משנה בבא מציעא ט ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ט · משנה ה | >>
המקבל שדה מחבירו ולא עשתה, אם יש בה כדי להעמיד כרי, חייב לטפל בהטו.
אמר רבי יהודה, מה קצבה בכרי, אלא אם יש בה כדי נפילה.
משנה מנוקדת
הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא עָשְׂתָה,
- אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי,
- חַיָּב לְטַפֵּל בָּהּ.
- אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי,
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- מַה קִּצְבָּה בִּכְרִי?
- אֶלָּא אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי נְפִילָה:
נוסח הרמב"ם
המקבל שדה מחברו - ולא עשת,
- אם יש בה כדי להעמיד כרי - חייב ליטפל בה.
- אמר רבי יהודה: מה קצבה כרי?
- אלא אם יש בה - כדי נפלה.
פירוש הרמב"ם
כרי - הרי הוא ערימת התבואה שיוכל לכסות את הרחת בגובהו, והוא שיעור סאתים, יצא ידי חובתו.
ורבי יהודה אומר, שזה שיעור שאינו ידוע, לפי שזה הכלי הנקרא רחת אפשר שיהיה ארוך או קצר.
וכדי נפלה - שיעור מה שזרע בה. וזה הדין הוא במקבל, שביארנו שהוא ששוכר בחלק מן התבואה שתצא בה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המקבל שדה מחבירו - למחצה לשליש ולרביע כאריס יד:
ולא עשתה - תבואה אלא מעט. ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד, שאין בה כדי טרחו:
אם יש בה כדי - לעשות מתבואתה כרי. שיש בו כדי לכסות הרחת שזורים בה התבואה, והוא קרוב לסאתים. חייב לטפל בה בעל כרחו:
מה קצבה בכרי - אין קצבה זו ראויה שתהיה שדה גדולה בשיעור כרי ושדה קטנה בשיעור כרי. ואינה דומה טיפולה של שדה גדולה לטיפולה של שדה קטנה:
אלא אם יש בו כדי נפילה - כלומר כשיעור מה שזרע בה טז, חייב לטפל בה. ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
המקבל שדה וכו'. פירש הר"ב למחצה וכו' כאריס דאי בחכרנותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו. סוף סוף חכירו הוא נותן לו. רש"י:
חייב לטפל בה. מפרש בברייתא שכך כותב לו. אנא איקום ואניר ואזרע וכו'. ואוקים כריא קדמך וכו'. ועמ"ש במ"ג בשם התוספות. ואפשר לי לומר דהיינו טעמא דתנא דידן דלא תני ליה נמי. וכדלעיל. לאשמועינן הא דאפילו לא כתב כמאן דכתב דמי:
כדי נפילה. כתב הר"ב כלומר כשיעור מה שזרע בה. ונפילה פירש"י זרע שמפזרין במפולת יד ע"כ. ועי' [מ"ש] במשנה ב' פ"ב דכלאים וברפ"ה דפאה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על הברטנורא) דאי בחכירותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו. סוף סוף חכורו הוא נותן לו. רש"י:
(טו) (על המשנה) חייב כו'. מפרש בברייתא שכך כותב לו, אנא איקום ואבור ואזרע ובו' ואיקום כריא קדמך. ונ"ל דלהכי לא תני ליה תנא דידן לאשמעינן דאפילו לא כתב, וכמ"ש לעיל (אות י'):
(טז) (על הברטנורא) ונפילה פירש"י זרע שמפזרין במפולת יד:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חייב ליטפל בה: והא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכרנותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו סוף סוף חכורו הוא נותן לו רש"י ז"ל. ועיין במ"ש לעיל בסמוך סוף סימן ד':
אלא אם יש בה כדי נפילה: גמרא וכמה כדי נפילה ר' אמי א"ר יוחנן ד' סאין זרע לבית כור ור' אמי דידיה אמר שמנה סאים לכור ול"פ בימי ר' יוחנן אכתי הוות ארעא שמינא ודיו לבית כור בד' סאין ובשני דר' אמי כבר הוכחשה וצריכה שמנה סאים לבית קרקע כור והוא אלף וחמש מאות אמה על חמשים רוחב. ואע"פ שלשון בכדי נפילה האמור כאן שוה ללשון בכדי נפילה השנוי רפ"ה דמסכת פאה מ"מ כל אחד יתפרש לפי מקומו דשם הוא כדי נפילה בשעת קצירה וכאן כדי נפילה בשעת זריעה וכן מצאתי אח"כ שפי' ג"כ הר"ר שמשון ז"ל דכדי נפילה דהכא הוא כדי זריעה מלשון עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ודהתם שיעור לקט הרגיל ליפול בשעת קצירה דהיינו ד' קבין לכור זרע אבל הרמב"ם ז"ל פי' שניהם בשוה וז"ל כדי נפילה מה שזרע בה בשעת זריעה ע"כ. ולשון רש"י ז"ל כאן שיכול לחזור ולזרעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל כאן וגם בפאה ר"פ גדיש ניפלה ביוד אחר הנון:
תפארת ישראל
יכין
המקבל שדה מחברו: בקבלנות, דאי בחכירות נותן חכורו בכל גוונא:
ולא עשתה: רק מעט תבואה, ילא רצה המקבל לטפל בה מדליכא כדי טרחו:
אם יש בה כדי להעמיד כרי: תבואה, ושעורו שישאר לו סאתיים אחר הוצאותיו:
אמר רבי יהודה מה קצבה בכרי: וכי שיעור א' קצוב לטרחת שדה גדולה וקטנה:
אלא אם יש בו כדי נפילה: כמדת הזרע שהפיל בה. וקיי"ל כת"ק [שכ"ח], [וטעמא נ"ל דמה איפכת לי' לבעל השדה אם טרחת האריס מרובה, עכ"פ בסאתים הפסידו מרובה הוא, ולאו אדעתא דהכי אחכריה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת