עיקר תוי"ט על בבא מציעא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בבא מציעא ז: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) להשכים כו'. בששכרן סתמא ואמר להם אחר שהשכירן כבר. להשכים כו'. אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) כלומר שזו המלאכה היא עבידתא שפירתא. ואדעתא דהכי טפאת לן:

(ג) (על הברטנורא) ואם אין האוכל מזומן נמתין בביתו ולא נצא השדה למלאכתינו. תוספ':

(ד) (על הברטנורא) דכתיב ויקח בן בקר רך וטוב. בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה. גמ'. ונקט נמי יצחק ויעקב משום כי ביצחק יקרא לך זרע. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) כמנהג כו'. הכל לאתויי השוכר את הפועל וא"ל כאחד וכשנים מבני העיר. משמנין ביניהן. פירש"י שנותנין להם כמו שנותנין לבינוני. ועתוי"ט:

(ב)

(ו) (על המשנה) מן התורה. משום דאיירי מעיקרא בפועלים שאוכלים ע"י שפסקו להם מזונות או ע"י מנהג המדינה, להכי נקט ואלו אוכלין מן התורה בלא פסק ובלא מנהג. תוספ':

(ז) (על הברטנורא) כלומר שנגמר מלאכת בשולן שאינן צריכין עוד לקרקע.:

(ח) (על הברטנורא) ובפועל הכתוב מדבר נאמר כאן ביאה ונאמר להלן לא תבא עליו השמש. גמרא:

(ט) (על הברטנורא) כלומר ואין שעת גמר מלאכתן למעשר פוטרתן.:

(י) (על הברטנורא) דהא שור לאו דוקא דכל מילי איתנהו בחסימה כדילפינן בסוף פ"ה דב"ק. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) אוכל במחובר. אף נחסם אוכל במחובר. גמרא:

(יב) (על הברטנורא) דעיקר פעולה משום תקון גדולים הם. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) שאין אוכלין. אפילו מהלכות מדינה. גמרא:

(ג)

(יד) (על המשנה) בכתפו. דאינו מזיז ידיו ורגליו. רש"י:

(טו) (על המשנה) אוכל. מ"ט כי תבא בכרם רעך בכל מה דעביד. גמרא. ונ"ל דמפיק ליה מדלא כתיב כי תבא לבצור בכרם רעך:

(ד)

(טז) (על המשנה) בתאנים כו'. שנאמר בכרם ואכלת ענבים, ענבים ולא תאנים. ספרי (וירושלמי). ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) לא כו'. ואפילו שכרו לעשות בשניהן. טור:

(יח) (על המשנה) לא אמרו. שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה. ולא שישב לו ויאכל לומר הרי מנעתי את עצמי עד כאן ולא נטלתי לאכול ועכשיו אשב לי ואוכל:

(יט) (על הברטנורא) דבגמרא מקשו בה. כשהיא פורקת מהיכא אכלה (כל משאה פורקין בבת אחת והולכין) אימא עד שתהא פורקת. ופירשו התוספ' דסד"א שאינה אוכלת אלא כשהיא רואה בפניה כו' קמ"ל. ולא קאי אמפני השבת אבידה, דמן הדין אוכלת. אלא מלתא באפי נפשה הוא. ועתוי"ט:

(ה)

(כ) (על המשנה) מתירין. והא דכתיב כנפשך שבעך מפרש בגמרא דדרשינן ליה מה נפשך אם חסמת פטור. אף פועל אם חסמת פטור כו'. ובספרי, וחכ"א שבעך, מלמד שאוכל יתר על שכרו. ועתוי"ט:

(ו)

(כא) (על המשנה) קוצץ כו' עד אשתו. ומדעתן. טור. ומשום הכי לכולי עלמא גדולים ממש. ולא פליגי אמוראי כמו במ"ה דפ"ק:

(כב) (על המשנה) עבדו כו'. כנענים. המגיד:

(כג) (על המשנה) שאין כו'. שהפועל משל שמים הוא אוכל (ולית להו למרייהו. זכייה באכילתו עד שיתנהו לתוך פיו. רש"י). גמרא:

(ז)

(כד) (על המשנה) לא כו'. דלא אמרינן שהיו סבורים שיפדה אותם כדי שיאכלו. אלא מדלא אתנו, אדעתא דהכי נחתי כאלו קצץ כן עמהם. נ"י:

(כה) (על המשנה) אם לא כו'. לא ששכרן סתם לעשות לו מלאכה דבכהאי גוונא אמאי פודה ומאכילן, אלא כגון ששכרן לבצור כרם ולא הודיען שהוא נטע רבעי כו' והוי כמקח טעות. המגיד:

(כו) (על המשנה) נתפרסו כו'. רישא במחובר וסיפא בתלוש:

(כז) (על המשנה) אם לא כו'. כגון שאמר להם תחלה לדרוס בעיגולין, סבורין שזו היא תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן כו'. הה"מ:

(ח)

(כח) (על המשנה) ד' שומרין. ודיניהן שלשה. גמרא. דשוכר כנושא שכר:

(כט) (על המשנה) נשבע. פשיעה לא חשיב, דבהא כולהו חייבים. תוספ':

(ל) (על המשנה) הכל. מה שהוזכר בפרשה. אבל מתה מחמת מלאכה לא. תוספ'. ועתוי"ט:

(לא) (על הברטנורא) ואע"ג דהשתא מחייב בכפילא משטען טענת גנב ובאו עדים שהוא גנבו כדתנן פ"ט דב"ק. ופרשה שניה דמחייב בגניבה לא אתי לידי כפילא שכשטען שנגנב מחייב בקרן. אפ"ה קרנא בלא כפילא עדיפא. דהא שואל חמור ואינו משלם אלא קרן. גמרא:

(לב) (על הברטנורא) לאפוקי שואל דמשכחת לה דכל הנאה שלו. בקיימא באגם דלא בעי מזוני. ובנטר מתא דלא בעי נטירותא. א"נ בשאילת כלים. גמרא:

(ט)

(לג) (על הברטנורא) ובגמרא, אמאי, ליקום גברא כלפי גברא. ומוקי לה בלסטים מזוין. ואפילו רועה מזוין פטור, דהאי מסר נפשיה שע"מ כן בא, להרוג או ליהרג או ליקח ממון, אבל הרועה אין לו למסור נפשו על כך:

(י)

(לד) (על המשנה) אינו כו'. תימה דפשיטא דפשיעה גמורה היא. וי"ל דקמ"ל דאפילו יש לתלות ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר. אפ"ה חייב דלא הו"ל לסגפה. והרא"ש כתב ואפילו לא מתה מיד דתלינן שמשסגפה התחילה להתקלקל. וכן כתב המגיד. וכתב עוד, דהאי אינו אונס לאו דוקא אונס לא הוי ופשיעה נמי לא הוי. [אלא דפשיעה הוי ושומר חנם נמי חייב]. ועתוי"ט:

(לה) (על הברטנורא) פירש"י שתקפתו על כרחו ועלתה. ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו. וכ"ש דנפילה היתה שתוקפתו כו'. ועתוי"ט:

(לו) (על המשנה) העלה. או שעלתה מאליה והוא יכול למונעה ולא מנעה. הר"מ:

(לז) (על המשנה) ונפלה. אע"פ שתקפתו ונפלה. הר"מ:

(לח) (על ה) דכולה מתניתין ר"מ היא, כדאיתא בגמרא.:

(לט) (על הברטנורא) דבדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין. ועתוי"ט:

(יא)

(מ) (על הברטנורא) ולא מצי לפרושי דמתניתין בדבר שאינו של ממון. משום דכל תנאי שיש בו מעשה וכו' שמעינן בעלמא דר"מ אמרה. גמרא. ואפ"ה הר"מ מפרש באינו של ממון:

(מא) (על הברטנורא) ובין עשה מעשה שנתן לה קודם התנאי או לא נתן לה עד אחר התנאי, כל שהקדים אמירת המעשה הרי זה וכו' קודם התנאי, התנאי בטל. ועתוי"ט: