רש"י על הש"ס/בבא מציעא/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרמב"ן | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לג ב (עריכה)

בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן בעבודה זרה (דף י.) ונחו מצרה ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי לקבוע הלכה כמותם לפיכך אמרו בגמרא אין לך מדה גדולה מזו שיתנו לב לטעמי המשנה:

שבקו כולי עלמא מתני' - מלחזור על גרסת משנתם:

ואזלו בתר תלמודא - לחשוב בסברא:

הדר דרש להו הוי רץ למשנה - לפי שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים ובמקום חיוב יאמרו פטור ובמקום אסור יאמרו מותר:

מאי דרוש - מתחילה כשדרש שגמרא גדול:

לעמי פשעם - עמי דהיינו ת"ח את חטאתם אני קורא פשע שהיה להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך משנה שאינה עיקר:

ולבית יעקב - שאר העם:

חטאתם - אפילו פשע שלהם אני קורא חטאת:

הוי זהיר בתלמוד - בגמרא שהוא תירוץ [טעמי] המשניות או אם תשמע דבר משנה מרבך הזהר לשאול טעמיו ומי שנאה:

שגגת תלמוד - אם שגית בהוראה בשגגת תלמודך שלא ידעת טעם המשנה ונתת בה טעם אחר ומתוך כך דמית לה דין או הוראה שבא לידך ולמדת הימנה שלא כדת שאין הטעם כמו שהיית סבור שאילו ידעת טעם המשנה לא דמית לה מעשה הבא לידך:

עולה זדון - ענוש אתה עליה כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת טעם מרבך:

אלו ת"ח - ששימשו חכמים הרבה ללמדם טעמי משנתם זה בזו וזה בזו שאין הכל בקיאין בשוין:

שנאיכם אלו בעלי משנה - ששונאין בעלי גמרא לפי שבעלי גמרא אומרים על בעלי משנה שהן מבלי עולם כדאמרינן במסכת סוטה (דף כב.) התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתם:

מנדיכם אלו ע"ה - שת"ח שנואין ומתועבין להן כנדה:

שמא תאמר אבד סברם - של אלו. שהרי כתיב למען שמי יכבד ה' דמשמע שהם אומרים אבל אין הדבר כן:

ת"ל ונראה בשמחתכם - ולא נאמר ואראה בשמחתכם כך אמר הנביא: אני ואחיכם שונאיכם ומנדיכם כולנו נראה בשמחתכם:

והם יבושו - אותם שהם עובדי כוכבים שאינם ממנו ואינן נקראין על שם ישראל יבושו וישראל ישמחו:

פרק שלישי - המפקיד


מתני' המפקיד ולא רצה לישבע - שבועת שומרים שלא פשע בה ושלא שלח בה יד שהיה יכול ליפטר בשבועה זו שהרי אמרו כו':

למי שהפקדון אצלו - דכיון דשילם קנה כל תשלומיה ובגמרא מפרש טעמא:

גמ' דמקני ליה כפילא - הבעלים מקנין לשומר כפל העתיד להשתלם כדאמר לקמן שבשעה שמסרה לו לשמור על מנת כן מסרה שאם תגנב וירצה וישלם יהא כפל שלו:

אימר לא מקנה ליה כפילא - לא מסרה לו מתחילה על מנת כן:

דלא נפיש כפלייהו - שאין באין לידי ארבעה וחמשה שאינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד:

מתקיף לה רמי כו' - אמתניתין קא מתמה:

והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - והיאך הקנו לו בעלים כפל זה שעדיין לא נתחייב בו גנב:

ואפילו לר' מאיר דאמר - בפ"ג דקדושין (דף סג.): הרי את מקודשת לי על מנת שאתגייר איכא למיגמר מינה מוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם דאפליגו בה רב הונא ורב נחמן לקמן באיזהו נשך (דף סו:):

דעבידי דאתו - גרסינן:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לד א (עריכה)

מי יימר דמגנבא - שעתיד להיגנב דליקני ליה כפל בשעת מסירה דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה שמשכה ממנו על מנת כן:

נעשה כאומר לו - בשעה שמסרה לו דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד לבא של שומר והרי היא כמסרה לו על מנת כן שאם תיגנב וישלם לו קרן שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה נמצא למפרע כשגנב הגנב של שומר היתה דפרה כבר היא בעולם:

אי הכי - דנמצא שהיתה שלו משעה ראשונה יזכה אף בגיזות וולדות שהיו לה משבאה לביתו דכיון דנגנב ורצה ושילם נמצאת שלו למפרע:

פסקא - פסקת הדבר בכל אדם שדעתו להקנות כפל אם יבא לכך ואין דעתו להקנות הולדות:

נעשה כאומר לו - בשעה שמסרה לו:

לכשתגנב ותרצה ותשלמני - אם תשלם לי הקרן:

סמוך לגניבתה קנויה לך - שעה אחת לפני גניבתה תהא הפרה קנויה לך והיא כבר היתה בעולם:

קושיא דר' זירא - ללישנא בתרא ליכא לאקשויי גיזות וולדות דהא סמוך לגניבתה הוא דאקנייה:

א"נ דהוה קיימא באגם - כשגנבה גנב ללישנא בתרא לא קני כפילא דהא סמוך לגניבתה לא היתה בחצירו שתהא חצירו קונה לו ומשיכה ההוא שעתה לא הואי ובמאי נקני וא"ת: תקני לו משיכה ראשונה שמשכה לו על מנת לקנותה שעה הסמוכה לגניבתה הא אמרינן בכתובות בהאשה שנפלו לה נכסים (דף פב.): האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלשים לא קנה:

השוכר פרה ונגנבה כו' - אע"פ שהשוכר חייב בגניבה ואבידה מ"מ אם רוצה לשקר ולישבע שנאנסה היה נפטר בשבועה הלכך כי אמר נגנבה וחייב עצמו בקרן נקנה לו הכפל:

מקנה ליה כפילא - נקנה לו הכפל: כל חיובי ופטורי דארבעה שומרין ילפינן מקראי לקמן בפרק השואל (דף צד:): שומר חנם ישבע על הכל אם לא פשע והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר פטורין מן האונסין וחייבין בגניבה ואבידה שואל פטור במתה מחמת מלאכה הראויה לה דאמר ליה להכי אושלת לי ולא לאוקמה בכילתא:

וכל הנאה שלו - שהיה עושה בה מלאכתו בלא שום שכר:

בדיבורא - דהריני משלם:

לא מקני ליה - הבעלים כפל שאין זו שום טובה מוטל היה עליו להניח דעתו שהשאילה לו חנם:

ללישנא קמא דר"פ - ודאי לא הוי תיובתא דנימא כיון דטעמא דרב פפא משום דלא הוה למפטר נפשיה דהא מתה מחמת מלאכה לא שכיחא אפי' קדם ושילם נמי אית ליה לרב פפא דלא קני ליה כפילא ותיקשי ליה הא ודאי ליכא לאותובי דמצי אמר לך אנא אע"פ שאמר הריני משלם אמרי ולא אמרי אע"פ ששילם:

נימא תיהוי תיובתא - מי נימא דשילם דוקא קאמר תנא דברייתא:

והא מדקתני - תנא דברייתא גבי שוכר ואמר כדאמרינן לעיל תניא כוותיה דר' יוחנן וגבי שואל ושילם בהך דתניא כוותיה דרב זביד:

שיילינהו - בני הישיבה:

לתנאי - שהיו שונין תוספתא דרבי חייא ותוספתא דרבי אושעיא שהם עיקר כדאמרינן בעלמא (חולין דף קמא.): כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי אושעיא ורבי חייא לא תותבוה בי מדרשא:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לד ב (עריכה)

ואמרו בנים אין אנו משלמין - לא הספיק לשלם עד שמת:

שלמו בנים - והאב לא הספיק לומר הריני משלם עד שמת:

דעבד לי נייח נפשאי - פעמים רבות עשה לי קורת רוח:

שילם לבנים - מתו הבעלים ונגנבה ואמר השומר לבנים הריני משלם או שילם מהו:

שלמו בנים לבנים מהו - דליכא שום צד נייחא נפשא באלו שהם קיימים שלא הם ולא אביהם עשו קורת רוח לאלו ולא אביהם של אלו קיבל קורת רוח מבני השומר:

או דלמא - כיון ששניהם הראשונים הוה להו נייחא נפשא בהדדי קנו כפילא אף בנים מן הבנים:

שילם מחצה - מתחילתו אמר הריני משלם מחצה ולא יותר:

מהו - לקנות חצי הכפל:

שאל שתי פרות - אם תימצי לומר לא קני מחצה שאל שתי פרות ונגנבו ואמר הריני משלם אחת ולא אמר מתה מחמת מלאכה:

מהו - לקנות כפל שלה מי אמרינן כיון דפרה שלימה שילם. קנה או דלמא כיון דתרוייהו חד פקדון הוו ואינו משלם את שתיהם לא אקני ליה כפילא שהרי הוא נפסד על ידו:

ושילם לאחד מהם - חלקו חצי דמיה שעליו מהו לקנות חלקו המגיעו מי אמרינן כל הקרן שלו שילם או דלמא בעינן עד שישלם כל הפרה:

ושילם אחד מהם - חצי דמיו שעליו:

מהו - שיקנה חצי הכפל מי אמרינן הרי שילם כל המוטל עליו:

שאל מן האשה - פרה של נכסי מלוג שהקרן שלה והפירות לבעל:

ושילם - הפרה לבעל:

מהו - לקנות הכפל מי אמרינן כיון דקרן לאו דבעל הוא לאו תשלומין מעליא נינהו ולא קני כפילא או דלמא כיון דאפוטרופוס הוא על הנכסים ואוכל הפירות בעלים הוי עלייהו ותשלומין הן:

אשה ששאלה - לצורך קרקע מלוג שלה:

משביעין אותו - אמתני' קאי אע"פ שהוא משלם כדקתני שילם ולא רצה לישבע משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו:

שקל - חצי סלע:

פטור - הלוה מן השבועה שאין כאן הודאה במקצת:

חייב - לישבע שכך היה שוה ומשלם לו דינר שהודה לו:

ושתים היה שוה - והלוה תובע את המלוה את יתר דמיו וקא סבר האי תנא המלוה על המשכון שומר שכר הוא:

פטור - מן השבועה שאין כאן הודאה שחייב לו כלום:

ויוציא הלה כו' - ויפסלנו:

אהייא - קאי מי נשבע דקתני בה אילימא אסיפא אחיוב דסיפא:

תיפוק ליה כו' - ולמה ליה למתלי טעמא בשמא יוציא הפקדון ויפסלנו לעדות ולשבועה:

מאי ארישא - הא רישא פטור קתני:

אסיפא דרישא - אחיוב דקתני ברישא קאי:

לשתבע מלוה - שלא היתה שוה אלא שקל ויטול שקל דכיון דאיכא שבועה על הלוה מן התורה אי אתה יכול לפוטרו בולא כלום ומשום תיקון עולם שלא יפסל ישראל שקלוה לשבועה מיניה ושדיוה אמלוה: ואם


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לה א (עריכה)

איתא לדרב הונא - שהשומר המשלם דמים נשבע שאינה ברשותו אמאי חיישינן לשמא יוציא הא אשתבע:

שיש עדים שנשרפה - דהשתא לא אשבעינהו שהרי הביא עדים:

טרח ומייתי לה - מחזר ושואל אחר הנכנסים בביתו וימצא הגנב:

וזה נשבע - הלוה שהשבועה עליו נשבע כמה שוה:

מלוה נשבע תחילה - שאינה ברשותו:

רישא דסיפא - הויא תיובתא לרב הונא רישא תביעת מלוה סיפא תביעת לוה רישא דסיפא דקתני פטור בתביעת לוה:

אגילגול שבועה - דטענה שאין בה שבועה עם טענה שיש בה שבועה מגלגלין עליו שבועה לישבע על שתיהן וגילגול שבועה דאורייתא היא בקדושין (דף כז:):

תהא במאמינו - הא דקתני פטור במאמינו לוה למלוה שאינה ברשותו:

לא קים ליה בגויה - מימר אמר לוה לא קים למלוה בגויה דמשכון דלא נתן דעתו עליו לדעת דמיו:

מאי שנא כו' - דנקט תנא למלתיה בהכי שזה נאמן על זה וזה אינו נאמן על זה:

לוה מקיים במלוה - מקרא זה תומת ישרים תנחם אם לא שאדם נאמן וישר הוא לא היו מעשרין אותו מן שמים שנאמר תומת ישרים תנחם:

כיפי - נזמים:

ואייקור - יתר על הדמים שפרע לבעלים:

הוה יתיבנא - כשדן דין זה:

ופרקין המפקיד הוה - ובפרק זה היינו עוסקין:

ואמרי ליה שילם ולא רצה לישבע - קתני מתני' דקני כפילא והאי נמי שילם וליקני רווחא דאייקור:

דשומא הדר - נכסי לוה ששמו ב"ד לבעל חוב חוזרין אליו אם נותן מעות לבעל חוב כי הכא דהדר אפדנא למרה:

דשומא בטעות הוה - דסבור היה שאבדו הנזמים והרי לא אבדו:

דהא הוו כיפי מעיקרא - שהרי בתחילת השומא היו הנזמים בידו ולא היה יודע דאילו היה יודע שכן לא שמו לו הטרקלין אבל שומא שב"ד שמין על שאין לו מעות והוא חייב לו הרי הוא כמכר גמור ואינה חוזרת:

אמרינן - לבעל חוב שני:

לא עדיפת - מבעל חוב ראשון שבאת מכחו כשם שהוא מחזירה ויטול מעותיו משום ועשית הישר והטוב אף אתה קבל מעותיך מבעלים הראשונים משום ועשית הישר והטוב:

זבנה אורתה כו' - בעל חוב ששמו לו קרקע ומכרה או שנתנה או הוריש:

הני - אחרונים או לוקח או יורש או מקבל מתנה:

אדעתא דארעא נחות - שיהא קרקע שלהם ולא שיקבלו מעות דאילו בעל חוב אית ביה משום ועשית הישר והטוב דאמרינן לא היה לך עליו אלא מעות והרי הן לך אבל אלו קרקע קנו:

ואנסיבא - אפילו לא שמאתן לבעלה בכתובתה להיות נכסי צאן ברזל שהן קנויין לבעל אלא עיכבתן לעצמה להיות נכסי מלוג הקרן שלה והבעל אוכל פירות:

בעל - בנכסי מלוג של אשתו:

לוקח הוי - דין לוקח נתנו בו חכמים הלכך לא מיהדר היכא דשמו לה ואינסיבא ומתה וירשה בעלה כדאמרינן זבנה אדעתא דארעא נחות:

ולא מהדרינן ליה - היכא דשמו מינה ואינסיבא ומתה וירשה בעלה ובא להחזיר החוב וליטול הקרקע לא מצי למימר יורשה אני דכלוקח שוייה רבנן ולא כיורש:

האשה שמכרה בנכסי מלוג - להיות הבעל אוכל פירות בחייה וגוף הקרקע יהיה ללוקח לכשתמות ומתה:

בעל מוציא - גוף הקרקע מיד הלקוחות והכי מוקי לה בפרק האשה בכתובות (דף עח:) תקנת אושא בגופה של קרקע לאחר מיתה אלמא כלוקח שויוהו רבנן וא"ל אני לקחתי ראשון דאי כשאר יורש שויוהו רבנן יורש שמכר אביו נכסיו בחייו אין לו ירושה בהן:

באושא התקינו - כשהיתה סנהדרין באושא שגלתה וישבה שם סנהדרי גדולה כדאמרינן בר"ה (דף לא) גבי עשרה מסעות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לה ב (עריכה)

אגביה איהו בחובו - לעיל מיהדר גבי שומא כלומר אם לא שמוה ב"ד למלוה על כרחו של לוה וקם ליה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זה בחובך:

מאימתי אוכל פירות - מי ששמו לו ב"ד קרקע בחובו מאימת היא קנויה לו לאכול פירות:

אדרכתא - לאחר תשעים יום שנפסק הדין דאמרינן בפ"ק (דף טו) דב"ד כותבין אדרכתא שטר פסק דין אנכסי לוה שבכל מקום שימצאם משלו יקחם ומוסרין לו השטר:

עדיו בחתומיו - מיום שנחתם שטר האדרכתא בב"ד אע"פ שלא בא לידו:

מכי שלמו ימי אכרזתא - אע"פ שבאה אדרכתא לידו ולא מצא נכסים ללוה עד לאחר זמן וכשמצא הוזקק לבא לב"ד ומכריזין שיש כאן קרקע למכור כדאמרינן בערכין (דף כא:) ואם בא זה וקיבלה ביותר ממה ששמוה אחרים מוסרין אותה בידו לאחר שכלו ימי הכרזה ובמסכת ערכין מפרש כמה ימים מכריזין בפ' שום היתומים (שם) ועד דשלמו הנך יומי הוי פירי דלוה:

מתני' השוכר פרה מחבירו - ועמד שוכר והשאילה לאחר לעשות בה ימי שכירותו:

ישבע השוכר - למשכיר:

שמתה כדרכה - ופטור שהשוכר אינו חייב באונסין:

והשואל - שהוא חייב באונסין משלם לשוכר:

גמ' בשבועה - שהוא נשבע למשכיר:

להפיס דעתו - שלא יאמר פשעת בה:

פעמים שהבעלים - המשכירין הראשונים:

משלמין - לשוכר זה כמה פרות על פרה זו לפי דברי משנתנו יש שיהו כולם שלו ויש שיעשה בהם ימי שכירותו ויחזירם:

כיצד אגרה מיניה מאה יומי והדר שיילה מינה תשעין יומי וכו' - ראובן ששכר פרה משמעון שיעשה בה מלאכה מאה יום וחזר שמעון ואמר לו עשה עמי טובה והשאילני אותה תשעים יום מן המאה ששכרת ולאחר תשעים אחזירנה לך לעשות אצלך י' ימים להשלים המאה וכן עשה יש כאן דין משנתנו דתנן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר בתוך ימי שכירותה דמה לי בעלים ומה לי אחר אם מתה אצל שואל הרי שוכר פטור בשבועה והשואל משלם לשוכר חזר ראובן ובא אצלו ואמר לו השכירנה לי מתשעים יום שהיא שאולה בידך ממני ואשתעבד בה שמונים יום וטול שכרך וכן עשה הרי היא בחזקת שאילתו על שמעון כאילו השכירה לאחר שהרי נוטל שכרו וכל הנאה שלו ואם היתה מתה אצל ראובן היה ראובן פטור בשבועה ושמעון משלם לו פרה אחת ששאל ממנו והוא חייב באונסים ופרה אחרת לעשות אצלו עשרה ימים להשלים המאה חזר שמעון ושאלה ממנו שבעים יום מן השמונים ששכרה ממנו על מנת שיחזירנה לו ויעשה בה עשרה ימים להשלים השמונים של שכירות השני ואם היתה מתה בתוך שבעים יום הללו הרי יש כאן דין השני כדין הראשון וישבע ראובן שמתה כדרכה ושמעון השואל משלם לו ד' פרות שתים נחלטות לו בשביל שתי פרות שאולות שהשאילו ראובן ובפעם זה כאילו מתו שתיהן שהרי אין פרתו בעין שהשאילו בראשון דנימא הרי החזיר לו פרתו וזו שהוא משלם לו עכשיו בתורת תשלומין באה לידו והרי יש לו עליו שתי תביעות על שתי שאילות ושתי תביעות על שתי שכירות לעשות אצלו עשרים יום:

מכדי חדא פרה הואי כו' - ולענין תשלומין נמי לשלם ליה פרה אחת ותעמוד במקום הראשונה תחת שתי השאילות ותהא שלו ואחת ימסור לו לעשות בה עשרים יום:

מי איתא לפרה בעינא דנימא הכי - אילו היתה קיימת היה פטור לגמרי אלא שיעשה בה עשרים יום עכשיו שמתה בא עליו בתורת תשלומין שואל לשוכר על שתי תביעות: מר בר רב אשי ס"ל כאתקפתא דרב אחא מדפתי:

שום שאלה אחת היא - דכיון דחדא פרה הואי אלא שמחמת שוכר שהשאיל הוא בא עליו שני שאילות פרה אחת אינן אלא אחת:

פעמים ששניהם בחטאת - אמתניתין קאי השוכר והשואל נשבעו לשקר ולא כפרו ממון והרי הן בשבועות ביטוי וקרבן שלו חטאת כדכתיב בויקרא או נפש כי תשבע וגו':


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לו א (עריכה)

שניהם באשם - אם נשבעו לשקר והיו נשכרים בשבועתם להקל פרעון מעליהם כפירת ממון היא זו וקרבן שבועה שלהם אשם איל בן ב' שנים דכתיב (ויקרא ה) והביא את אשמו איל תמים בערכך כסף (שני) שקלים והוא אשם גזילות:

נאנסה - ע"י לסטים ונשבעו שכך אע"פ שהשואל משלם אונסין משביעין אותו כדרב הונא שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא נתן עיניו בה ונשבע שנאנסה ואינה ברשותו:

שוכר דבין כך ובין כך מיפטר - מתשלומין קאי בחטאת:

בין כך ובין כך - בין שנשבע באמת שמתה כדרכה בין שנשבע לשקר שנאנסה פטר עצמו מלשלם הלכך אין בשקר זה כפירת ממון דהא אם הודה על האמת היה פטור שבועת ביטוי היא ובחטאת:

שואל דבין כך ובין כך חייב לשלם - נמצא שלא כפר ממון בשיקור שבועתו ושבועת ביטוי קאי בחטאת:

כגון שנגנבה - והשוכר חייב לשלם לבעלים והשואל ישלם לשוכר:

ואמרו מתה מחמת מלאכה - ופטר שואל עצמו בשקר מלשלם לשוכר והשוכר מלשלם לבעלים:

שמתה כדרכה - ואם הודו על האמת שוכר פטור ושואל חייב:

שנגנבה - ושניהם חייבין:

ואמרו מתה כדרכה - השוכר פוטר עצמו בשקר אבל השואל לא נפטר בכך מלשלם:

חיובי מיחייב - לשלם קאי על שבועתו בחטאת:

מאי קמ"ל - רבי ירמיה משניות שלימות הן בשבועות המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה פטור מאשם גזילות מחובה לפטור חייב:

רב אמר פטור - מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו:

חייב - אפי' באונסין:

ולא מיבעיא כו' - דפטור מן האונסין ואין לך לומר פשיעה היא זו שמסרה לאחר:

מרייהו - פושויי"ר בלע"ז:

מאן דחזא - אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה סבר שומר שמסר לשומר כו':

הוו מפקדי לה - דלא מצו אמרי ליה אין רצוננו שיהא בידה:

להא שמעתא - דר' יוחנן רביה:

אי הכי לבעלים בעי לשלומי - שואל שהם השאילוה לו:

דאמרי ליה - בעלים לשוכר:

לדעתך - כרצונך אם תרצה להשאילה לו ימי שכירותך אין אנו מקפידין הלכך הוא השאילה והבעלים אין יכולין לומר אין רצוננו:

מסרן לבנו כו' - או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים:

בפניהם - בפני אותם הקטנים שלא יצאו לחוץ ויאבדו המעות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לו ב (עריכה)

על דעת אשתו ובניו - על דעת שהנפקד מוסרו לאשתו ובניו הגדולים ואין יכולין לומר אין רצוננו כו':

דיקא נמי - דהאי דגדולים פטורין דוקא בניו נקט ולא אחרים:

דא"כ - דלאחרים נמי גדולים פטור ליתני או שמסרן לקטנים סתמא:

בשבועה - שלא פשע בה:

האיך לא מהימן לי - ואני אומר שישנה בידו או אכלה או פשע בה:

פשע בה - שלא נעל בפניה כראוי:

ויצאת לאגם - מקום שאינה משתמרת שם אצל זאבים ולא אצל גנבים ומיהו לא אכלוה לא זאבים ולא גנבים:

ומתה - דהוי תחילתו בפשיעה שמא יטרפוה זאבים וסופו לא אבדה באותה פשיעה אלא בדבר שהוא אונס:

לא מיבעיא למ"ד - לקמן בפרקין (דף מב.) גבי ההוא דאותיב זוזי דפקדון בצריפא דאורבני דהויא פשיעותא לגבי נורא ונטירותא לענין גנבי ואיגנוב וגניבה לגבי שומר חנם אונס הוא:

אלא אפילו למ"ד פטור הכא חייב - דהתם ליכא פשיעותא אלא לענין נורא אבל הכא איכא למימר בפשיעה מתה שאם היתה בבית לא מתה ויציאתה לאגם היא פשיעת מיתתה דשמא הבל המצוי באגם קטלה:

מה לי הכא כו' - אבל התם גבי זוזי אם שמרם כהלכתם דקי"ל (שם) כספים אין להם שמירה אלא בקרקע לא נגנבו ואע"ג דקי"ל בצריפא דאורבני אין דרך גנבים לבקש שם מעות ואונס הוא מיהו ע"י שלא שמר כדין שמירתם אבדו אבל פרה זו אם היתה בבית נמי היתה מתה:

דאיגנבה גנב מאגם - שזהו דבר שהוא פשיעה אצל יציאתה לאגם אע"פ שסופה מתה בי גנב חייב ולא אמר אי הוה בבית שומר נמי הוה מתה:

מ"ט - משעת גניבה היא אבודה מן הבעלים דאי נמי שבקה מלאך המות בי גנב הוה קיימא הלכך החיוב בא לו על שעת הגניבה:

הא דאותביה ר' אבא - לעיל מהשוכר פרה והשאילה לאחר לימא אין רצוני כו':

ושני ליה בשנתנו לו הבעלים רשות - מאי דוחקיה לשנויי הכי נימא ליה אם אירע בה אונס אחר דמצינו למימר אם היתה בבית לא נאנסה היה חייב אבל זו מתה כדרכה מלאך המות נמי בבית שוכר קטיל לה ומדלא שני ליה הכי שמעינן למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב לא שנא אונס מלאך המות משאר אונסין:

לדידכו - דאמריתו טעמא דשומר שמסר לשומר חייב משום אין רצוני איכא לאותובה לההיא ומאי דניחא ליה לרבי אמי שני ליה אנא לא סבירא לי לא אתקפתא ולא שינויא דלדידי דאמרי לעיל טעמא משום דלא מהימן ליה בשבועה ליכא לאותובה כלל שהרי שוכר עצמו נשבע לו כדתנן ישבע השוכר שמתה כדרכה:

העלה לראשי צוקין - שומר שהעלה לראשי הרים חדים ומשופעים ונפלה:

אין זה אונס - אלא פשיעה דדרכה ליפול:

הא מתה כדרכה - בראש הצוק:

פטור - דהוי סופו באונס:

אוירא - צינה:

אובצנא - עייפות טורח המעלה:

למרעה שמן וטוב - דדרך הרועים להעלות שם בהמות לרעות:

לתוקפה - להחזיק בה שכן דרך הרועים:

עלתה - מאליה:

שתקפתו - על כרחו ועלתה ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לז א (עריכה)

אף בראשונה - בשילם ולא רצה לישבע כיצד זה נותן לתוך כיסו כפילו של זה אלא יחזיר הכפל לבעלים:

שכבר שילם - קודם שנמצא הגנב וקנה כפל כדאמר מעיקרא אדעתא דהכי אתאי לידיה:

מתני' שהודה מפי עצמו - הואיל והודה מפי עצמו ובגמ' מפרש טעמא מה הוא:

זה אומר מאתים שלי - לאחר זמן כשבאו ליטול פקדונן:

מה הפסיד הרמאי - אם כן לא יודה לעולם על האמת:

מתוך הגדול - ישברנו:

גמ' מספיקא מפקי' ממונא - דקתני נותן לזה מנה ולזה מנה:

ולא אמרינן - כשזה תובע וזה אומר איני יודע אם לך אם לחברך אוקי ממונא בחזקת נתבע זה שלא נפסידנו ממונו ויהא מונח עד שיבא אליהו:

רישא - דחד גברא הפקיד אצלו והוה ליה כשנים שהפקידו אצלו בשני כריכות כלומר זה שלא בפני זה דה"ל למידק מי הפקיד אצלו מנה ומי מאתים:

סיפא - שהפקידו לו שניהם זה בפני זה ה"ל כמי שנאמנים זה על זה להפקיד שני פקדונותם בצרור אחד דלית ליה למידק מה יש לזה בתוכו ומה יש לחבירו ואע"ג דלא כרך אחד הוה מיהו כיון שהפקידו זה בפני זה גילו דעתן שלא חשדו זה את זה לומר שמא חבירו יתבע המאתים:

ומתני' דהכא ממאי דר"ט היא - דתקשי לך דלמא ר"ע היא דפליג נמי בההיא ואומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד:

דקתני עלה דההיא כו' - אלמא מודה ר"ט בהא ומה שנא:

ומשנינן התם דקתבעי ליה - והוא אין חפץ ליתן אלא מן הדין ומספיקא לית לן לחיוביה לכל חד וחד:

הכא בבא לצאת ידי שמים - מאליו בא לימלך מה יעשה ולא יענש דהשתא ודאי אמרינן ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניהם שאם תהא מונחת עד שיבא אליהו נמצא הנגזל מפסיד על ידך:

דיקא נמי - דטעמא דמתני' בבא לצאת ידי שמים מן העונש ולא מן הדין מדתלי טעמא בהודה מפי עצמו שלא היה אדם תובעו כלום משמע שהוא בא לימלך:

והלה מה טוען - לכל אחד דקתני מניח גזילה ביניהם ומסתלק:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לז ב (עריכה)

צווח - אמר לכל אחד איני מכירך:

ושקלי ליה כולהו ואזלי - נמצא זה מוציא מידו כדי להפסיד הנגזל עולמית:

והא"ר אבא בר זבדא ספק הינוח - מצא דבר שאין בו סימן בצד מקום שמשתמר קצת דלא שכיחי אינשי דאזלי ויש לספוקי שמא מדעת הונח שם לגניזה:

לכתחלה לא יטלנו - המוצאו שכשיבא בעליו לא ימצאנו וסימן אין בו שיכריז לפיכך יניחנו זה ובעליו יבא ויטלנו וכל שכן לודאי הינוח כדתנן (לעיל דף כה:) מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו:

ואם נטל לא יחזיר - ואם בא אחר ואמר שלי הוא וסימן אינו נותן בו לא יחזירנו שמא אינו שלו וסוף הבעלים לבוא ויביא עדים שהניחו שם לפיכך יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו דהאי לא יחזיר לא שיהא שלו קאמר דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח הוא אלמא מידי דמספקא לן דמאן נינהו צריך להניחו ביד מי שהוא עד שיתברר הדבר:

אמר רב ספרא ויניח - הא דקתני מסתלק לאו דלישקלו אינהו וליזלו ולא שיוציאנה מידו אלא תהא מונחת בידו עד שיתברר הדבר והאי מסתלק סילוק הדין הוא ויניח גזילה בפניהם בב"ד ויאמר בררו של מי הוא ויטול ומסתלק מן הדין והגזילה יניח בידו עד שיבא אליהו:

לא זו הדרך - סיפא דגזל אחד מחמשה הוא ביבמות (דף קיח:):

נפל הבית עליו ועל אמו - ואין ידוע איזה מת ראשון והיו לאמו נכסים מבית אביה:

יורשי האם - משפחת בית אביה אומרים לקרובי הבן ממשפחת אביו הבאים לירש את הבן:

הבן מת ראשון - ולא ירש את אמו להוריש אתכם נכסים אלא הבן מת ראשון ואחר כך מתה אמו ואנו יורשים אותה (נכסיה):

ויורשי הבן אומרים האם מתה ראשונה - וירשה בנה ואחריה מת הבן ואנו יורשין אותו:

אלו ואלו - ב"ש וב"ה שנחלקו בנפילות אחרות בפרק מי שמת שב"ש אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כאן מודים שיחלוקו:

אמר ר"ע מודה אני בזה - אע"פ שאני משל ב"ש ואומר בשאר הנפילות יחלוקו בזו אני מודה לב"ה שהנכסים בחזקתן ופליגי אמוראי בחזקת מי והתם מפרש טעמא. שמא ושמא שניהם מכח שמא באים הלכך נכסים בחזקתן:

הכא ברי ושמא - כל אחד ואחד אומר אותי גזל היינו טענת ודאי וזה אומר איני יודע וברי עדיף משמא:

עלה דההיא - דגזל אחד מחמשה:

חדא דלא קתני - מתני' תובעין אותו דלא קתני אותי גזל: ה"ג ועוד הא תני ר' חייא זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע. ולא גרסינן יחלוקו והכי פירושו ועוד הא תני רבי חייא להך מתניתא דגזלתי את אחד מכם בתוספתא דיליה ותני לה הכי אמר לשנים גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזהו זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע נותן לזה מנה כו' כדקתני במתני' אלמא בשמא ושמא עסקינן:

הכל מודים בשנים שהפקידו כו' - גבי פלוגתא דר"ט ור"ע איתמר במסכת בכורות (דף יח:) שנים שהפקידו זה טלה אחד וזה שנים זה אומר שנים שלי וזה אומר שנים שלי והתם שתי כריכות נינהו ואפילו הפקידו זה בפני זה דבר הנראה הוא מי מביא אחד ומי מביא שנים דבשלמא גבי כריכות מעות הואיל דאלו ואלו צרורין הוא שוכח מי הפקיד אצלו צרור גדול ומי צרור קטן הואיל והפקידו אצלו יחד אבל גבי טלאים מילתא מוכחת טפי:

פסידא דגדול - של כלי גדול ששברוהו וכשיבא אליהו ויאמר של מי הוא נמצא מפסיד בשבירתו:

בהא קאמר ר' יוסי - משום פסידא דגדול:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לח א (עריכה)

והא טעמא דרבי יוסי משום הפסד הרמאי הוא - וכיון דטעמא בהכי מה לי כלי מה לי מעות והיכי תיסק אדעתין למימר דבמעות מודה להו לרבנן ואמאי אצטריך למתנייה:

לרבנן איצטריך - לאשמועינן מילתא דרבנן תננהו לתרוייהו ואי תנא כלים ברישא הכי נמי דלא אצטריך תו למתני מעות אבל השתא דתני מעות ברישא תני כלים למימר לא זו בלבד דליכא פסידא דשבירת כלי אלא אף זו דאיכא פסידא דגדול אמרינן הכי:

מתני' אבודין - ע"י עכברים או ריקבון:

לא יגע בהן - למוכרן וטעמא מפרש בגמ':

גמ' קב שלו - חביבה עליו על ידי שעמל בהן וקב שישאר לו מהם הוא רוצה מתשעה קבין של אחרים שיקח בדמיהן אם ימכרם:

חיישינן כו' - ואסור להאכילו לזרים:

לפיכך - הואיל ואסור למוכרן משום דרוצה אדם בקב שלו הרי הן בחזקת קיימים ומותר בעל הבית לעשותן תרומה ומעשר על פירות שיש לו בביתו:

מאי לפיכך - איסור מכירה משום הא הוא והיכי תלי תנא עשייתו באיסור מכירה:

השתא דאמור רבנן לא תזבין דחיישינן - שמא עשאן המפקיד תרומה הרי הן בחזקת שלא נמכרו ועושה אותן בעל הבית כו':

מחלוקת - דמתני':

בכדי חסרונן - כדרך שאר תבואות כמו שמפורש במשנתינו (לקמן דף מ.) לחיטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור:

אבל אם אבודין יותר מכדי חסרונן - אפילו רבנן מודו דימכרם בב"ד:

ודאי פליגא - הא דרבי יוחנן דאי איכא למיחש לשמא עשאן בעליהן תרומה אפילו ביותר מכדי חסרונן נמי אסור למזבנינהו:

מי לימא פליגא - דוקא אמר רב כהנא שאם תשעה קבין הן נוח לו שיאבדו עד קב ואל ימכרם דהוה ליה יותר מכדי חסרונן ופליגא הא דר' יוחנן עליה או לאו דוקא ט' קבין נקט אלא נוח לו שיהא נפסד קצת ולעולם כדי חסרונן ותו לא:

גוזמא - שפת יתר:

מיתיבי - לרבי יוחנן:

וקאכיל - בעל הבית טבלים שאין פירותיו מתוקנין שאין אלו קיימין שהוא סומך עליהן:

לא שכיחי - ואין לחוש בכך ופרכינן ואי משתכחי מי מזבנינן להו. בתמיה:

ליחוש שמא עשאן כו' - ונמצא המוכר מאכיל תרומה לזרים:

בדמי תרומה - בזול שאין עליה קופצין לקנותה שאינה נאכלת אלא לכהנים וצריכה שימור בטהרה:

לקמיה הוא דהויא יתר מכדי חסרונן - לזמן מרובה יש באבודן יתר מכדי חסרונן:

מקמי דניהוי כו' - שאין אדם משהא טבלים כל כך זמן מרובה כזה מלתקנן:

והדביש - יצא טעם דובשנו והחמיץ אשמלי"ר בלע"ז (כדאתמר) (איוב לא) ובכל תבואתי תשרש תעקר שרשיה וכמו עד לא ירתק חבל הכסף (קהלת יב) יפתחו רתוקות עבותיה:

עושה להם תקנה - לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד הלא כל קילקול העתיד לבא כבר בא הוא:

ואין מוכרן לעצמו - שלא יחשדוהו שמא לקחן בזול:

פורטין - מחליפין פרוטות נחושת בסלעי כסף מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות:

תמחוי - מאכל שגובין מבעלי בתים לחלק לעניים בכל יום:

מאי לאו אפילו יתר מכדי חסרונן - ואיכא למאן דאמר לא יגע ואת אמרת דברי הכל מוכרן:

כיון דקם קם - מאחר שעמדו בקלקולם הרי כבר עמדו ולא יתקלקלו מעתה יותר אבל שאר פירות הולכין ומרקיבין תמיד:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לח ב (עריכה)

למאי חזו - דקתני מוכרן:

לגלדאי - לסוך עורות:

לכתישא דגמלא - לכתישא שעל הגמל שגבו כתוש ומסוקב מחמת משאוי איישר"א בלע"ז.

לקנקניו - הכלי שהיה בתוכו יתקלקל אם ישהא בתוכו:

במאי קמיפלגי - ר"מ ורבנן מאחר שמודה ר"מ ביתר מכדי חסרונן:

להפסד מרובה - כגון יתר מכדי חסרונן:

הפסד מועט - כגון בכדי חסרון דריקבון פירות וקילקול הקנקן דיין והחמיץ:

ערב - בגט פשוט (ב"ב קע"ג:):

צידן - במסכת גיטין (דף עד.):

ראייה - בדיני ממונות השני (סנהדרין לא.) שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין בראשונה הלכה כמותו ובאחרונה אין הלכה כמותו:

אמוראי נינהו - רבה אמר בכללא אמר ר' יוחנן ור' אבא אמר לאו בכללא אמר רבי יוחנן אלא יש מהן שהלכה כמותו:

מדרבן שמעון נשמע דמורידין קרוב - הראוי לירש:

בנכסי שבוי - לקרקעות שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבאו הבעלים ולקמן פליגי בא אמוראי:

עד כאן לא קאמר רבן שמעון הכא - דמוכרן:

אלא משום דקא כליא קרנא - אם יניחם שם אבל גבי קרקעות וכרמים אע"פ שמתקלקלות קצת לא כליא קרנא:

אי כרב כהנא - דאמר לעיל רוצה אדם בקב שלו:

אי כרב נחמן בר יצחק - דאמר שמא עשאן תרומה ומעשר:

דתרי טעמי נינהו - מתני' ונכסי שבוי ואיכא דאית ליה מוכרין פירות האבודין ולית ליה מורידין:

קרוב - הראוי ליורשו ואין קרוב ממנו:

בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין - דאם יבאו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות יטול זה כשאר אריסין ויחזיר השאר ואם יבאו עדים שמת ירש הכל:

מפסיד להו - ולא יזבל הקרעות ויזרעם תמיד ויכחישם:

כיון דאמר מר - לקמן וכולם שמין להם כאריס אם יבאו הבעלים שמין לזה חלקו בכל שנה שעבד בה כמנהג אריסי העיר אם מחצה אם שליש אם רביע:

אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו' - שילכו בשבי ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה: אין מורידין:

הוה עובדא בנהרדעא - בשבוי שירד יורשו לנכסיו:

ופשטה רב ששת מהא מתניתא - דאין מורידין:

א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן - [קתני] תנא דאין מניחין אבל לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר דמי:

דמעיילין פילא כו' - ומשני שנוייא דחיקא כמבקש להכניס פיל שהוא חיה גדולה בנקב מחט:

ותלש - פירות שנה זו:

הרי זה זריז - מהיר לזכות בשלו בטרם יפסיד ונשכר בזריזותו:

ואלו הן נכסי שבויין - דאמר אין מוציאין אותם מידו:

שהנטושים כשבוין - ואין מוציאין מידו:

נכסי נטושין - שהנכסים נטושין:

נכסי רטושין - שהנכסים רטושים ולקמן מפרש להו רטושין משמע שעזבום בעלים מדעתם והלכו להם דכיון דהיה לו לצוות הורידו יורשיי לנכסי ולא צוה ש"מ לא ניחא ליה ונטושים שנטשום בעליהם בעל כרחן כגון שנשבו והיינו תנאי דרבן שמעון סבר מורידין ורבנן סברי אין מורידין:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לט א (עריכה)

ה"ג נטושים על כרחן דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה - היינו על כרחו:

אפקעתא דמלכא - מצות המלך:

רטושים מדעתן דכתיב אם על בנים רוטשה - היינו מדעתו ולא שביה דכתיב רישיה דקרא וקם שאון בעמך היו יראים שלא יבאו אויבים עליהם וכל מבצריך יושד יגלו בגולה מאיליהן וישארו העיירות שדודין מאין איש כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה כשודדין הבאין למלחמה על ידי מארב על עם היושב בשלום שלא נזהרו בהם לברוח מפניהם ושודדים את הכל וכמוהו (ירמיהו יג) הגלת יהודה כולה הגלת שלומים מתוך ישיבת שלום באין מחריד הגלם נבוכדנצר. בית ארבאל תרגם יהונתן בית מארב אל"ף למ"ד יתרים בו כמו (הושע ב) יענו את יזרעאל שהוא לשון זריעה ולא לשון עיר ומדקא אמר יושד כשוד שלמן בית ארבאל מכלל דההוא יומא לאו בית ארבאל ביום מלחמה הוה אלא מורך בא בלבם והמה עוזבים אם על בנים והולכים להם מדאגת האויב שמא יבא עליהם:

רוטשה - נעזבה:

וכולן - מפ' לקמיה אהייא קאי וכללא לאתויי מאי:

שמין להם כאריס - אם יבאו הבעלים יטלו אלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום:

השתא זריז ונשכר הוי - ויטול הכל:

דאילו התם זריז ונשכר - דכיון ששמעו בו שמת כי נחת לה אדעתא דכולהו פירי נחת אבל הכא דלא שמעו שמת לאו אדעתא דכולה נחית אלא ליטול כאריס בכל שנה ושאר פירות יהא מונחין:

נכסי אשתו - נכסי מלוג שהוא אוכל פירות והקרן שלה:

הוציא הרבה ואכל פירות קימעא - קודם שמת או שגירשה:

הא לא דמיא - תרוצא הוא הא דנכסי שבויין להא דאשתו קטנה דמי:

קטנה - שהיא יתומה שהשיאוה אמה ואחיה ואין קידושין תופסין בה מן התורה אלא מדברי סופרים לפיכך יוצאה במיאון בע"כ אם תמאן:

כמוציא על נכסי אחר דמי - ואם הוציא ולא אכל כדי הוצאתו שמין לו כאריס:

דלא סמכא דעתיה - שיהא מוחזק בידו דדואג שמא תמאן בו:

תקינו ליה רבנן - ליטול כאריס:

כי היכי דלא ניפסדינהו - שלא יקלקל הקרקעות לזורען תמיד ולא יעבוד ולא יעדור כרמים:

לאיתויי הא דרב נחמן - בורח מחמת מרדין:

יצא לדעת אין מורידין - דכיון שהיה שפוי בדעתו ולא צוהו בלכתו לירד לנכסיו ש"מ לא ניחא ליה:

בורח הרי הוא כשבוי - שאין דעתו מיושבת עליו מחמת שהוא בהול:

מחמת כרגא - שאין לו ממה לפרוע כסף גולגלתו למלך ובורח לפני בוא הזמן:

היינו יוצא לדעת - שאין כאן בהלה:

מחמת מרדין - שהרג את הנפש ופרסאי הורגין על שפיכות דמים כדאמרינן בבבא קמא (דף קיז.) מרדין היא רציחה בלשון פרסי וכן מפורש בשערים דרב האי גאון (שער מ):

מעמידין אפוטרופוס - להכניס דבר המוכן ויהא שמור לבעלים ואח"כ מורידין קרוב להשביח וליטול כאריס:

ולוקים אפוטרופוס לעולם - שלא יטול כלום:

אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן - אין בית דין טורחין לבקש אפוטרופוס לאנשים גדולים שנתמלא זקנם לפי שלא ימצאוהו דבשלמא ליתמי איכא דשמע להו והוי אפוטרופוס לדבר מצוה אבל לדיקנני לא שמעי להו:

אין מורידין קטן לנכסי שבוי - ואפילו הוא ראוי ליורשו דקא מפסיד להו ומוטב שיורידו להם איש נכרי:

ולא קרוב - הראוי לירש בנכסי קטן לעשות ולאכול כדמסיים טעמיה דכיון דקטן לא ידע למחויי אתא האי קרוב לאחזוקי בהן ולומר לחלק ירושתו בא וטוב להם להוריד איש נכרי דלא מצי למטען בהו ירושה:

ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן - כגון קטן שיש לו אח מאב ואותו אח מאב יש לו אח מאם דאיש נכרי הוא אצל קטן אין מורידין אותו אח מאם לנכסי קטן מחמת קורבת אחיו של זה שהוא אח של קטן דאתי לאחזוקי בהו לצורך אחיו ויאמר נכסים הללו של אחי מאמי הם שנפלו לו מאביו ואלו לחלקו באו:

באחי מאימא - כדפרישית שזה אח מן האם לאחיו של קטן מן האב:

ש"מ מרב הונא - דאמר אין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יחזיק בהם מחמת ירושה אבל אחר שאין לו טענת ירושה מורידין ולא חיישינן שמא יטעון אביו של קטן מכרם לי ואכלתים שני חזקה ש"מ אין מחזיקין בנכסי קטן אם לא אכל בפני האב שלש שנים אין שלש שנים שאכלן בפני הקטן חזקה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא לט ב (עריכה)

ואפי' הגדיל - הקטן משירד לתוכו ואכלו ג' שנים בפניו משהגדיל לא הויא חזקה דהואיל ותחילת ירידתו לתוכו הוה קטן לא ידע כשהגדיל שהן של אביו ולפיכך לא מיחה דאי ס"ל לרב הונא דמחזיקין בהן משהגדיל היכי מחתינן נכרי לנכסי קטן שמא יהא בידו משיגדיל ויטעון אתה מכרת לי משגדלת ואכלתים שני חזקה:

ולא אמרן - דאין מורידין קרוב לנכסי קטן:

אלא באחי דאבא - אחיו מאביו שיטעון בהן צד ירושה:

ארעתא - שדות:

אבל בבתי לית לן בה - שהשכנים מעידין עליהם שבאו לחלקו של קטן:

עיטדא - שטר חלוקה כשחלקו מתחילה (מלכים ב יב) רק הבמות לא סרו מתרגמינן במתא לא עטדו לא הפליגו מהם:

לא שנא אחי דאמא - פן יאמר של אמי היו נכסי מלוג ואביו של קטן בעל אמי היה מוחזק בהן מחמת שהוא אוכל פירות והוא מת קודם לאמי ולא ירשה ואני יורש חציין מחמת אמי:

היכי ליעבד - בנכסי דסבתא שאין אנו יודעין אם קיימת אם מתה:

בידא דאחתא - דהילכתא כרשב"ג דקם ליה שמואל כוותיה:

דלמא שכיבא סבתא - ויש לקטן חלק בהן שהם שלו מחמת אמו או שמא חציין שלו שמא מתו שתי השבויות:

לוקמינהו לפלגא דנכסי בידא דינוקא - איכא למיחש דלמא לא שכיבא סבתא ואין לו חלק בהן ואין מורידין קטן לנכסי שבוי:

פלגא יהבינן לאחתא - ממה נפשך אם מתו שתי השבויות הרי זו יורשת חציין ואם לאו מורידין קרוב לנכסי שבוי:

מוקמינן אפוטרופוס - ולא מחתינן קטן לגוייהו דלמא לא שכיבא ואין מורידין קטן לנכסי שבוי:

שמעו דשכיבא סבתא - לסוף שמעו שמתה הזקנה ועל הבת שנשבית לא שמעו:

תילתא יהבינן כו' - דהא ודאי שליש הנכסים לזו ושליש לקטן:

דנקא - שתות חצי השליש:

יהבינן לאחתא - ממה נפשך אם מתה האחות הרי חצי חלקה לזו ואם לאו מורידין קרוב לנכסי שבוי:

ואידך דנקא - לא יהבינן לה שמא של קטן הם ואין מורידין קרוב לנכסי קטן:

אתא ליה אחא מבי חוזאי - שהלך אביו לבי חוזאי ונשא שם אשה וילדה לו את זה וחזר מרי לכאן וירד לנכסי אביו ובא זה אחריו לזמן מרובה ותבע חלקו:

שפיר קאמר לך - שאינו מכירך ואין זה רמאות שכשיצא מאצלך לא היה לך חתימת זקן ועכשיו באת בחתימת זקן:

ויכר יוסף את אחיו - שכשיצא מהם היו כולם חתומי זקן והם לא הכירוהו שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן:

דלאו אחוך הוא - אותם עדים שיש לו לזה שבאו משם ומכירין בו מי הוא הביאם אתה ויעידו שאינו בן אביך או בקש עדים אחרים:

א"ל - מרי לרב חסדא אי מינאי דחלי מה תועלת:

סוף סוף אתו סהדי ולא מסהדי - אלא כמותי ולא כמותך:

תרתי לא עבדי - מיראתך יעשו אחת שישתקו אבל שתים לא יעשו לא דיין שישתקו ולא יעידו האמת אלא גם שיעידו שקר:

א"ל - ההוא אחא לרב חסדא:

לפלוג לי מפרדיסי - כרמים:

ובוסתני - ביתן של אילנות:

דשתל - איהו והשביחן ויתן לי חציין כמו שהן משובחין:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא מ א (עריכה)

וכן אמר רבה השביחו לאמצע - לא גרסינן שאין זה לשון גמרא להביא דברי האמוראים סיוע למשנה ועוד רבה תלמידיה דרב חסדא הוה והיכי אמר רב חסדא שמעתא משמיה ואי גרס ליה וכן אמר רב גרסינן שהיה רבו של רב חסדא משום דאיכא למ"ד בבבא בתרא (דף קמג:) לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים אבל שבחו מחמת עצמן של אחים השביחו לעצמן אמרה רב חסדא להא דרב הכא למימר דלית לן ההיא שמעתא אלא אפילו השביחו מחמת טורחן של משביחין כי הכא דשתל פרדס השביחו לאמצע:

ידעו - אלו שיטלו חלקם:

מי ידע - שיש לו אחים:

גדולה מזו - קרוב היורד לנכסי שבוי שאם יבאו הבעלים יטלו שלהם:

אמרו שמין להם כאריס הכא דידיה לא יהבינן ליה - בתמיה זה שעשה והשביחן לדעת עצמו לא יהבי' ליה כאריס בחלק השני:

ברשות ב"ד נחתי - דמורידין קרוב לנכסי שבוי:

הכא לא ברשות נחית - כשירד זה לתוכו לא נמלך בב"ד:

ועוד - אם בא לימלך לא היו מורידין אותו דהא אחיו קטן הוה ואין מורידין קרוב לנכסי קטן:

מתני' הרי זה יוציא לו חסרונות - כשיחזירם לו יפחות כמה הם רגילים לחסור ובגמ' מוקי לה בשעירבן עם פירותיו:

אורז - מי"ל:

דוחן - פטי"ל ודומה לאורז:

הכל לפי המדה - וכן לכל כור וכור:

הכל לפי הזמן - שהניחן בידו לכל שנה ושנה יניח לו כך:

ר' יוחנן בן נורי אמר - אהכל לפי המדה פליג:

אם היתה מדה מרובה - שהפקיד אצלו הרבה ובגמרא מפרש י' כורים לא יוציא לו חסרונות מפני שהם מותירות שבימות הגורן כשמפקיד החיטין יבשין ובימות הגשמים כשמחזיר נופחות ובאכילת עכברים אינן נחסרים כל כך לכל כור וכור דכולי האי לא אכלי עכברים מי' כורין הלכך נפיחתו משלמת חסרון המגיע לשני כורים או שלשה שהעכברים אוכלין:

גמ' זרע פשתן בגבעולין - חסר כל כך לפי שהגבעולין מתייבשין ונופלים והרוח מנשבתן אבל זרע פשתן נקי אינו חסר כ"כ:

לכל כור וכור - פירוש דמתניתין הוא:

ליחזי דידיה כמה הוו כו' - ויראה כמה חסרו ויטול על של חברו כפי חשבון:

מדת הגורן - היתה יתירה על של בתים:

בשופטני - שוטים:

בכיילא - במדה:

בימות הגורן - סמוך ליובשן שנתיבשו בחמה:

והחזיר לו בימות הגשמים - חזרו ונתפחו מלחלוחית הגשם והקור:

א"כ - שדרכו לתפוח:

לפקע כדא - כשממלאין כד חיטין או שעורין בימות הגורן וגפין את הכד יפקע בימות הגשמים מחמת תפיחת התבואה:

איצצא - דוחק מתוך שהם במקום צר נדחקו יחד ואין תפוחין:

מתני' ליין - אם הפקיד אצלו יין ועירבו עם יינו הקנקנים בולעין שתות:

אף המוכר כו' - כשם שאמרו במפקיד כן אמרו במוכר שהמוכר שמן לחבירו ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרים:

למאה - למאה לוג:

גמ' חפו בקירא - טחו החביות מבפנים בשעוה כדרך שעושין אנו בזפת:

כופרא - זפת:

גרגישתא - קרקע שעושין ממנה החביות ארדלי"א בלע"ז:

הא - באתריה דר"י מייץ טפי מההיא דאתריה דתנא קמא:

באתריה דרב יהודה - מילתא באפי נפשיה היא ולאו אמתניתין קאי:

רמו ארבעין ותמניא כוזי בדנא - מדה קטנה היתה במקומו שארבעים ושמונה ממלאין את החבית:

אזיל דנא בשיתא - בששה זוזים היתה נמכרת ביחד בימות הבציר:

פריס ליה רב יהודה שיתא שיתא בזוזא - נעשה רב יהודה חנווני והיה מוכרן שש כוזי בזוז:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא מ ב (עריכה)

דל תלתין ושיתא - כוזי בשיתא זוזי שקנאה פשו תריסר:

דל תמניא שתותי - של מ"ח שדרך הוא לחסר בבליעת הקנקן כדתנן יוציא לו שתות ליין פשו לו לשכרו ארבע:

והאמר שמואל המשתכר - בדברים שיש בהם חיי נפש:

אל ישתכר יותר על השתות - הא שתות ישתכר ולמה לא ישתכר רב יהודה עד שתות:

איכא גולפי ושמריא - משתכר הוא הקנקן והשמרים שלקח הכל בו' זוז:

דמי ברזנייתא - שנותן דמים לחנווני למוכרן ומוציאן ומכריז עליו בחוצות. כרזנייתא לשון כרזא לשון אחר אומנות יש בנקיבת ברזא בחבית של חרס וצריך ליתן שכר:

במזופפין - דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם תו לא בלעי:

כיון דטעון טעון - תו לא בלע:

כשתמצא לומר - כשתדקדק ותדע מיצוי הדברים:

מותר לערב שמרים - המוכר שמן לחבירו סתם בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו שמריו מותר לו לערב ולבלבל שמרים המשוקעות שיחזרו ויתערבו ויצאו עם השמן בתוך המדה:

אסור לערב שמרים - שבחזקת מזוקק לוקחו ממנו וזה מקלקלו:

והיינו טעמא דמקבל עליו - לוקח לוג ומחצה שמרים בשלא ערבו ונתנו לו מזוקק:

דא"ל - מוכר אי בעי לערובי כו':

הוה מזדבן - כשהייתי מוכרו בחנות היה נמכר שמרים עם השמן:

בבעה"ב עסקינן - שהלוקח בעל הבית הוא ולקחו למאכל ביתו:

צמד - העול שהוא מוטל על שני השוורים ומצמידם:

הדבר ידוע - שאין צמד נמכר במאתים זוז אלא כמות שהוא עם הבקר מכרו לו:

וחכמים אומרים אין הדמים ראיה - אע"ג דלא שוה כולי האי אחולי אחליה לוקח זה יתר הדמים ור"י לית ליה שיהא מוחל מן הסתם אלא אם כן פירש:

קבולי נמי לא מקבלת - עלך חסרון השמרים א"כ מה משתכר הרי השכר כולו בשמרים:

זבון וזבין תגרא איקרי - בתמיה משל הוא לאמר לשוטה לקח בדמים וחזור ומכור בלא שכר ותיקרי תגר:

אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים - לוקח ומפקיד אחד הן לענין פקטים תורה אחת לשניהם:

פקטים - פסולת הגרעינים הצפין על פני השמן:

לוקח מקבל פקטים - אם מכר לו שמן סתם יקבל ממנו שמן עם פקטים:

לא אמרו שמן עכור אלא למוכר - לא אמרו הפסד עכירת השמן אלא למוכר:

שהרי הלוקח מקבל עליו - לפחות ממאה לוגין לוג ומחצה מחמת שמרים לפיכך צריך ליתן לו שמן מזוקק בלא פקטים:

כי מדה דתשרי - כשער הדמים של תשרי שהוא בזול וסתם שמנים עכורים וקיבל עליו פקטים:

הא דשקל מיניה בניסן בשער של ניסן - ביוקר דדרך כל השמנים להיות מזוקקין בניסן והלוקח סתם והמוכר סתם אין מוכר אלא מזוקק:

מתני' לא יחדו לו הבעלים מקום - בבית שומר לאמר לו זויות זו השאילני:

לצורכו - להשתמש בה:

לצורכה - שהיתה במקום התורפה וקרובה להשתבר:

אם משהניחה - שכילה תשמישו הושיבה במקום משתמר בין שטלטלה מתחלה לצורכה בין שטלטלה לצורכו פטור ובגמרא פריך מאי שנא לא יחדו מיחדו:

גמ' מני - הא דקתני רישא דאם משהניחה נשברה אף על פי שלצורכו נטלה מתחלה פטור דאמר משהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה ואינו עליה אלא כשומר חנם ופטור על אונסיה ואף על פי שלא הודיע לבעלים לומר נטלתיה והחזרתיה הויא השבה רבי ישמעאל היא כו':


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא מא א (עריכה)

צריך דעת בעלים - ואם לא הודיעם חייב באחריותם אם מת או נגנב דמדשקליה קם ליה ברשותיה והשבה בלא ידיעה לאו השבה היא:

דמקומה היא - וכיון דבאותו מקום החזירה חזרה גמורה היא:

אתאן לר"ע - תירוצא הוא:

תרגמה רבי יעקב - דתיקו כולה כחד תנא ובתרי טעמי רישא שהחזירה למקומה דכל מקום שהחזירה מקומה היא דהא לא יחדו לה מקום וסיפא שהחזירה למקום שאינה מקומה כדמסיים במסקנא דהא דמסקינן בסיומא וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה אתרצתא דכולהו קאי אדר' יעקב ואדר' נתן ואדרב ששת ומשום דהניחה חוץ למקומה לא הויא חזרה וכגון שנטלו מתחלה על מנת לגוזלה והיינו לצרכו דמתניתין דאילו לשאלה בעלמא ולתשמיש כיון דלאו גזילה הוא סגי לה בהשבה כל דהו וכל מקום שהניחה פטור באונסין אבל משום דגזולה הואי ובגזילה כתיב והשיב וזה שהניחה למקום שלא יחדו לה בעלים לא הויא השבה:

ור' נתן תרגמה - דאפילו לא נטלה על מנת לגוזלה כו' אלא על מנת לשלוח בה יד וליטול מקצתה ולא נטל אפ"ה קמה ליה ברשותיה כולה והויא לה גזילה ובעי' השבה ובמקום שאינו מקומה לאו השבה היא ורב ששת לא שביק דליסיימו לתירוצייהו ואתקיף מידי נטלה קתני כו' ומיהו סיומא דמילתא דמסקנא וסיפא שהניחה במקום שאינו מקומה אכולהו קאי:

שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו אפילו נאנסה כדכתיב (שמות כב) ומת או נשבר או נשבה [וגו'] שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' דמשמע הא שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:

צריכה חסרון - לא הוי שליחות יד להעמידה ברשותו אלא א"כ חסרה:

מידי נטלה קתני - דמשמע שנטלה לעצמו:

טלטלה קתני - לתשמיש בעלמא משמע לצרכו דמתני':

אלא כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות - לעלות עליה כדרך סולם ליטול גוזלות מקן גבוה ואפ"ה הויא גזילה למיקם ברשותיה עד דעביד השבה דקסבר שואל שלא מדעת בעלים גזלן הוא:

וכולה ר' ישמעאל היא - אשינוייא דכולהו קאי אדר' יעקב ואדר' נתן ואדרב ששת:

וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה - אבל רישא כל מקום שהניחה מקומה היא:

ור' יוחנן - דאמר לעיל מאן דמתרגם לי כו':

הניחה במקומה משמע - הלכך לא מיתוקמא כרבי ישמעאל:

שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו ואפי' נאנסה כדכתיב או נשבר או נשבה וגו' שבועת ה' תהיה אם לא שלח דמשמע הא אם שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:

צריכה חסרון - וכל זמן שלא חסרה לא קמה ברשותיה להתחייב באונסיה:

זאב - טורף נושא הטרף לחורו:

ארי - אינו טורפה אלא דורסה במקומה ואוכלה:

פטור - דאונסין נינהו ואי משום דהניח עדרו ופשיעה היא מוקמינן לה דעל בעידנא דעיילי אינשי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (לקמן צג:) א"נ דשמע קול אריה ועל:

הא שקלינהו - ואי נמי שליחות יד חשיבא הא הדר אהדרה כשנטלו הימנו ואנן מוקמינן לעיל סתם מתני' כרבי ישמעאל דאין צריך דעת בעלים:

הא לא משכה - בשליחות יד כדי לקנותה ומטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה לא במקח ולא לענין גזל ולא לענין שליחות יד כדתנן במתני' (לקמן דף מג:) הטה את החבית ונטל ממנה רביעית יין אין משלם אלא רביעית אלמא בעינן דליקנייה כו': ואמר רב שמואל גרסינן:

שהכישה במקל - כשנתנו עליה ורצתה זו היא משיכה משעקרה יד ורגל על ידו:

והא לא חסרה - לאו פירכא היא אלא מסקנא וסיומא הוא למילתיה דאמר תסתיים דרב הוא דאמר אין צריכה חסרון מדשני רב למתניתין משום דהכישה ורצתה לפניו ואי קשיא דלמא הא דהניח מקלו ותרמילו חיוביה לאו משום שליחות יד הוא דליבעי חסרון אלא משום שואל שלא מדעת הוא כי ההוא דלעיל דחבית לא היא דכי אמרינן בשומרין שאלה שלא מדעת בדבר שאינו כיחש וחיסר מחמת מלאכה אבל בעלי חיים המכחישים מחמת מלאכה תחלתו שליחות יד היא:

שהכחישה - בהכאתו דהיינו חסרון:

דיקא נמי - דהכחישה קאמר רב מדנקט הכשת מקל דמכה חזקה היא:

ומדרב סבר צריכה חסרון - דהא דייקינן מדנקט מקל:

לוי - בר פלוגתיה סבר אין צריכה חסרון:

משונה שליחות יד כו' - כלומר אינה דומה לזו שזו נאמרה לצורך ולא משתמע אלא בחסרון אבל של שומר שכר נאמרה שלא לצורך משמעות שבה אלא לדרשה וללמד שאינה צריכה חסרון:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא מא ב (עריכה)

ואני אומר - ר' יוחנן פליג אדרבי יוסי בן נהוראי רביה ואמר אף היא לצורך נאמרה ולוי ס"ל כרבי יוסי בן נהוראי למידרש מיניה דאין צריכה חסרון דאי מקרא קמא לא תיסק אדעתין לחיוביה עד דמחסר ליה: בשומר חנם נאמר ונקרב בעל הבית וגו' בשומר שכר כתיב שבועת ה' תהיה וגו' ואמרינן בהשואל (לקמן דף צד:) פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר וכתיב בתרוייהו אם לא שלח הא אם שלח נתחייב בדברים שהוא פטור עליהם כגון שומר חנם בין בגנבה בין באונסין דמדשלח בה יד קנאה וקמה ברשותו ושומר שכר פטור במת או נשבר או נשבה דהיינו אונסין:

שומר חנם שפטור - כל זמן שלא שלח בה יד כדכתיב אם לא ימצא הגנב ונקרב בעה"ב דנשבע שלא שלח בה יד ולא פשע בשמירתו ופטור כדאמרינן לקמן בשמעתין דהאי ונקרב שבועה הוא:

שומר שכר שחייב בגנבה ואבדה - דפרשה שניה בו נאמרה וכתיב בה אם גנב יגנב כו':

לא כ"ש - שאם שלח בה יד חייב באונסין:

דא ודא אחת היא - כמשמעה של זו כך משמעה של זו לפי ששתיהן הוצרכו ואין כאן מקרא יתר:

מאי דא ודא אחת היא - למה שתיהן שוות הלא לא הוצרכה השניה:

שומר חנם שפוטר עצמו בטענת גנב - כלומר גנב גנבה ממני ובאו עדים שהיא אצלו משלם תשלומי כפל דכתיב אם לא ימצא הגנב וגו' ודרשינן בבבא קמא (דף סג:) אם לא ימצא כמה שאמר אלא שהוא עצמו גנבו מה כתיב אחריו אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים אבל שומר שכר אינו משלם כפל שאם טען נגנבה משלם קרן שהרי הוא חייב בגניבה וטענה אחרת אינה מביאה אותו לידי כפל:

קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה - חמור שומר שכר שחייב בקרן עד שלא נשבע לשקר במקום ששומר חנם פטור דהיינו גניבה ואבידה משומר חנם שמשלם כפל ומדה זו אינה אלא לאחר שנשבע לשקר שנגנבה ובאו עדים שהוא גנבה דכי אתרבי כפל בטוען טענת גנב לאחר שבועה אתרבי כדלקמן בשמעתין:

רבא אמר - אפילו לרבי אלעזר נמי אתיא דלא תימא כו':

ותיתי משואל - שחייבו הכתוב באונסין בשביל שכל הנאה שלו ושולח יד נמי כל הנאה שלו:

(ומה שואל) שלדעת בעלים - שלח בה יד לעשות מלאכתו חייב באונסין:

שומר חנם ושומר שכר - השולחין יד שעושין מלאכתן שלא לדעת בעלים לא כ"ש דחייב שוב באונסיה:

למה נאמרה - בשתיהן: חדא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון:

ואידך - האמורה בשומר שכר:

שלא תאמר דיו לבא כו' - אם לא נאמרה בשאר שומרין ולמדה משואל הייתי אומר דיו לשליחות יד דשומרין שבא מדין שואל להיות כנדון:

מה שואל - אם בעליו עמו כתיב לא ישלם אונסין אף שומרין ששלחו יד אם בעליו עמו יפטר כתב קרא יתירא לחייבו אפילו בבעלים וגלי רחמנא בחדא והא הדין בכולהו:

לשבועה - והכי קאמר אם לא ימצא כמה שאמר שנגנבה אלא הוא גנבה והוא כבר נקרב אל הדיינין לשבועה ונשבע לשקר ואח"כ באו עדים אשר ירשיעון הדיינין ישלם כפל:

אתה אומר - קריבה לשבועה או אינו אלא קריבה לדין שמשעה שטען בב"ד נגנבה אע"פ שלא נשבע ישלם כפל אם באו עדים:

נאמר שליחות יד למטה - אצל שומר שכר שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח:

ונאמר שליחות יד למעלה - ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח:

אף כאן לשבועה - למדנו שאין משלמין כפל ע"י טענת גנב אלא לאחר שבועה וגם למדנו שנפטר מגנבה ואבדה בשבועה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא מב א (עריכה)

מתני' צררן - בסודרו והפשילן לאחוריו:

גמ' מאי הוה ליה למיעבד - הרי צררן:

מצוי בידו - לא יפקידנו לאחרים במקום אחר שאם תזדמן לו סחורה לשכר יהא מזומן לו:

תחת ידו - להיות מזומן לו לצורך ריוח הבא פתאום:

אין הברכה - שמתברך ורבה מאליו פויישו"ן בלעז:

באסמיך - דריש ליה לשון דבר הסמוי מן העין:

שאין העין שולטת בו - שנאמר באסמיך לשון גנזים:

אין להם שמירה כו' - דאם לא שמרן ונגנבו פשיעה היא:

ואם צורבא מרבנן הוא - המפקיד שהוא חרד על מצות הבדלה על הכוס אמר השומר דלמא מיבעי ליה זוזי לאבדלתא להכי לא קברינהו ופטור:

גשושאי - מגששין בקרקע בשפודין של ברזל להכיר מקום שתחתיו חלל:

בשמי קורה - בגג מתחתיו:

פרומאי - שוברי התקרה:

ביני אורבי - בין שורות הבנין בכותל:

טפוחאי - מטפחים בכותל לידע אם יש שם חלל:

או בטפח הסמוך כו' - וכולן בכותל:

הרי הוא כמבוער - ואין צריך לבערו דאין כאן עוד בל יראה:

הכא מאי - לענין שמירת כספים:

משום ריחא - שהכלב מריח וחופש אחריו והרי הוא מוציאו ונראה:

מסיכרא - שם מקום:

צריפא דאורבני - בית קטן עגול כמין כובע שעושין ציידי עופות לארוב:

דאורבני - של ערבה היה:

אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא - אפילו בלא קבורה שאין גנבי' הולכין שם לגנוב שאין ממון מצוי שם:

תחלתו בפשיעה - שמא תפול שם דליקה ונמצא פשע שלא קברן:

וסופו באונס - שהרי נגנבו וגניבה לשומר חנם אונס הוא:

אשלמינהו - מסרן לאמו:

קרטליתא - ארגז אשקר"א בלע"ז: נימא ליה לדידיה [זיל] שלים דשומר שמסר לשומר חייב:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא מב ב (עריכה)

כל המפקיד כו' - על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו הוא דמפקיד:

נימא לה לאימיה - שתשלם בשביל שלא קברתו:

לבקרא מסרתיה - היה לו להודיעני שאינו אוכל:

איבעי ליה לעיוני - אם אוכל אם לאו:

אי איכא פסידא ליתמי כו' - תירוצא הוא:

דאשכחיה למריה דתורא - המוכר:

ושקול דמייהו - דאמרי ליה מקח טעות הוא:

אלא מאן טעין - מי תובע כלום דקאמר (רבא) היכי נידיינו:

מריה דתורא טעין - ושואל שמתה בהמתו אצלך ותובע את האפוטרופוס:

ספסירא - קונה ומוכר בהמות בשוק ביום שקנה מוכר:

משתבע ספסירא - דלא הוה ידע:

ומשלם בקרא דמי בשר בזול - ותמיה אני מנין לרמי בר חמא דין זה מה לו לספסירא עם הרועה לא שומר שלו הוא ונראה לי דמתניתין (לעיל דף לה:) דהשוכר הפרה לחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה דקאמר ר' יוסי יחזיר פרה לבעלים ואוקימנא הלכה כר' יוסי אלמא אע"פ שאין הבעלים בעלי דברים של שואל והשוכר שהוא לו בעל דברים אינו חסר כלום שהרי פטור באונסין אפי' הכי הואיל ויש לו דין על השואל לגבות יעמדו הבעלים הראשונים במקומן וגובין מן השואל ה"נ הואיל ויש ליתומים לגבות מן הרועה שהוא שומר שכר שלהם יעמדו בעלים במקום היתומים וגובין ומיהו אי הוה מפסדי יתומים לא היה עושה פשרה בממון יתומים לשלם בזול דיתמי לאו בני מחילה נינהו אבל עכשיו שהוא מגבה לבעלים וכאן אין פשיעה כל כך דאמר בהדי תוראי אוקימתיה כו' הטיל פשרה ביניהם ולא ישלם כל דמי השור כמות שהוא חי אלא העור יחזיר לבעלים והבשר שמין וישלם שני שלישים דהיכא דאמרינן בגמרא משלם בזול כל זוזא שהוא שש מעה כסף חשבינן בארבעה דנקי בפרק מי שמת (ב"ב דף קמו:):

כשותא - הומלו"ן שמטילין לתוך השכר:

כריא - כרי:

אמר ליה - בעל הבית:

לסרסיה - לאשר על ביתו העושה שכר שלו:

מהא רמי - הראהו הכרי שלו וא"ל מזה תטיל לשכר:

מאידך - של פקדון:

ואי דשהא שיעור כו' - גמ' פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהא השליח שיעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי:

גלי דעתיה - דבעל הבית דניחא ליה שהרי ידע שמשל פקדון הוי ולא מיחה בידו:

והא קמשתרשי ליה - והלא הוא נשכר הכשות של פקדון שהטילו בשכר ושלו עומד וישלם משלו:

חלא - החמיץ:

בכיסי - שהיתה כישות גרועה וקוצים מעורבין בה דלא השביח השכר כרצונו וקשה בעיניו שהטילוהו בתוכו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא מג א (עריכה)

ומשלם לו דמי כיסי - דמי כשות של קוצים לפי מה שהשביח:

גמ' משום דצרורין לא ישתמש בהן - בתמיה ומה גילוי דעת יש כאן שאין חפץ שישתמש בהם מאחר שאם הן מותרין קאמרת ישתמש בהן דהמפקיד אצלו יודע שהוא צריך תדיר למעות צרורין נמי ישתמש דדרך כל אדם לצור מעותיו:

ואפילו נאנסו - קאמר מתניתין דחייב באחריותן ואפילו לא נשתמש בהן דמהשתא הוי שואל עלייהו:

נאנסו לא - כל זמן שלא נשתמש לא הוי שואל אלא אבדו דוקא חייב כשומר שכר:

ואי שואל לא הוי שומר שכר נמי לא הוי - מה שכר נטל על שמירתם אלא על שסמך עליהם להחליפן ולהשתכר אם יבא לידו אתה מחייבו ושאלה היא זו שהרי כל הנאה שלו:

בההיא מודינא - אע"ג דאמינא לא הוי שואל מהשתא עד שישתמש מודינא דשומר שכר הוי:

דהואיל ונהנה מהנה - לבעלים:

המפקיד מעות - גזבר שהפקיד מעות הקדש כסבור שהן שלו:

לא מעל גזבר - שהרי לא ברשות הוציאן ואינו שלוחו:

מותרין - דהוה ליה כנותן רשות והוה ליה שלוחו:

לפיכך אם הוציא - שולחני מעל גזבר:

ואי אמרת אפילו נאנסו - תנא מתני' דחייב שולחני באחריותן נמצא משעה שהפקידו אצלו יצאו מרשות הקדש ובאו לרשות שולחני ונעשה כמו שלוה לו ואין הוצאה גדולה מזו מאי איריא הוציא:

איידי דתנא רישא הוציא - לאשמועינן רבותא דאפילו הוציא לא מעל תנא סיפא הוציא:

מתני' ילקה בחסר וביתר - אם חסרו דמיה שהוזלה בשוק ישלם דמיה כמו שהיתה שוה בשעה ששלח בה יד שהיא שעת הגזילה וכן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה וכגון שהוציאה שאינה בעין אבל אם ישנה בעין כמות שגזלה אומר לו הרי שלך לפניך כדאמרינן גבי מטבע ונפסל תרומה ונטמאת בפרק הגוזל [קמא] (ב"ק דף צו:):

וביתר - אם שהתה בידו מששלח בה יד ונתייקרה ואח"כ הוציאה לוקה ביתר דמיה לשלם כשעת הוצאה:

ובית הלל אומרים כו' - בגמרא מפרש מאי קאמר:

כשעת התביעה - כשעת שיתבעו לדין ובגמרא מפרש טעמא:

גמ' מעיקרא - כשגזלה:

ולבסוף - כשיצתה מן העולם:

תברה - בידים:

או שתייה - אחר שהוקרה:

דאי איתה - כאן בשעת התביעה הוה מהדרנא בעינא דכי אמרינן משלם כשעת הגזילה היכא דליתה בעין אבל ישנה בעין בין שהוקרה בין שהוזלה חוזרת כמות שהיא הלכך הואיל ואם תבעה בעודה קיימת לאחר שהוקרה היתה חוזרת בעין אשתכח דההיא שעתא דקא שתי לה הוא דגזיל לה:

ובמאי - אהייא פליגי בית הלל:

אי בחסר - כשהוזלה דקאמרי ב"ש ילקה לשלם כדמים שהיתה בשעת הגזילה וקאמרי בית הלל כשעת הוצאה:

ומי איכא למאן דאמר - היכא דליתיה בעין דכל הגזלנין לאו כשעת הגזילה משלמין:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא מציעא מג ב (עריכה)

אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים - כשעת הגזילה וביתר פליגי דקאמרי ב"ש אם הוקרה ילקה לשלם כשעת הוצאה מן העולם ובית הלל אמרי כשעת הוצאה מבית הבעלים:

כי פליגי בחסר - וקאמרי ב"ה כשעת הוצאה מן העולם ודקא קשיא לך כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה אי בגזילה ממש דגזלה מעיקרא ה"נ אבל הכא דבהיתרא אתא לידי' ומשום שליחות יד קמחייבת ליה בהא פליגי:

ב"ש סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון - ומששלח בה יד אע"פ שלא חסרה הויא גזילה וקמה ברשותיה וכשהוזלה ברשותו הוזלה ואם היתה בעין אומר לו הרי שלך לפניך עכשיו שהוציאה משלם כשעת שליחות יד:

אלא הא דאמר רבא - לעיל בשמעתין (דף מא:):

שליחות יד אינה צריכה חסרון - דקאמר שלא תאמר שליחות יד כו':

הא דאמר רבא - בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פח.):

שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוא - גבי שולח את בנו אצל חנוני דפליגי רבנן ור' יהודה ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל שלא מדעת ואמר דלרבנן גזלן הוי ומדאוקי רבא לרבנן בהכי סבירא ליה לדידיה גזלן הוי ואהדר לאוקמי מילתיה כרבנן דהלכתא כרבים:

לימא כב"ש - אמרה:

אלא הכא בשבח גזילה פליגי - והאי חסר ויתר דמתני' לאו ביוקרא וזולא אלא במאי דחסרה דהיינו גיזות ובמאי שהותירה כגון אם נתעברה אצלו דב"ש סברי הכל ישלם כר"מ דברייתא וב"ה כרבי יהוד' כשעת הוצאה מבית הבעלים:

דיקא נמי - דבגיזות וולדות פליגי דקתני לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול ויוקר:

ומודה ר"ע במקום שיש עדים - כמה היתה שוה ביום שגזלה וראו שגזלה הימנו דמשלם כשעת הגזילה:

מאי טעמא דרבי עקיבא - דאמר כשעת התביעה:

דאמר קרא ביום אשמתו - בדמים של אותו יום שהוא מתחייב לו והיכא דתבעו והודה דעל פיו הוא מתחייב העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו אבל אם יש עדים משעה שראוהו שגזלה הוא אשם לו:

להתם - לארץ ישראל:

אקיף - הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה על דבר זה ללכת דרך מעלת של הר צור מקום שר' יעקב שם ובעי מינה מה שמע מר' יוחנן רבו על כך כל מהלך דרך ארוכה במקום שיש קצרה מקיף הוא:

אי נמי דהדרה לדוכתה - להכי אשמועינן לעולם לומר שאם החזירה למקומה לאחר ששלח בה יד ונשברה באונס אף בזו הלכה כר"ע דאמר לעיל גבי גנב טלה מן העדר צריך דעת בעלי':

ורבא אמר הלכה כב"ה - כשעת גזילה ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה בתראה:

מתני' החושב לשלוח יד - אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:

חייב - באונסים מהיום והלאה אם נאנס חייב באחריות:

הטה את החבית - מלתא באנפי נפשה היא:

ונשברה - לאחר זמן:

אינו משלם אלא רביעית - דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שימשוך או יגביה דהוי קנייה:

הגביהה ונטל - דהוי קנייה בהגבהתה וחסרון מנטילת רביעית חייב באונסיה: