משנה בבא מציעא ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ג · משנה ו | >>

המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין לא יגע בהן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, מוכרן בפני בית דין, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים.

משנה מנוקדת

הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ,

אֲפִלּוּ הֵן אֲבוּדִין,
לֹא יִגַּע בָּהֶן.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
מוֹכְרָן בִּפְנֵי בֵּית דִּין,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים:

נוסח הרמב"ם

המפקיד פירות אצל חברו -

אפילו הן אובדין - הרי זה לא יגע בהן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
מוכרן בבית דין - מפני השב אבידה לבעלים.

פירוש הרמב"ם

מחלוקתם הוא כשאבד מהם כשיעור חסרונו הידוע או פחות, אבל כשהתחילה בהפסד ואבד מהן יותר מחסרונו הידוע, לדברי הכל מוכרן בבית דין. ועוד יתבאר לפנים שיעור החסרון למיני הזרעים.

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אבודים - על ידי עכברים או רקבון:

לא יגע בהן - למכרן לפי שרוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו יג. קב שלו חביב עליו ע"י שעמל בו, מתשעה קבין של אחרים שיקח בדמיהן אם ימכרם. ולא אמרו רבנן הרי זה לא יגע בהן, אלא שלא אבדו אלא עד כדי חסרונן המפורש במשנתינו, לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור וכו' יד. אבל אם אבדו יותר מכדי חסרונן, מודים חכמים לרבן שמעון בן גמליאל דמוכרן בבית דין. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

לא יגע בהן. כתב הר"ב לפי שרוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין וכו' גמרא. ואמרינן דגוזמא היא דלאו דוקא. דהא ביותר מכדי חסרונם מוכרן כדמסיק הר"ב. ונ"ל דלישנא דמתניתין ד' פ"ג דסוטה נקטיה רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות. והתם דוקא כמו שכתבתי שם. ומ"ש הר"ב ולא אמרי רבנן וכו'. אלא שלא אבדו [אלא] עד כדי חסרונן וכו' והוא שעור שמחסרין לשנה. ונחסרו בפחות משנה. והיינו טעמא דפליג רשב"ג. נ"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) גמרא ואמרינן דגוזמא הוא דהא ביותר מכדי חסרונן מוכרן כדמסיק הר"ב. ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) והוא שיעור שמחסרין לשנה ונחסרו בפחות משנה. וה"ט דפליג רשב"ג. נ"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

סימן הזיין:    הכתוב בפי' רעז"ל קודם לחטים ולאורז צריך למחוק אותו משם ולכותבו אח"כ קודם לשון המתחיל המפקיד פירות:

אפילו הן אובדין:    ה"ז לא יגע בהן. פסחים פ"ק דף ג' ובירושלמי ס"פ שני דיבמות. ותוס' פ' כל הגט (גיטין דף ל'.) ואע"ג דבמתני' לא חיישי רבנן להפסד מועט ואמרי לא יגע בהן ובברייתא חיישי להפסד מועט דתניא בברייתא בגמ' המפקיד פירות אצל חברו והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש ה"ז לא יגע בהן דברי ר"מ וחכמים אומרים עושה להם תקנה ומוכרן בב"ד ומפ' בגמרא משום תקנת קנקנים כי היכי דלא ליפסדן מוכר פי' השמן אע"פ שהבאיש ראוי לתקן בו עורות והדבש שהדביש ראוי לכתישת גב הגמל כשהוא כתוש מחמת המשאוי ותקנת קנקנים היינו שיריק הכלים ולא יתקלקלו אם ישהה בתוכן השמן אי הדבש שנתקלקלו ל"ק דבמתני' איכא טעמא דרוצה אדם בקב שלו שעדיין לא נתקלקלו לגמרי אבל בברייתא שהבאיש אינו רוצה בקיומן כלל הלכך עושה להם תקנה ומוכרם בב"ד וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות שאלה ופקדון מנמוקי יוסף. וביד פי"ג דהלכו' גזלה ואבידה סי' ט"ז וברפ"ז דהלכות שאלה ופקדון. ובטור ח"מ סי' רצ"ב:

תפארת ישראל

יכין

המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין:    ע"י רקבון או עכברים:

לא יגע בהן:    למכרן, דניחא ליה להמפקיד במעט שישאר משלי יותר ממרובה של אחר. ודוקא בנחסר כפי המורגל, אבל ביותר מזה יודיע להמפקיד, ובאינו בעיר, מוכרן בב"ד וכן מוכח דאל"כ מ"ש הכא מהך דפ"ב מ"ז:

מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים:    וקיי"ל כת"ק [(שו"ע חו"מ, רצב)]:

בועז

פירושים נוספים