משנה בבא מציעא ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ג · משנה ג | >>
אמר לשנים, גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם, או אביו של אחד מכם י הפקיד לי מנה, ואיני יודע איזה הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו.
משנה מנוקדת
אָמַר לִשְׁנַיִם:
- גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם,
- אוֹ: אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא,
- נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה,
- שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ:
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא,
נוסח הרמב"ם
אמר לשנים:
- גזלתי את אחד מכם מנה - ואיני יודע איזה מכם,
- או אביו של אחד מכם, הפקיד אצלי מנה - ואיני יודע איזה הוא,
- נותן לזה מנה - ולזה מנה,
- שהודה מפי עצמו.
פירוש הרמב"ם
זהו כשלא תבעוהו הם, אלא שרצה לצאת ידי שמים. אבל כשתבעוהו ואמר להם שגזל לאחד מהם — ישבע כל אחד משניהם שהוא הנגזל ומשלם מנה לזה ומנה לזה, וזהו קנס לפי שעבר על התורה וגזל.
וכן כשיאמר לו כל אחד מהם כי אביו הוא אותו שהפקיד אצלו — ישבע כל אחד משניהם כי אביו היה המפקיד וישלם להם מנה מנה לפשיעתו, שהיה לו לכתוב על אותו הממון זה הוא מופקד אצלי מפלוני:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אמר לשנים גזלתי לאחד מכם - והם אינם תובעים לו כלום, אלא הוא בא לצאת ידי שמים:
נותן לזה מנה ולזה מנה - אבל שנים שתבעוהו והודה שגזל לאחד מהם, ישבע ח כל אחד מהם שלו גזל, ונותן מנה לזה ומנה לזה. קנס קנסוהו חכמים מפני שעבר על לא תגזול. וכן שנים שתבעו לאחד. כל אחד אומר אבי הפקיד ט אצלך מנה, והוא אומר אביו של אחד מכם הניח לי מנה ואיני יודע איזהו, הרי כל אחד מהם נשבע שאביו הניח אצלו מנה, ונותן מנה לזה ומנה לזה, דאיהו פשע בנפשיה דהוה ליה למידק ולזכור מי הניח אצלו המנה:
פירוש תוספות יום טוב
אמר לשנים גזלתי וכו'. כתב הר"ב אבל שנים שתבעוהו כו' ישבע כל אחד וכו' שכלל גדול הוא לכל הנוטלים שלא כדין. שאין נוטלין אלא בשבועה כאותה ששנינו בפרק כל הנשבעים [ד' מ"ח]. נ"י. ומ"ש הר"ב וכן ב' שתבעו וכו' אבי הפקיד וכו' משום דמתניתין תנן אביו וכו' נקט נמי בתבעי אביו כו'. אבל ה"ה אי תבעו כל אחד ואומר אני הפקדתי וכו'. דהא במתניתין דלקמן מפרש הר"ב דיהא מונח. שהוא דוקא כשהפקידו תרוייהו כי הדדי זה בפני זה. ועיין במשנה ז' פ' בתרא דב"ק. וא"ת ומאי שנא פקדון ממקח שכתבתי במשנה ז' פט"ו דיבמות דמודה ר"ע שמניח דמי המקח ביניהן ומסתלק. תירץ נ"י דשאני מקח דעומד להתפרע מיד. ולא הוה ליה למידק. משא"כ בפקדון שהיא לאחר זמן הוי פושע כי לא דייק:
או אביו של אחד מכם וכו'. אבל אחד מכם הפקיד וכו' פטור דהמפקיד עצמו הוה ליה למידק. הרא"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) שכלל גדול הוא לכל הנוטלים שלא כדין שאין נוטלין אלא בשבועה כדאיתא בשבועות דף מ"ח. נ"י:
(ט) (על הברטנורא) משום דמתניתין תנן אביו נקט נמי בתבעו אבי כו'. אבל ה"ה אי תבעו כל אחד ואומר אני הפקדתי. וכ"מ בהר"ב במתניתין דלקמן. ולא דמי למקח דפט"ו דיבמות אות כ"א, דהתם עומד להתפרע מיד ולא הו"ל למידק. נ"י:
(י) (על המשנה) אביו כו'. אבל אחד מכם הפקיד כו' פטור. דהמפקיד עצמו הו"ל למידק. הרא"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אמר לשנים גזלתי וכו': ירושלמי ס"פ האשה שלום:
אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה: כצ"ל:
שהודה מפי עצמו: בגמרא דייקי' מדנקט האי לישנא במתני' דמיירי באין לו תובעין אלא שהוא בא לצאת ידי שמים ומש"ה תנן נותן לזה מנה ולזה מנה דבלאו הכי לא יצא ידי שמים דאם היה מונח עד שיבא אליהו היה מפסיד הנפקד או הנגזל ומיהו דוקא היכא דגזל דעבד איסורא ודאי א"נ נטל הפקדון מאחד לבד דהיה יכול לדעת מי הוא וה"ל למידק שיזכור או בסימן או בענין אחר וכי לא דייק פשע אבל היכא שאינו ברור לו שגזל או שאינו ברור לו אם נטל פקדון כלל דהשתא לפי דעתו שמסופק אם נטל לא שייך למימר ה"ל למידק דשמא לא נטל מידי פטור הוא אפי' בבא לצאת ידי שמים וראיה דתנן פ' הגוזל בתרא אמר איני יודע אם גזלתיך אם הפקדת אצלי פטור ואוקימנא לה אפילו בבא לצאת ידי שמים ומיהו ה"מ היכא שהוא מסופק בעיקר חיובו אם נתחייב כלל אם לאו אבל היכא שהוא יודע שנתחייב ואינו יודע אם נפטר מחיוב ואם לאו בכה"ג אפילו כי לא תבעו נמי חייב בבא לצאת ידי שמים והיינו דתנן התם הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי חייב לשלם ואוקימנא לה התם בגמרא בבא לצאת ידי שמים נמוקי יוסף. וביד פ"ד דהלכות גזלה ואבידה סי' י' ובפ' עשרים דהלכות מכירה סי' ב'. ובטור ח"מ סי' רכ"ב וסי' ש' וסי' שס"ה:
תפארת ישראל
יכין
ואיני יודע איזה מכם: והן ג"כ מסופקין:
הפקיד לי מנה: אבל א' מכם הפקיד אצלי, והוא והן אינן יודעין מי, פטור, אפי' ברוצה לצאת ידי שמים [שם]:
נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו: מן הדין נותן המנה וחולקין, ולא יהא מונח עד שיבוא אליהו, מדהן עצמן מסופקין לא יודו עי"ז, אבל מיירי הכא בבא לצאת ידי שמים [ש' ושס"ה] [ועי' פ"י דב"ק מ"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת