדה לבעלים - שלא יבטל ממלאכתו ויאכל:

אמרו פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן - בשגמרו שורה זו והולכים להתחיל בחברתה. ואף על גב דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא, ניחא ליה לבעל הבית בהא:

וחמור כשהיא פורקת - בהליבתה אוכלת ממשאוי שעל גבה עד שתהא פורקת :

(ה)

אפילו בדינר - אפילו היא שוה דינר:

לא יאכל פועל יותר על שכרו - דאמר קרא בנפשך, כשכירותו, שעליו הוא מוסר את נפשו לעלות בכבש וליתלות באילן:

מלמדין - אומרים לו דרך עצה הוגנת. ותנא קמא פליג אחכמים ואמר אין מלמדין. והלכה כחכמים:

ויהא סותם את הפתח - שימנעו מלשכרו:

(ו)

קוצץ - ליטול מעות ולא יאכל:

על ידי עצמו - בשביל עצמו:

מפני שיש בהן דעת - וידעי וקא מחלי:

(ז)

נטע רבעי - פירות של אילן בשנה הרביעית, שאינן נאכלין אלא בירושלים או פודה אותן ומעלה הדמים לירושלים:

נתפרסו עיגוליו - עיגולי דבלה שנתפרדו ושכר פועלים לחברן, או חביות שנפתחו ושבר פועלים לסתמן:

הרי אלו לא יאכלו - שבבר נגמרו מלאכתם והוקבעו למעשר והרי הן טבל:

(ח)

שומרי פירות - שומרי גיתות וערימות ופירות תלושים. אבל שומרי גנות ופרדסים, אין אובלים לא מהלכות מדינה ולא מן התורה, דשומר לאו כעושה מעשה דמי:

מהלכות מדינה - שכבר נהגו בן:

נשבע על הכל - על כל המאורעות הבתובות בשאר שומרים לחיוב, נשבע שבך עלתה לו ופטור:

משלם את הכל - גניבה ואבידה ואונסים:

נושא שכר וכי' - וכולהו נפקא לן מקראי פרשת ואלה המשפטים. פרשה ראשונה כי יתן איש אל רעהו וגו' נאמרה בשומר חנם, שכן פטר בו גנבה ואבדה . שניה, כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה נאמרה בשומר שכר, שכן חייב בו גנבה ואבדה, דכתיב בה אם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אין לי אלא גניבה, אבידה מנין, תלמוד לומר אם גנב יגנב, מכל מקום. ועוד, קל וחומר, ומה גניבה שקרובה לאונס חייב, אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן. ושוכר, כיון שאין כל הנאה שלו דינו כשומר שכר. והשואל, מפורש בפרשה שלישית וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם:

(ט)

זאב אחד אינו אונס - ונושא שכר ושוכר חייבין עליו. דכתיב הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ייש טרפה שאינו משלם:

בשעת משלחת זאבים - בשחיה רעה משולחת קופצת היא על אדם אחד. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כידוע הבבלי:

הלסטים - חד לסטים הרי זה אונס :

(י)

סגפה - עינה אותה ברעב או שהושיבה בקיץ בחמה ובחורף בצנה:

עלתה לראשי צוקין - שתקפתו ועלתה לראשי הרים גבוהים: מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה: והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא! (לח)

, אלא שאומר לו אי אפשי להיות שומר לך אלא בכך - ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה , והאי כי משך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה, ולא שעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, ולמה שירד ירד:

(יא)

כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל - כולה מתניתין ר' מאיר היא דסבר המתנה על מה שבתוב בתורה אפילו בדבר שבממון תנאו בטל. ואינה הלבה . אלא בדבר שבממון אפילו שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים:

כל תנאי שיש בו מעשה מתחלה - שהקדים מעשה שיש עליו לעשות לתנאי שהוא מבקש ממנו, כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני , דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה:

תנאו בטל - והוי מעשה קיים ואע"פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי:

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו - והיה תנאי קודם למעשה:

תנאו קיים - אבל אי אפשר לו לקיימו, התנאי בטל והמעשה קיים, שאינו אלא במפליג בדברים, שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניט בעלמא מרחיק ודוחה את חבירו בדברים: