בבא מציעא לג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלמוד בבלי

<< · בבא מציעא · לג ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

בימי רבי נשנית משנה זו, שבקו כולא עלמא מתניתין, ואזלו בתר תלמודא. הדר דרש להו: "ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד". מאי דרוש? כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי: מאי דכתיב (ישעיהו נח, א): "הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם"? "הגד לעמי פשעם" - אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות. "ולבית יעקב חטאתם" - אלו עמי הארץ, שזדונות נעשות להם כשגגות. והיינו דתנן: "רבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון." דרש רבי יהודה ברבי אלעאי: מאי דכתיב (ישעיהו סו, ה): "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו"? אלו תלמידי חכמים. [אמרו] "אחיכם" - אלו בעלי מקרא. "שונאיכם" - אלו בעלי משנה. "מנדיכם" - אלו עמי הארץ. שמא תאמר: "פסק סברם ובטל סיכוים" תלמוד לומר: "ונראה בשמחתכם". שמא תאמר: "ישראל יבושו" תלמוד לומר: "והם יבושו" - נכרים יבושו, וישראל ישמחו.

פרק שלישי - המפקיד

מתני': המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים, ונגנבו או שאבדו,
שילם ולא רצה לישבע, אשהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, בנמצא הגנב -- משלם תשלומי כפל. טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם? גלמי שהפקדון אצלו.
דנשבע ולא רצה לשלם - נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל. טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם? לבעל הפקדון:


גמ': למה ליה למתני בהמה, ולמה ליה למתני כלים? צריכי!
דאי תנא בהמה - הוה אמינא: בהמה הוא דמקני ליה כפילא, משום דנפיש טירחה - לעיולה ולאפוקה, אבל כלים - דלא נפיש טירחייהו - אימא לא מקני ליה כפילא?
ואי תנא כלים - הוה אמינא: כלים הוא דקמקני ליה כפילא משום דלא נפיש כפלייהו, אבל בהמה דכי טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - אימא לא מקני ליה כפילא? צריכא!
מתקיף לה רמי בר חמא: והא ה"אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם"? ואפילו לרבי מאיר דאמר: "אדם מקנה דבר שלא בא לעולם" - הני מילי כגון פירות דקל דעבידי דאתו. אבל הכא

רש"י[עריכה]

בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן בעבודה זרה (דף י.) ונחו מצרה ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי לקבוע הלכה כמותם לפיכך אמרו בגמרא אין לך מדה גדולה מזו שיתנו לב לטעמי המשנה:

שבקו כולי עלמא מתני' - מלחזור על גרסת משנתם:

ואזלו בתר תלמודא - לחשוב בסברא:

הדר דרש להו הוי רץ למשנה - לפי שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים ובמקום חיוב יאמרו פטור ובמקום אסור יאמרו מותר:

מאי דרוש - מתחילה כשדרש שגמרא גדול:

לעמי פשעם - עמי דהיינו ת"ח את חטאתם אני קורא פשע שהיה להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך משנה שאינה עיקר:

ולבית יעקב - שאר העם:

חטאתם - אפילו פשע שלהם אני קורא חטאת:

הוי זהיר בתלמוד - בגמרא שהוא תירוץ [טעמי] המשניות או אם תשמע דבר משנה מרבך הזהר לשאול טעמיו ומי שנאה:

שגגת תלמוד - אם שגית בהוראה בשגגת תלמודך שלא ידעת טעם המשנה ונתת בה טעם אחר ומתוך כך דמית לה דין או הוראה שבא לידך ולמדת הימנה שלא כדת שאין הטעם כמו שהיית סבור שאילו ידעת טעם המשנה לא דמית לה מעשה הבא לידך:

עולה זדון - ענוש אתה עליה כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת טעם מרבך:

אלו ת"ח - ששימשו חכמים הרבה ללמדם טעמי משנתם זה בזו וזה בזו שאין הכל בקיאין בשוין:

שנאיכם אלו בעלי משנה - ששונאין בעלי גמרא לפי שבעלי גמרא אומרים על בעלי משנה שהן מבלי עולם כדאמרינן במסכת סוטה (דף כב.) התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתם:

מנדיכם אלו ע"ה - שת"ח שנואין ומתועבין להן כנדה:

שמא תאמר אבד סברם - של אלו. שהרי כתיב למען שמי יכבד ה' דמשמע שהם אומרים אבל אין הדבר כן:

ת"ל ונראה בשמחתכם - ולא נאמר ואראה בשמחתכם כך אמר הנביא: אני ואחיכם שונאיכם ומנדיכם כולנו נראה בשמחתכם:

והם יבושו - אותם שהם עובדי כוכבים שאינם ממנו ואינן נקראין על שם ישראל יבושו וישראל ישמחו:

פרק שלישי - המפקיד


מתני' המפקיד ולא רצה לישבע - שבועת שומרים שלא פשע בה ושלא שלח בה יד שהיה יכול ליפטר בשבועה זו שהרי אמרו כו':

למי שהפקדון אצלו - דכיון דשילם קנה כל תשלומיה ובגמרא מפרש טעמא:

גמ' דמקני ליה כפילא - הבעלים מקנין לשומר כפל העתיד להשתלם כדאמר לקמן שבשעה שמסרה לו לשמור על מנת כן מסרה שאם תגנב וירצה וישלם יהא כפל שלו:

אימר לא מקנה ליה כפילא - לא מסרה לו מתחילה על מנת כן:

דלא נפיש כפלייהו - שאין באין לידי ארבעה וחמשה שאינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד:

מתקיף לה רמי כו' - אמתניתין קא מתמה:

והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - והיאך הקנו לו בעלים כפל זה שעדיין לא נתחייב בו גנב:

ואפילו לר' מאיר דאמר - בפ"ג דקדושין (דף סג.): הרי את מקודשת לי על מנת שאתגייר איכא למיגמר מינה מוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם דאפליגו בה רב הונא ורב נחמן לקמן באיזהו נשך (דף סו:):

דעבידי דאתו - גרסינן:

תוספות[עריכה]

אחיכם אלו בעלי מקרא. שאינם יודעים דינים והוראות כי אם על פי בעלי גמרא שונאיכם אלו בעלי משנה שסבורים לידע כמו בעלי גמרא ואינם יודעים בירור הדבר מנדיכם אלו ע"ה ששונאים ת"ח ושמא תאמר אבד סברן ת"ל ונראה בשמחתכם ישראל ישמחו ועובדי כוכבים יבושו:

פרק שלישי - המפקיד


מתני' המפקיד. אית דלא גרסי או שאבדו משום דבאבידה ליכא כפל ויש ליישב שכך טוען הנפקד ואחר כך נמצא הגנב אי נמי אנו יודעים שנגנבו מתוך ביתו אך אין אנו יודעים אם פשע או שאבדו שאנו יודעין שנאבד ממנו אך לא ידעינן אם על ידי גניבה או על ידי דבר אחר:

נגנבו. ה"ה אם אמר פשעתי שהכפל שלו כדאמר בגמרא מגו דאי בעי פטר נפשיה בגניבה אלא אורחא דמילתא נקט נגנבו שהוא רגילות לטעון דבר שהוא פטור אע"פ שהוא רוצה לשלם וריב"ן פי' דמתני' נמי ה"פ דהנפקד אומר שנגנבו בפשיעה ולא רצה לישבע היינו ולא רצה לישבע לשקר:

כגון פירות דקל דעבידי דאתו. וא"ת והכא אפילו אי עבידי דאתו היאך יקנה הכפל במעות ששילם והלא מעות אינן קונות אלא למיקם עליה במי שפרע ועוד מאי קפריך בסמוך מי יימר דמיגנבא והלא כששילם כבר נגנבה והול"ל מי יימר דנגנבה פירוש שכבר נגנבה שמא נאבדה ויש לומר דהמקשה סבר דבשעת משיכה הקנה לו הפרה לקנות הכפל כשיבא ואע"ג דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמז:) אמרי' דבדקל לפירות אפילו רבנן מודו דקני היינו משום דעבידי דאתו אבל הכא דלא עבידו דאתא אפילו לר' מאיר לא קני וקשה דבפ' השולח (גיטין מב: ושם) מיבעיא לן בעבד שמכרו רבו לקנס דדילמא אפילו לר' מאיר לא יועיל משום דלא עבידא דאתי דמנגח או דילמא אפילו לרבנן יועיל משום דהא קאי עבדא והוי כדקל לפירותיו והכא פשיטא ליה דלא מהני פרה לכפילא ואפילו לר"מ וי"ל דשמא התם שכיח טפי מהכא אי נמי הכא פריך אם תימצי לומר בעבד שמכרו רבו לקנס דלא מהני לר"מ ומשני נעשה כאומר לו לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו שגוף הפרה מכר לו דהשתא הכפל שלו ממילא:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/בבא מציעא/פרק ג (עריכה)

א א מיי' פ"א מהל' שכירות הלכה ב , סמ"ג עשין פט , טור ושו"ע חו"מ סי' רצא סעיף א:

ב ב ג ד מיי' פ"ח מהל' שאלה ופקדון הלכה א , סמ"ג עשין פח , טור ח"מ סי' רצה:

ג ה מיי' פ"כב מהל' מכירה הלכה י , סמג עשין פב , טור ושו"ע חו"מ סי' רט סעיף ד: