משנה בבא מציעא ט ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ט · משנה ו | >>
המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפהיח, אם מכת מדינה היא, מנכה יט לו מן חכורו, אם אינו מכת מדינה, אינו מנכה לו מן חכורו.
רבי יהודה אומר, אם קבלה הימנו במעות, בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו.
הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ,
- וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה,
- אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא,
- מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוּרוֹ;
- אִם אֵינוֹ מַכַּת מְדִינָה,
- אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוּרוֹ.
- אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ בְּמָעוֹת,
- בֵּין כָּךְ ובֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוּרוֹ:
- אִם קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ בְּמָעוֹת,
המקבל שדה מחברו - ואכלה חגב, או נשתדפה,
- אם מכת מדינה היא - מנכה לו מחכורו,
- ואם אינה מכת מדינה - אינו מנכה לו מחכורו.
- רבי יהודה אומר:
- אם קיבלה הימנו במעות,
- בין כך ובין כך - אין מנכה לו מחכורו.
והוא הדין, כולל לשוכר וחוכר.
ומכת מדינה - הוא שיהיו רוב שדות מאותה מדינה מקולקלות.
ואין הלכה כרבי יהודה:
המקבל שדה - בחכירית כך וכך כורין יז:
מכת מדינה - שאכל חגב, או נשתדפו רוב שדות של אותה מדינה או אותה בקעה:
אינו מנכה - דאמר לו מזלך גרם:
בין כך ובין כך - אפילו היא מכת מדינה אינו מנכה. שעל המעות לא נגזרה גזירה:
המקבל שדה. פירש הר"ב בחכירות כך וכך וכו'. דאי בקבלנות. מאי מנכה איכא. מה שימצאו יחלוקו. רש"י:
נשדפה. לשון שדפון:
אם מכת מדינה וכו'. כתב הר"ב רוב שדות של אותה מדינה או אותה בקעה. ע"כ. ובגמרא ה"ד מכת מדינה. רובא דבאגא. ופירש רש"י רוב הבקעה שזו בתוכה. ע"כ. ותמהני דא"ה מאי או דקאמר הר"ב. ומצאתי במגיד פ"ח מהלכות שכירות שכתב לגירסת רש"י ופירושו. וכתב שגרסת הרמב"ם רובא דבאגי והוא כולל כל בקעות העיר ושכך מצא הגרסא במקצת נוסחי ההלכות. עכ"ד. ומשמע ודאי דטובא איכא בינייהו דהני שני הפירושים דלהרמב"ם אפילו נשתדף כל הבקעה שזו בתוכה לא הוי מכת מדינה עד שישתדוף רובא דכל הבקעות שבעיר מה שאין כן לרש"י. ולרש"י נמי כשנשתדפו רוב הבקעות ולא רוב דזו בתוכה לא הוי מכת מדינה מה שאין כן להרמב"ם. ואפשר לי לומר שהר"ב כתב לתרווייהו לענין דינא אף על פי שבמשנה אין לפרש שני הפירושים דהא אי הא לא הא. מ"מ לענין דינא אפשר לדון כתרווייהו. דכל ספק ממון לקולא לנתבע והרי החוכר הוא מוחזק בחכירתו. ולעולם [הוא] מנכה לו. דאי הוה עובדא כסברת הרמב"ם אזלינן בתריה להקל עליו. וכן אי הוה עובדא כסברת רש"י אזלינן בתריה גם כן להקל עליו:
מנכה. לשון הרמב"ם בחבורו [שם]. הכל לפי ההפסד שארעו. ע"כ. ופירש מהר"ר ואלק כהן בש"ע סימן שכ"ב דרצה לומר דאזלינן בתר שדה שלו. בין להקל בין להחמיר אם אין לקוי השדות כולן שוות:
(יז) (על הברטנורא) ואי בקבלנות מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו. רש"י:
(יח) (על המשנה) נשדפה. לשון שדפון:
(יט) (על המשנה) מנכה. הכל לפי ההפסד שארעו. הר"מ. ור"ל דאזלינן בתר שדה שלו בין להקל בין להחמיר אם אין לקוי השדות כולן שוות. סמ"ע:
המקבל שדה מחברו וכו': תוס' ר"פ המוכר פירות ועיין במ"ש ר"פ בתרא דערכין:
ואכלה חגב או נשתדפה: והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו רש"י ז"ל. ועיין בתוס' יום טוב. ובגמרא אמר שמואל לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה חייב דא"ל אילו זרעתה הוה מקיים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. ואמר ריש לקיש לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה מצי א"ל בעל הקרקע זרע לי וזיל כל זמן הזריעה כפ' מנהג המקום. ואין הלכה כר' יהודה:
יכין
המקבל שדה מחבירו: בחכירות. דאי בקבלנות מה ניכוי איכא, מה שימצאו יחלוקו:
ואכלה חגב: [היישרעקקען]:
או נשדפה: שנפלו ע"י סער גרעיני הזרע מהשבולת:
אם מכת מדינה היא: שרוב שדות אותה העיר הוכו כן:
מנכה לו מן חכורו: הכל לפי הפסדו:
אם אינו מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו: שמזל החוכר הוא:
רבי יהודה אומר אם קבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו: שעל המעות לא נגזר אבל בחכרה בפירות כיון דנותן לו מתוכה [כמ"ז] לפיכך גם על חכרותו נגזר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת