משנה בבא מציעא ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המקבל שדה מחברו -

מקום שנהגו לקצור - יקצור,

לעקור - יעקור,

לחרוש אחריו - יחרוש אחריו,

הכל - כמנהג המדינה.

כשם שחולקין בתבואה - כך חולקין בתבן ובקש.

כשם שחולקין ביין - כך חולקין בזמורות ובקנים.

ושניהם - מספקין את הקנים.

(ב) המקבל שדה מחברו -

והיא בית השלחים, או בית האילן -

יבש המעין, ונקצץ האילן - אינו מנכה לו מחכורו.

אם אמר לו: השכיר לי שדה בית השלחים זה,

או שדה בית האילן זו -

יבש המעין, ונקצץ האילן - מנכה לו מחכורו.

(ג) המקבל שדה מחברו -

משזכה בה - הבירה,

שמין אותה כמה היא ראויה לעשות - ונותן לו,

שכך כותב לו: אם אביר, ולא אעבוד - אשלם כמיטבה.

(ד) המקבל שדה מחברו - ולא רצה לנכש,

אמר לו: מה אכפת לך, הואיל ואני נותן לך את חכורך - אין שומעין לו,

שהוא אומר לו: למחר את יוצא ממנה - והיא מעלה לפני עשבים.

(ה) המקבל שדה מחברו - ולא עשת,

אם יש בה כדי להעמיד כרי - חייב ליטפל בה.

אמר רבי יהודה: מה קצבה כרי?

אלא אם יש בה - כדי נפלה.

(ו) המקבל שדה מחברו - ואכלה חגב, או נשתדפה,

אם מכת מדינה היא - מנכה לו מחכורו,

ואם אינה מכת מדינה - אינו מנכה לו מחכורו.

רבי יהודה אומר:

אם קיבלה הימנו במעות,

בין כך ובין כך - אין מנכה לו מחכורו.

(ז) המקבל שדה מחברו - בעשרת כורין חיטים,

לקת - נותן לו מתוכה.

היו חיטיה יפות -

לא יאמר לו: הרי אני לוקח לך מן השוק,

אלא נותן לו - מתוכה.

(ח) המקבל שדה מחברו -

לזורעה שעורים - לא יזרענה חיטים,

חיטים - יזרענה שעורים.

רבן שמעון בן גמליאל - אוסר.

קטנית - יזרענה תבואה,

תבואה - לא יזרענה קטנית.

רבן שמעון בן גמליאל - אוסר.

(ט) המקבל שדה מחברו -

לשנים מועטות -

לא יזרענה פשתן,

ואין לו קורת שקמה.

קיבלה ממנו לשבע שנים -

זורעה בשנה הראשונה - פשתן,

ויש לו קורת שקמה.

(י) המקבל שדה מחברו -

שבע שנים - בשבע מאות דינר,

אין השביעית מן המנין.

שבוע אחד - בשבע מאות דינר,

השביעית מן המנין.

(יא) שכיר יום - גובה כל הלילה.

ושכיר לילה - גובה כל היום.

ושכיר שעות - גובה כל היום, וכל הלילה.

שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע -

יצא ביום - גובה כל היום,

יצא בלילה - גובה כל היום, וכל הלילה.

(יב) אחד שכר האדם, ואחד שכר הבהמה, ואחד שכר הכלים -

יש בו משום "ביומו תיתן שכרו" (דברים כד טו),

ויש בו משום "לא תלין פעולת שכיר, איתך עד בקר" (ויקרא יט יג).

אימתי? - בזמן שתבעו,

אבל לא תבעו - אינו עובר עליו.

המחהו אצל החנווני, ואצל השולחני - אינו עובר עליו.

השכיר - נשבע בזמנו, ונוטל.

עבר זמנו - אינו נשבע ונוטל.

ואם יש עדים שתבעו בזמנו - הרי זה נשבע ונוטל.

גר תושב -

יש משום "ביומו תיתן שכרו",

ואין בו משום "לא תלין פעולת שכיר, איתך עד בקר".

(יג) המלווה את חברו -

לא ימשכננו - אלא בבית דין.

ולא יכנס לביתו - ליטול את משכונו,

שנאמר: "בחוץ תעמוד, והאיש אשר אתה נושה בו" (דברים כד יא) וכו'.

היו לו שני כלים -

נוטל אחד - ומחזיר אחד,

מחזיר את הכר בלילה - ואת המחרשה ביום.

ואם מת - אינו מחזיר ליורשיו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אף לעצמו אינו מחזיר - אלא עד שלשים יום,

משלשים ולהלן - מוכרו בבית דין.

אלמנה -

בין שהיא עניה, בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה,

שנאמר: "לא תחבול בגד אלמנה" (דברים כד יז).

החובל את הריחים - עובר בלא תעשה,

וחייב - משום שני כלים,

שנאמר: "לא יחבול רחים ורכב" (דברים כד ו),

ולא ריחים ורכב בלבד אמרו - אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש,

שנאמר: "כי נפש הוא חובל" (שם).

הדף הראשי של משנה בבא מציעא ט

משנה בבא מציעא, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב