משנה בבא מציעא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא מציעא פרק ט: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק תשיעי ("המקבל שדה") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

המקבל שדה מחבירו, מקום שנהגו לקצור, יקצור, לעקור, יעקור, לחרוש אחריו, יחרוש.

הכל כמנהג המדינה.

כשם שחולקין בתבואה, כך חולקין בתבן ובקש.

כשם שחולקין ביין, כך חולקין בזמורות ובקנים.

ושניהם מספקין את הקנים.

משנה ב[עריכה]

המקבל שדה מחבירו, והיא בית השלחין או בית האילן, יבש המעין ונקצץ האילן, אינו מנכה לו מן חכורו.

אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה, יבש המעין ונקצץ האילן, מנכה לו מן חכורו.

משנה ג[עריכה]

המקבל שדה מחברו והובירה, שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו, שכך כותב לו, אם אוביר ולא אעביד, אשלם במיטבא.

משנה ד[עריכה]

המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש, ואמר לו מה אכפת לך, הואיל ואני נותן לך חכורך, אין שומעין לו, מפני שיכול לומר לו, למחר אתה יוצא ממנה, ומעלה לפני עשבים.

משנה ה[עריכה]

המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי, חייב לטפל בה.

אמר רבי יהודה, מה קצבה בכרי, אלא אם יש בה כדי נפילה.

משנה ו[עריכה]

המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא, מנכה לו מן חכורו, אם אינו מכת מדינה, אינו מנכה לו מן חכורו.

רבי יהודה אומר, אם קבלה הימנו במעות, בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו.

משנה ז[עריכה]

המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה ולקתה, נותן לו מתוכה.

היו חטיה יפות, לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק, אלא נותן לו מתוכה.

משנה ח[עריכה]

המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים, לא יזרענה חטים, חטים, יזרענה שעורים.

רבן שמעון בן גמליאל אוסר.

תבואה, לא יזרענה קטנית, קטנית, יזרענה תבואה.

רבן שמעון בן גמליאל אוסר.

משנה ט[עריכה]

המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות, לא יזרענה פשתן, ואין לו בקורת שקמה.

קבלה הימנו לשבע שנים, שנה ראשונה יזרענה פשתן, ויש לו בקורת שקמה.

משנה י[עריכה]

המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בשבע מאות זוז, השביעית מן המנין.

קבלה הימנו שבע שנים בשבע מאות זוז, אין השביעית מן המנין.

משנה יא[עריכה]

שכיר יום גובה כל הלילה, שכיר לילה גובה כל היום, שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום.

שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע, יצא ביום, גובה כל היום, יצא בלילה, גובה כל הלילה וכל היום.

משנה יב[עריכה]

אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום (דברים כד) ביומו תתן שכרו, ויש בו משום (ויקרא יט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר.

אימתי.

בזמן שתבעו, לא תבעו, אינו עובר עליו.

המחהו אצל חנוני או אצל שולחני, אינו עובר עליו.

שכיר, בזמנו נשבע ונוטל, עבר זמנו אינו נשבע ונוטל.

אם יש עדים שתבעו בזמנו, הרי זה נשבע ונוטל.

גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר.

משנה יג[עריכה]

המלוה את חברו, לא ימשכננו אלא בבית דין, ולא יכנס לביתו ליטול משכונו, שנאמר (דברים כד) בחוץ תעמוד.

היו לו שני כלים, נוטל אחד ומניח אחד, ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום.

ואם מת, אינו מחזיר ליורשיו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום, ומשלשים יום ולהלן מוכרן בבית דין.

אלמנה, בין שהיא עניה בין שהיא עשירה, אין ממשכנין אותה, שנאמר (שם) ולא תחבול בגד אלמנה.

החובל את הרחים, עובר בלא תעשה, וחייב משום שני כלים, שנאמר (שם) לא יחבול רחים ורכב.

ולא רחים ורכב בלבד אמרו, אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש, שנאמר (שם) כי נפש הוא חובל.


משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא מציעא ט ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המקבל שדה מחברו מקום שנהגו לקצור יקצור לעקור יעקור לחרוש אחריו יחרוש אחריו הכל כמנהג המדינה כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים ושניהם מספקין את הקנים.

(ב) המקבל שדה מחברו והיא בית השלהים או בית האילן יבש המעיין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מחכורו אם אמר לו השכיר לי שדה בית השלהים זה או שדה בית האילן זו יבש המעיין ונקצץ האילן מנכה לו מחכורו.

(ג) המקבל שדה מחברו משזכה בה הבירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אביר ולא אעבוד אשלם כמיטבה.

(ד) המקבל שדה מחברו ולא רצה לנכש אמר לו מה אכפת לך הואיל ואני נותן לך את חכורך אין שומעין לו שהוא אומר לו למחר את יוצא ממנה והיא מעלה לפני עשבים.

(ה) המקבל שדה מחברו ולא עשת אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב ליטפל בה אמר רבי יהודה מה קצבה כרי אלא אם יש בה כדי נפלה.

(ו) המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשתדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכורו ואם אינה מכת מדינה אינו מנכה לו מחכורו רבי יהודה אומר אם קיבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אין מנכה לו מחכורו.

(ז) המקבל שדה מחברו בעשרת כורין חיטים לקת נותן לו מתוכה היו חיטיה יפות לא יאמר לו הרי אני לוקח לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה.

(ח) המקבל שדה מחברו לזורעה שעורים לא יזרענה חיטים חיטים יזרענה שעורים רבן שמעון בן גמליאל אוסר קטנית יזרענה תבואה תבואה לא יזרענה קטנית רבן שמעון בן גמליאל אוסר.

(ט) המקבל שדה מחברו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן ואין לו קורת שקמה קיבלה ממנו לשבע שנים זורעה בשנה הראשונה פשתן ויש לו קורת שקמה.

(י) המקבל שדה מחברו שבע שנים בשבע מאות דינר אין השביעית מן המנין שבוע אחד בשבע מאות דינר השביעית מן המנין.

(יא) שכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום ושכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל היום וכל הלילה.

(יב) אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים יש בו משום ביומו תיתן שכרו (דברים כד טו) ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר איתך עד בקר (ויקרא יט יג) אימתיי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל החנווני ואצל השולחני אינו עובר עליו השכיר נשבע בזמנו ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל ואם יש עדים שתבעו בזמנו הרי זה נשבע ונוטל גר תושב יש משום ביומו תיתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר איתך עד בקר.

(יג) המלווה את חברו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא ייכנס לביתו ליטול את משכונו שנאמר בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו . (דברים כד יא) היו לו שני כלים נוטל אחד ומחזיר אחד מחזיר את הכר בלילה ואת המחרשה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום משלשים ולהלן מוכרו בבית דין אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה (דברים כד יז) החובל את הריחיים עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר לא יחבול ריחיים ורכב (דברים כד ו) ולא ריחיים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר כי נפש הוא חובל (שם).


פירושים[עריכה]