רש"י על הש"ס/בבא מציעא/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




ואפי' במקום מדרון נמי - היאך נפטר בשבועה במקום שבני אדם רגילין להלך אא"כ מביא עדים היכא דאיכא ראיה במקום שעדים מצויין:

נייתי ראיה - ולא יפטר בשבועה כאיסי ור' מאיר אית ליה נתקל אנוס הוא הלכך שומר שכר נמי פטור ודאיסי לית ליה: ה"ג ורבי חייא בר אבא וכו' ולא גרסינן אלא ומילתא באפי נפשיה מתרץ הא דרמינן לעיל דר"מ אדר' מאיר בנתקל ואמר ר' אלעזר תברא וכו' ור' חייא בר אבא פליג אדר' אלעזר ואמר לעולם חד תנא הוא ונתקל ודאי פושע הוא והכא היינו טעמא דמיפטר בשבועה:

שבועה זו תקנת חכמים - להיפטר בה ולקמיה מפרש מאי משתבע הא פשע שאם אי אתה פוטרו מן התשלומין כשנתקל אין לך אדם וכו' שדואג שלא יכשל ותשבר:

היכי משתבע - לרבי חייא בר אבא אליבא דר"מ הא ודאי פושע הוא:

ואתא רבי יהודה - לאיפלוגי ולמימר נתקל לאו פושע הוא אלא קרוב לאונס ולפשיעה ודמי לגניבה ואבידה ותקנת חכמים אין כאן אלא האי כי דיניה והאי כי דיניה:

אין גמרא כרבי מאיר - דשניהן פטורין בשבועה שמעתי אף אני ומיהו תמיה אני דבשלמא שומר חנם משתבע דלא פשע דאנא בעלמא כר' יהודה סבירא לי דנתקל לאו פושע הוא ולאו אנוס אלא שומר שכר כו':

ברסתקא - רחבה:

זיזא - קורה היוצא מן הכותל ובולטת לרשות הרבים:

אייתי ראיה - ואינו נאמן בשבועה אלא בעדים:

זבינית לך - קניתי לך:

ותקיפו להו - החמיצו:

קלא אית להו - אימת החמיצו ואצל מי היו ושל מי היו שמא שלך היו או קנית חומץ בדמים פחותים ולא אצלך החמיצו:

דדרו באגרא - מוט כפוף באמצעו ונותנו על כתפו ונושא שני בדין בשני ראשיו ונושא בו משא כבד:

משלם פלגא - פועל שקבל עליו להוליך חביות ממקום למקום ונשאם באותו מוט ונשבר משלם פלגא:

מאי טעמא נפיש לחד - ולא היה להטעינו לבדו:

וזוטר לתרי - וכיון דאינו ראוי לשני משאות דרך בני אדם להתחזק ולטוענו כאחד הלכך דמי נמי לאונס:

דדרו בדיגלא - עץ מפוצל בראשו וקושר בו משא שני בני אדם ומכניס צוארו בין שני פצליו ומוטל על ב' כתפיו וקורין אותו בלשון אשכנז גבל"א וראשו של מטה ארוך וכשעומד לפוש מציגו בקרקע:

משלם כוליה - שפשיעה היא שהרבה במשא שני בני אדם:

שקולאי - נושאי משאות ותברו ליה שלא במקום מדרון ובפשיעה אי נמי בדיגלא:

בדרך טובים - לפנים משורת הדין:

וארחות צדיקים תשמור - סיפיה דקרא הוא:

פרק שביעי - השוכר את הפועלים


מתני' השוכר את הפועלים: אינו יכול לכופן - בגמרא פריך פשיטא:

מתיקה - ליפתן:

בשעתו - בעת מלכותו דמלך והדיוט הוה:

שהם בני אברהם יצחק ויעקב - וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה כדמפרש בגמרא:

עד שלא התחילו במלאכה - דאין כאן אלא דברים ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דאילו משהתחילו לא תוכל לחזור:

גמ' דטפא - הוסיף על שכרן משאר פועלין:


בכניסתו - לעיר:

משלו - צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו:

וביציאתו - למלאכתו בבוקר:

משל בעל הבית - אינו צריך להקדים אלא עם הנץ החמה:

יאספון - החיות דלעיל מיניה כתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו' וסמיך ליה יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב עד שתחשך:

וליחזי היכי נהיגי - בעיר והכל כמנהג המדינה ודריש לקיש מאי היא:

בנקוטאי - שנתלקטו במקומות הרבה ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין וליכא למיסמך אלא אדאורייתא:

אלו רשעים שבו - שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם:

תזרח השמש - לעולם הבא:

ואל מעונותם ירבצון - הצדיקים:

עדי ערב - עד יום מותו:

פרהגונא - ממונה של מלך:

תפיס גנבי - בודק אחריהן ותופסן:

היכי יכלת להו - להבין תחבולותם:

לאו כחיותא מתילי - וכי לא כחיות נמשלו שמתחבאות ביום במסתריהם:

דלמא - הני דשקלת צדיקי נינהו:

הרמנא דמלכא הוא - מצות המלך היא:

בארבע שעי - שהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחנויות וסועדין:

אקדומי אקדים לגירסיה - השכים בעוד לילה ולכך הוא מנמנם:

ואי פועל הוא - שכיר יום:

ואי עבידתיה בליליא - אומן שמלאכתו בלילה:

רדודי רדיד - תרגום (שמות לט) וירקעו את פחי. ורדידו מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים זה דק מזה ואין קולו נשמע בלילה ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה אין לך לתופסו על כך דלמא רדודי רדיד:

גנבא הוא - ולכך הוא ישן שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או לחפור בתים:

קריינא דאיגרתא - משל הוא:

פרוונקא - שליח:

חומץ בן יין - רשע בן צדיק:

יבא בעל הכרם - הקב"ה כי כרם ה' צבאות בית ישראל:

ויכלה - ויטול את קוציו של כרם:

קרי עליה - על הכובס:

זקפוהו - תלאוהו:

קם - רבי אלעזר:

תותי זקיפא - תחת העץ:

על נערה מאורסה - שהיא בסקילה וכל הנסקלין נתלין:

ודאית שלכם - מקום שיש טעם בדבר כגון הנך דניימי בחנותא:

דיקולי דתרבא - סלים מלאים שומן לפי שבעל בשר היה מאוד:

בשמשא - לנסות אם יסריח וירום תולעים:

כל תרבא לא מסרח - אא"כ יש בשר עמו:

שורייקי סומקי - גוונים אדומים והן מין הבשר:


כי האי מעשה לידיה - מינהו המלך לתפוס גנבים ולסטים:

לגבי הדדי - פנים אל פנים:

בקרא דתורי - צמד בקר:

בינייהו - בין שניהן מתחת כריסן מתוך שכריסן גדול:

מטרוניתא - שרית נכרית:

אינם שלכם - שאינכם יכולין להזקק לנשותיכם:

שלהן גדול משלנו - כריסם של נשותינו גדול משלנו:

כי כאיש גבורתו - אבר תשמיש. לשון אחר שלהן גדול תאוה של אשה מרובה משל איש:

כ"ש - שתאותה מרובה ואינכם נזקקים להן ונבעלות לאחרים:

אהבה דוחקת את הבשר - ומתוך שתאותם מרובה על תאותנו בשר שנינו נדחקו:

כי דקורי דהרפנאי - סלים שעושין בהרפניא:

אישתיירי - נותרתי:

שופרי - זיהרורי תוארו וקירון [עור] פניו:

מבי סילקי - כשיוצא מבית האומן שהוא צהוב ממראה להב האש:

בי סילקי - בעלותו מן האש:

פרצידי - גרעינין:

ונהדר ליה כלילא - יסובבנהו שפה לפיו סביב של ורד אדום:

זיהרורי - דנפקי מיניה על פני הארץ:

מעין - ולא הכל:

הדרת פנים - זקן:

עולי עין - עולין למעלה מן העין והיא מלמטה שהיא אינה יכולה לשלוט בהן:

חזייה ריש לקיש - שהיה לסטים:

שוור - קפץ:

אמר ליה - ר' יוחנן:

חילך לאורייתא - כמה כוחך יפה לסבול עול תורה:

שופרך - יופייך:

לנשי - ראוי לנשים:

ולא מצי - לקפוץ כבראשונה דמשקבל עליו עול תורה תשש כוחו:

הסייף והסכין - משנה היא במס' [כלים] (פי"ד מ"ה):

הפיגיון - אשפי':

ומגל יד ומגל קציר - פלציל"א בלע"ז:

משיצרפם - דקינ"ו בלע"ז:

ליסטאה בליסטיותיה ידע - לפי שהיית לסטים אתה בקי באותן כלי אומנות ליסטיות:

ר' קרו לי - רבן של לסטים וראש להן הייתי:

אתאי אחתיה - דרבי יוחנן אשתו דריש לקיש:

וקא בכיא קמיה - דר' יוחנן להתפלל על בעלה:

עזבה יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו - פסוק הוא בירמיה:

מצטער - מתחרט על שהמיתו שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו:

דשף דעתיה - נעקרה ממנו דעתו ונשתטה:


ואפילו הכי - דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון לעיל ספיקות שלכם כך:

לא סמיך - דעתיה אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים:

באורתא הוו מייכין ליה שיתין נמטי - בערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ס' לבדים שקורין פלשט"ר:

משיכלי - כמין עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י:

ונגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא - ומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב דם לקוי שהלבין שזבו ממנו משחין שבא עליו:

מיני לפדא - מיני מאכל שעושים מתאנים:

אמר להו - למכאוביו:

ביטול תורה - שהיה עוסק בגירסתו תמיד בביתו:

את מייתת להו עליך - אתה מביאן עליך:

כלית ממון - במאכל ורקבון בגדים:

ספונאי - יורדי הים באניות:

עיילו ליה שיתין עבדי - לפי שעמד עליהן נחשול של ים והתפללו להנצל בזכותו של ר"א וניצולו בזכותו וכשעלו מן הים שלחו לו דורון:

אמרה לה - אשתו לברתא:

בקי באבוך - בדקי באבוך מהו עושה בקי לשון בקיאות וידיעה:

אמר - ר' אלעזר לבתו זילי אמרי:

שלנו - עושר גדול משלהם:

היתה כאניות סוחר - על התורה נאמר:

וברי - ונתחזק:

נפק לבי מדרשא - אותו היום שלא עיכבתו אשתו:

שיתין מיני דמא - שהראו לו הנשים לראות אם דם נדה הוא אם דם טהור דקיימא לן נדה (דף יט.) חמשה דמים הן טמאים באשה ושאר מראות דמים טהורין:

טהרינהו - להזקק לבעליהן בלא טבילה:

יהיו כולן זכרים - יתעברו כולן הלילה זכרים:

רשעה זו - מלכות הרשעה שמינתהו תופש גנבים ולא בא לבית המדרש תמיד להראות לו הנשים את דמן ל"א על אשתו שעיכבתו מלבא לבית המדרש שנים רבות:

דרתחי עלי - על שנלקחין גנבים על ידי והיו להם קרובין:

אגניין בעיליתאי - השכיבני בעלייתי:

במזייה - בשערו:

ביניתא - שער:

ריחשא - תולעת:

חלש דעתאי - דאגתי שמא מעתה יסריח וירקיב:

כולי האי - משנודע לבריות שאינו חי ולא נקבר. אין זה כבודו:

פרידה - גוזל אחד:

יש לי ביניכם - אביו היה:

עכבריא - שם מקום שסמוך לעירו:

לבני בירי - שם כפר אחד שהיו קרובין:

עכנא - נחש:

דהדרא - ליה מערה הקיפה את המערה כעין גלגל וזנבה אצל פיה:

פתחי פיך - הרחיבי זנבך מעל פיך ליתן מקום ליכנס:

לדבר באשתו - שתנשא לו:

תמן אמרי - בארץ ישראל אומרים המשל הזה על כגון זה:

באתרא דמריה תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא - יתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זיינו הנבל הרועה תרמילו תלה בולז"א בלע"ז:

בתורה - מיהת לדבריך הוא גדול ממך בתורה אנא לא ידענא אלא שפיך ענה בך:

אבל במעשים טובים - אני יודעת שהוא גדול ממך דהא קביל עליה יסורים:

רשב"ג - אביו של רבי:

ורבי יהושע ב"ק - ורבנן טובא בהדייהו אלא ששניהם גדולי הדור:

אמרי רבנן - דבי מדרשא דיתבי אספסלי:

פרידה אחת - בן אחד:

לאבדה הימני - שמא תשלוט בו עין רעה:

שאין לו אב - דנח נפשיה דר"ש בן יוחי:


ר"ש הא דאמרן - דקאמר אתה ארי בן שועל:

בני בתירה - במס' פסחים שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן מבבל עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהן:

דחזו להלל דעדיף מינייהו - והלכות שהיו נשאלות מהן בבית המדרש נעלמות מהן ובושין בדבר:

חביבין יסורין - שראה שהועילו יסורין של ר"א שלא שלטה בו רימה:

בצמירתא - אבן שבמקום קטנים:

צפירנא - חולי שבתוך הפה ושמו מישג"א:

אהורייריה - שומר סוסין:

כיסתא - מספוא:

עבר קליה - דרבי:

לקלייהו - דחיותא:

תליא לרישיה בכנפי דרבי - החביא את ראשו תחת כנפי כסותו:

אמרי - ברקיעא:

כנשא ביתא - מכבדת הבית:

שדיין בני כרכושתא - היו מוטלין שם בני חולדה:

ואפי' הכי - דלא אתא מיטרא בהנהו שני:

כי הוו עקרי פוגלא - צנון:

ממשרא - מן הערוגה:

הוה קיימא בירא מליא מיא - היתה הגומא עומדת מליאה מים:

שוכרתו בשמונה - מחמת יופיו:

אסמכיה ברבי - שיהו קורין אותו רבי כדי שיתקנא וישים (אל) לבו על ת"ת:

ואשלמיה - מסרו לרבי שמעון ללמדו תורה:

כל יומא הוה אמר - אותו הבן:

לקרייתי אנא אזיל - לעירי אני חפץ לילך:

מומי עזובה דא - בשבועה הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך:

ולוקח נפשות - המלמדו תורה קונהו לבן:

צער מערה - שנתחבאו שם ר' שמעון בן יוחי ור' אלעזר בנו י"ג שנה במס' שבת (דף לג:):

שמקפח את בניו - שהיה רגיל לאמר אקפח את בני כשנשבע:

ורבי למה ליה כולי האי - לחזור על בני אחרים לשאול אם יש לו בן:

אם תשוב - ישראל למוטב בתוכחתך ואשיבך אלי ולפני תעמוד הקב"ה אמר לי שאעמוד ואתקיים לפניו אם אוכל להשיבכם:

יקר מזולל - ת"ח מע"ה:

מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם - הקב"ה אמר כך אני ערב מעתה שלא ימוש עד עולם:

ארבעין תעניתא - שלא תפסוק תורה מזרעו:

גמרא דבבלאי - גמרא שלנו:

דלא ניטרדיה - כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי ר' יוחנן ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה כשמן כדאמרי' בסנהדרין (דף כד.) ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין:

קטין חריך שקי - דאיניש גוצא הוה:

דבר זה - על מה אבדה הארץ:


אמרו חכמים - מי האיש החכם:

אמרו הנביאים - אשר דבר פי ה' אליו:

שלא ברכו בתורה תחילה - כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה קרא יתירא דאשר נתתי לפניהם קא דרש ברכת אשר (נתן לנו תורת אמת) שהיא לפניה של דברי תורה וכיון דלא מברכי גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם:

תודע - מודיע לכל ומתפאר בכתרה:

בן עם הארץ - היינו בקרב כסילים משפחת כסילים:

איסתירא בלגינא - סלע אחד בלגינא:

קיש קיש קריא - מתקשקש ומשמיע קול ואם היה מלא סלעים. לא היה משמיע קול:

מציין מערתא דרבנן - שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל שלא תארע תקלה על ידי צדיקים:

איעלמא מיניה - לא יכול למצוא מקומה:

ריבצת - לאחרים לשון (מ"ק דף ו:) המרביץ שדהו משקה:

רבי חנינא - בר' חמא:

שדינא כיתנא - זורע אני זרעוני פשתן:

שדינא - משליך:

וגדילנא נישבי - וקולע אני ממנו רשתות ומכמורות:

וציידנא טבי - ואני צד צביים:

ואריכנא מגילתא - ומתקן אני מעורותיהן קלפים:

וסליקנא למתא - למקום שאין מלמדי תינוקות:

לחמשה ינוקי - לכל אחד ספרו:

ומתנינא - על פה שיתא סדרי משנה לשיתא ינוקי:

אקרו אהדדי - לימדו זה את זה מקראות:

ואתנו אהדדי - לימדו זה את זה סדרו:

לא תהא כזאת בישראל - לא תאמר זאת בישראל:

אמש נראה לי - בחלום:

תקוע - וישב בישיבה של מעלה:

ור' יוחנן אצל ר' חייא לא - אמרתי אני וכי אין ר' יוחנן ראוי לישב אצל ר' חייא:

ובעורין - תרגום דלפידין:

דמצפרא הוו שפירין עיניה - בבקר ראיתי את עיניו יפות ולערב ראיתיו דומות כאילו נשרפו באור:

אמרי ליה - אמרתי לו:

דאמרי - אמרתי לאליהו:

גוהרקא - קתדרא:

בוטיטי - ניצוצות אישטנצילוי"ש בלע"ז:

מתני' דמר קמתנינא - תוספתא של אדוני שסידרה לששה סדרים אני שונה תמיד דר' חייא סדרה לתוספתא כדאמרי' בעלמא רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה ואמרי' כל מתניתא דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא:

תקפי ברחמי - מרבין בתפלה:

ומייתי למשיח בלא זמניה - לכך אין ניתן לי רשות להעמידן יחד:

יש דוגמתן - שתהא תפלתן נשמעת:

פולסי - חבטת מלקות:

שמואל ירחינאה - הוא שמואל בר אבא חבירו של רב ועל שהיה בקי בסוד העיבור כדאמרי' במס' ר"ה (דף כ:) אמר שמואל יכילנא לתקוני כולה גלותא קרי ליה ירחינאה:

אימלי לך סמא - בתוך העין:

אשטר לך משטר - אמשח לך ע"ג העין משטר מטפח מוליו"ר בלע"ז כדאמרי' גבי כותח הבבלי (חומץ האדומי) בפסחים (דף מד.) משטר קשטר. מטבל פתו:

גובתא - קנה חלול:

תותי בי סדיא - תחת מראשותיו ובוקע כח חוזק הסם והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד עיניו:

הוה מצטער רבי למיסמכיה - טרח ומתעסק לסומכו לפי שחכם בקי היה כל כך:

ולא הוה מסתייעא מילתא - שהיתה השעה נטרפת או לא היו החכמים נאספים:


ה"ג - חכים איתקרי רבי לא אתקרי:

ספרא דאדם הראשון - שהראהו הקב"ה דור דור וסופריו דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו:

רבי ורבי נתן סוף המשנה - כל זה כתוב לשם:

סוף המשנה - סוף תנאים עד ימיהן אמרו איש את דבריו בבית המדרש והיו תלמידים גורסים שמועה שמועה לבדה ולא היו מסכתות סדורות וסדר וקבץ על הסדר והם כללו האמור בדורות שלפניהם וסדרו את המסכתות ואחריהם לא יוסיפו אלא מעט:

סוף הוראה - סוף כל האמוראין עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר כל אחד ואחד אומר טעמו ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה והקשו קושיות שיש להשיב ופירוקים שראוים לתרץ הם והאמוראים שעמהם וקבעו הכל בגמ' כגון איתיביה מיתיבי ורמינהי איבעיא להו והתרוצים שעליהן מה ששיירו אותן שלפניהן ואותן שאמרו לפניהם הקושיות והתירוצין שעליהם לא קבעום בגמ' על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי ובאו רב אשי ורבינא וקבעום:

וסימנך עד אבוא אל מקדשי אל - מקדשי סימנא דרב אשי אבינה. סימנא דרבינא לאחריתם סימן סוף הוראה:

רבה בר נחמני - בר פלוגתיה דרב יוסף:

אגב שמדא נח נפשיה - מחמת אימת מלכות מת:

דקא מבטל וכו' - שנקבצין אליו בניסן ותשרי לשמוע דרשות של פסח ושל חגים וכשמבקשין שלוחי המלך לגבות המס גולגולת של כל חדש וחדש אינם נמצאים בבתיהם:

פריסתקא - שליח:

איקלע פריסתקא - ללון באותו פונדק שהיה רבה נחבא בו:

אשקיה תרין כסי ודליוה לתכא - ושדים הממונים על הזוגות מזיקין את השותה זוגות ובני הבית לא נתכוונו לכך:

אמרו לו בני הפונדק לרבה - מאי נעביד:

נגודי מנגדי לי - ואם ייסרוני ביסורים אגלה:

וטרקיה לבבא - סגר הדלת:

פרק אשיתא - נפלה החומה:

אגירדא דדיקלא - על גזע דקל קצוץ:

אם בהרת קדמה לשער לבן טמא - דשער לבן שפרח בו הוא סימן לטומאה כדכתיב (ויקרא יג) והנה נהפך שער לבן בבהרת:

טהור - לפי מה שכתוב בתורה:

גונדא - גדוד של פרשים שמחפשין אחריו:

בפומבדיתא - והוא ראש ישיבה בה:

מטללי - עושין צל בכנפיהן:

דלי זעפא - גבה רוח סערה:

את דרבה - אתה אוהבו של רבה:

רבי שמעון בן חלפתא כו' - משום דאיירי ברישא דאגדתא בבעלי בשר נקט לה:

ככרין דנרד - אגודות של נרד והוא עשוי כשיבולין:

למרי דיכי - לבעליו של רוח זה:

אנפקא - כלי מחזיק רביעית:

מעשה לסתור - וכי דרך בני אדם להביא מעשה על דבריו לסותרו דקתני ברישא הכל כמנהג המדינה ותנא מעשה אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה כו':


ריבה להן - יותר על המנהג דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני. מזוני יתירי קאמר:

הללו - הקמח והסולת:

לעמילן של טבחים - חלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל:

הללו - הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק:

לציקי - קדירה. אינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה אשרו"ד בלע"ז:

ברבורים - תרנגולין:

שאובסין אותן בעל כרחן - תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה:

תור - שור:

בדלא אניס - שלא עשה מלאכה:

בדלא אניסא - בגידול אפרוחין:

זגתא - תרנגולת:

פטניתא - המפטמת בבית לשון אחר בטניתא בעלת כרס:

דמשתכחא בי עצורי - בין הגיתות ואוכלת החרצנים:

דלא מצי פסיא קניא - שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה:

קמא קמא דמטאי - ראשון שמגיע לאכול שנגמר בישולו:

לשונות בחרדל - מעדן מלכים ושרים הוא:

מאת ה' - כגון שלוים הגיז בעצמו:

יוקח נא מעט מים - על ידי שליח:

זכו לשלש - שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן:

זכו לעמוד ענן - עומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר יד) ועננך עומד עליהם:

לבארה של מרים - היינו נמי והכית בצור ובעמוד ענן פליגי:

ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ - שלא יכניס ע"ז בתוך ביתו שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן והן נדמו לו כערביים:

כבר יצא ממנו ישמעאל - ממך יצא הרגיל לעשות כן:

הוציא חמה מנרתיקה - להזריח חמה בכח שלא יהו עוברי דרכים מצוים:

[תמן אמרי - בארץ ישראל]:

כיון דחזא - הקדוש ברוך הוא:

דקא אסר - אברהם את מילתו ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא:

היינו - דמעיקרא כתיב נצבים עליו ולבסוף כתיב וירץ לקראתם:

דיקא נמי - דחד הוא דאזיל להפך סדום:


קנטרי - משקל גדול שקורין צנטינ"ר מאה מנה:

עובר לסוחר - מלמד שבכל מקום היה מתקבל בשקל ואיכא דוכתא דקרו לקנטיר תיקלא:

סולת - עדיף מקמח:

מכאן שהאשה עיניה צרה באורחין - היא אמרה קמח והוא סולת:

פירסה נדה - חזר להיות לה אורח כנשים:

כדי לחבבה על בעלה - להודיעו שהיא צנועה משאר חברותיה שאינה נראית וצריך לישאל אחריה:

על איו שבאליו (נקוד) - איו שלו נקוד והלמ"ד אינה נקודה:

לימדה תורה וכו' - והיינו נקודת איו דלא היו צריכין לישאל דיודעין היו שהיא באהל דכל נקודה עוקרת התיבה שאינה אלא לדרשה ודרוש מינה דרך ארץ:

באכסניא - אשת אושפיזא:

על ידי בעלה - לא שישאל לה לשלום אלא לבעלה ישאל מה שלום הגברת:

קמטין - פרוצנ"ש:

היא אמרה ואדוני זקן - אמר לו הקב"ה שהיא אמרה ואני זקנתי:

אסופי - ילד מן השוק ולא נודע של מי והמוצאו אוספו אל הבית:

בעא רחמי - כדי שיכירו בינו ובין בנו:

בעא רחמי והוה חולשא - שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו:

ואתפח - ונתרפא:

חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה עוד שלא מת בו:

כי מורדיא דלברות - שם הנהר מורדיא עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה לרחקה מן האבנים ומן המכשולים ובלע"ז גוביריניי"ל:

ואמר לו בעל הבית - הרי שכרך עלי כאחד מפועלי העיר:

משמנין ביניהן - לא בפחות ולא ביותר אלא כמנהג המדינה בינונית:

מתני' ואלו - פועלין:

אוכלין - ממה שעוסקין בו:

גמר מלאכה - כשתולשין אותו:

עד שלא נגמרה מלאכתו - למעשר ואם בר חלה הוא עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה וטעמא דכולה מתני' מפרש בגמ' מקראי:


בשעה שאינה גמר מלאכה - כגון המנכש בבצלים:

מאחר שנגמרה מלאכתן - כגון נתפרסו עגוליו דמתניתין:

ובדבר שאין גידולו מן הארץ - כגון החולב בהמותיו והמגבן:

גמ' מנא הני מילי - דפועל אוכל במחובר:

כי תבא ואכלת ענבים - לקמן דריש ליה בפועל וסיפיה דקרא ואל כליך לא תתן משמע אלא לכליו של בעל הבית תתן אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי:

כי תבא בקמת רעך - וגו' וחרמש לא תניף אלמא בשעת חרמש קאי:

אתיא קמה קמה - והמקשה אומר גזירה שוה זו כדי להקשות ולומר אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה כגון קמת מין דגן אבל בקמת קטנית לא:

מהחל חרמש בקמה - הוא עומר הקרב בפסח שהוא בא מן השעורין שחייבין בחלה:

צד מזבח - יין לנסכים וסולת למנחות:

ואתי נמי זית - בהאי דינא דאית בה צד מזבח והוא שמן למנחות אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא:

וזית במה הצד אתי - בתמיה וכי מדרשא בעי למילפיה הא בכלל כרם הוא:

בשעת חרמש - שהוא גמר מלאכה:

מאל כליך - כדמפרש לה לעיל ולקמן קדריש לה הכי:

תינח דבר חרמש הוא - כגון קטנית:

דלאו בר חרמש - כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים:

בעלי קמה - העומדים בקומה בארץ והכל בכלל:

והא אמרת קמה דמיחייבא בחלה הוא - כלומר והא כבר אותבינא דאיכא למילף בג"ש דבקמה בת חלה קאי:

הני מילי - דאיכא למיפרך ההיא פרכא:

מקמי דדרשינן חרמש - לרבות קטנית:

השתא - דדרשינן חרמש ליתא לג"ש ואיתרבי קמה לרבות כל בעלי קמה:

כרם רעך - ואל כליך לא תתן אבל כרם כותי תתן:

הניחא וכו' - פלוגתא בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיג.):

ולא של הקדש - אסור לאכול:

ולא מוצץ - היין וזורק החרצנים:

ולא ענבים ודבר אחר - לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה:

כנפשך - כאילו הן שלך:

מה נפשך אוכל ופטור מן המעשר - דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר דתנן (מעשרות פ"א מ"ז) יין משירד לבור:

אף פועל אוכל ופטור - ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית הוה ליה כמקח ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דזבניה אחשביה:

אין הטבל מתחייב - אפילו מירחו בכרי בשדה:


פני הבית - שיכנס דרך הפתח שהוא פני הבית ולא דרך גגות וקרפיפות:

ואכלו בשעריך - ונתת ללוי וגו' משעה שנכנס לשעריך:

דמעייל ליה דרך שער - דאפילו הבית לא קבע ליה אלא כי מעייל ליה דרך שער ביאתו:

אבל לוקח חייב - דמקח מחשיב ליה כגמר מלאכה:

מאי לאו בשדה - ומקח לא עדיף מגמר מלאכה:

נוטה לחצר - דמכי תלשה חזיא פני חצר:

א"ה בעל הבית נמי - תלישה היא גמר מלאכתה והרי רואה פני הבית:

עיניו בתאנתו - אין הנוף חשוב בעיניו הלכך הכל הולך אחר העיקר ועיקרה בחוץ הלכך עד שיגמר כל לקיטתו ויכנס לבית לאו גמר מלאכה הוא:

במקחו - והן פירות התלושין ומשנתלשו באו לבית:

ולוקח מדאוריית' מי מחייב - דאיצטריך ליה לקרא לאפוקי פועל מתורת לוקח:

של בית הינו - שם מקום:

שהעמידו דבריה' - כלו' מה שאסו' מדברי חכמי' מצאו לו היתר מן התורה:


עשר תעשר ואכלת - תרי קראי דסמיכי להדדי:

אלא כנפשך למאי אתא - הואיל וגבי לוקח נמי פטור פועל ל"ל קרא:

אם חסמת - קצצת דמים שלא לאכול או בחזקה:

פטור - מלאו דלא תחסום ולא תילף מינה לחיובא מקל וחומר כדלקמן:

איזהו גורנן של פירות למעשרות - שיהא קרוי גורן וגמר מלאכה לאסור בהן אכילת עראי:

משיפקסו - (מפרש במסכת ביצה) משינטל פיקס שלהן והוא פרח הגדל בראשו ודבוק בו ולאחר זמן הוא נופל בתלוש:

עד שיפקסו מיבעי ליה - הואיל ולאשמועינן אתא דאף בית אינו קובע עד שיפקסו. הכי איבעי ליה למיתני והשתא דתניא משיפקסו לאשמועינן אתא דמשיפקסו נתחייבו בכל מקום שהן: ה"ג גורנו למעשר להתחייב עליו משום טבל משתיגמר מלאכתו ואיזו גמר מלאכתו מלאכת הכנסתן:

מאי לאו בשדה - ומאי הכנסתו צבירתו ואסיפתו לכרי לשום כינוס:

לא הכנסתו לבית - ולשון כניסה הוא:

כי קאמר ר' ינאי - דבית קובע:

בענבים וזיתים - העומדין לאכילה ואף הן בכלל תבואה ומעשר שלהן מן התורה וכיון דלאו בני גורן נינהו כניסתן לבית קובעתן שאין להם קביעות אחר:

אבל חטין וכו' - והדאמר בעלמא (פסחים דף ט.) גבי חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות מעיקרא אימור דלא טבול כרבי אושעיא דאמר אדם מערים על תבואתו וכו'. לית ליה האי תירוצא אלא אפי' בחטין ושעורין נמי אמרה רבי ינאי:

שור בתלוש - לא תחסום שור בדישו:

שאינו אוכל במחובר - כלומר דלא אשכחן ליה בהדיא:

שאתה מצווה להחיותו - וחי אחיך עמך:

קמה קמה - כי תבא בקמת רעך על קמת רעך:

לכתף - לשאת הענבים וחביריו בוצרין דהוה מלאכתו בתלוש:

אדם שאינו אוכל בתלוש - כלומר דלא אשכחן קרא בהדיא:

אם אינו ענין לאדם במחובר - דמחד מינייהו נפקא:


מכדי כל מילי איתנהו בחסימה - כלומר על כרחך שור לאו דוקא וכל שאר בהמות איתנהו בתורת חסימה דילפינן שור שור משבת בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נד:) דגבי שבת כתיב וכל בהמתך וכיון דשור לאו דוקא למה לי דכתביה רחמנא ליכתוב לא תדוש בחסימה:

לאקושי חוסם לנחסם - אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת פועלין:

בשעת גמר מלאכה - זו היא שעת גמרו:

המחבץ - מיני חריצי חלב:

שבשעת גמר מלאכה - ועכשיו הוא גומר מלאכתו ומתניתין לאחר גמר מלאכה קאמר דאין אוכלין כגון נתפרסו עיגולין:

המנכש - קא ס"ד שעוקר מביניהן שאינן יפות:

דקא משליף קטיני - יש בבצלין שמסתרסין ולא יהו גסים לעולם וקורין אותם בלע"ז ציב"ש ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב מקום ולהתפשט דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית ולא ממעט מאל כליך לא תתן וממעט להו מדיש דלאו שעת גמר מלאכה הוא דעיקר פעולה משום תקון גדולין הוא שהם מחוברין ועומדין:

הבודל בתמרים ובגרוגרות - שמדובקות זו בזו ומבדילן במגריפה:

בתוחלני - תמרים רעים שאין מתבשלין באילן ומכניסן לקיום בכלי של כפות תמרים ושמן חותלות ומתחממות ומתבשלות וקודם שנתבשלו קאמר דהבודל מהן פועל אוכל בהן דלא נגמרה למעשר:

הלש - משנתן המים וגילגל נתחייב בחלה ועדיין צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה:

והמקטף - עורך וטח פניה:

ותיפוק ליה משום מעשר - והלא נגמרה מלאכתו למעשר וטחינה והרקדה דמקמי לישה נמי לא אכיל:

נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר - (בפ"ק דקדושין) [ספרי פרשת שלח] דכתיב בבואכם אל הארץ שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר בהן כי תבואו וכאן נאמר בבואכם. משנכנסו לארץ נתחייבו בחלה אבל במעשר לא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה דכתיב עשר תעשר וכתיב בתריה במקום אשר יבחר עד שנבחרה שילה לא נתחייבו והיינו לאחר כיבוש וחילוק כדכתיב ביהושע וכל ימי כיבוש וחילוק היה אהל מועד בגלגל י"ד שנים כדאמר [בזבחים] (דף קיח:):

מידי חיוב מעשר קא גרים - לסלק את הפועלין מדין אכילה:

גמר מלאכה קא גרים - כדיליף מדיש לא שנא בזמן מעשר ול"ש בלא זמן מעשר דמעשר גבי אכילת פועל לא כתיב:

אמר רבינא כרוך ותני - הנך תרתי מתניתין דלעיל לא תיתננהו לחודא למיתני בקמייתא מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר דא"כ שמע מינה הא נגמרה למעשר לא אכיל וקשיא בתרייתא אלא כרוך ותני חדא מה דיש מיוחד שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה שהן דברים הנהוגין בו אף כל שלא נגמרה מלאכתו לדבר הנהוג בו אם למעשר לחודיה למעשר אם לחלה. לחלה יצא הבודל בתמרים דנגמר למעשר ואין בהם דבר מאוחר ממנו ויצא הלש שנגמרה מלאכתו למאוחר שבו:

מהו שיהבהב באור - את המלילות והאור ממתק טעמו וכן הענבים:


אכשורי גברא - להכין עצמו לאכילה מרובה לא מיבעיא לן שהרי לא אסרה עליו תורה והאי לאו כענבים ודבר אחר דמי דהתם גבי ענבים אכשורי פירא הוא:

פועלין אוכלין ענבים - כל אכילתן משהין עד שמגיעין לראש אומניות שהן בגלוי והשמש מכה אותן וממתקן:

ראשי אומניות - ראשי שורות הכרם בלשון ארמי אוציית"א ובלע"ז אורמ"ן:

התם משום ביטול מלאכה - שמבטל עצמו כשמהבהב:

דאיכא אשתו ובניו - שלא נשכרו אצל בעל הבית ומהבהבין לו:

ולא יכמור - יחמם שמטמינם בעפר חם:

ולא יפריך - בלציי"ר בלע"ז כמו שעושין לתפוחים:

על יד - מיד ליד:

עודרין מוסקין בוצרין גודרין - כולם לשון לקיטה הן לכל מין ומין:

ופטורין - מן המעשר ולא אמר מקח הוא לפי שאין זה תנאי שכרן אלא התורה זכתה להם:

בפיתם לא יאכלו - משום דינא נקט ליה לפי שאוכלין הרבה:

לא יספות - יטבול קס"ד משום ענבים ודבר אחר קאמר ולא משום מעשר אלמא אכשורי פירא אסור:

מלח ודאי כענבים ודבר אחר דמי - ואע"ג דעלייהו דענבים קא מבדר ליה ולאו מילתא באפיה נפשיה הוא ספת מ"מ דבר אחר הוא אבל מהבהב אימא לך דשרי:

לעדור - לחפור:

לקשקש - לכסות שרשים המגולים:

הרי זה לא יאכל - מן הזיתים שבאילן דבעינן שעת גמר מלאכה:

שכרו לבצור - בענבים:

למסוק - בזיתים:

ללקט - בשאר פירות אותן הנושרין על גב הקרקע:

קצץ - והתנה עם בעל הבית ע"מ שאוכל הוה ליה כעין מקח:

אחת אחת אוכל - דפחות משתים לא חייל איסור שם גורן בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

שתים שתים לא יאכל - דשתים מכי מטי להו מילתא דחשיבותא כגון קציצה או מקח חייל עלייהו שם גורן כדיליף אסמכתא מקרא לקמן וקביעותא דקציצה ומקח דרבנן היא כדאמרן לעיל (פח:):

דאי מדאורייתא - אין חילוק בין שתים לאחת:

וסופת במלח ואוכל - קס"ד ספיתא במעשר לא מהניא ולא נקט ליה אלא לאשמועינן דלא מעכב עליה בעל הבית:

אהייא - איצטריך לאשמועינן: אלא לאו ארישא דלא קצץ:

כאן בארץ כאן בחוצה לארץ - וספיתא לאו משום ענבים ודבר אחר לענין דינא נקט לה אלא משום חשיבות אכילה לענין מעשר נקט ליה ואסיפא קאי:

בארץ - דמעשר דאורייתא הוקבעה ספיתא דספיתא במלח גמר מלאכתייהו דגלי דעתיה דלית ליה גורן אחרינא:

מותר לכתחילה - בתמיה היכא דמעשר דידיה מדרבנן תקבע ליה ספיתא מדרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון:

תרתי קבעא ספיתא - כדיליף לקמן בפחות משתים לא הוי גורן:

קצץ בין ספת ובין לא ספת - קציצה משוי גורן כשהן שתים ואחת אחת אוכל שתים לא יאכל וכיון דאכילה על ידי קציצה ליתא בשתים אלא באחת לא קבע בהם ספיתא משום הכי קתני סופת במלח ואוכל ואסיפא דוקא קאי:

לא קצץ ולא ספת אוכל שתים - ספת לא יאכל שתים דקבעא ספיתא ומשום הכי קתני בברייתא קמייתא ולא יספות דלאו בקצץ איירי ואכילתו בשתים שתים:

ותרתי דקבעא ספיתא מנלן - כלומר מנלן דבעינן תרתי ובציר לא:

כי קבצם כעמיר גורנה - אין גורן בלא קיבוץ ואין קיבוץ פחות משתים:

המרכסות בתבואה - ששורין שעורין במים ומייבשין אותן בתנור ודשין אותן בפרות להסיר קליפתן והוא חושלא:


והדשות - דישת שבלין בתרומה ובמעשר כגון שהקדימו בשבלין:

אין עובר - בלא תחסום:

המרכסות - משום דגמר מלאכתן למעשר . משעת דישה:

תרומה ומעשר - דסתם דייש לאו בתרומה ומעשר משתעי קרא דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך כדכתיב (במדבר. ח) כדגן מן הגורן:

מפני מראית העין - שלא יאמרו עליו שהוא חוסם:

בול - מלא אגרוף:

בטרסקלין שבפיה - שק או טרסקל תולין בצוארה והמאכל בתוכו ואוכלת:

נכרי הדש בפרתו של ישראל - אינן עוברים הבעלים שאמרו לו חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך אין עליהם עבירת לא תחסום:

גידולי תרומה - שזרעה וגידלה הגידולין תרומה מדרבנן וזה אחד משמנה עשר דבר שרבו בית שמאי על בית הלל ביציאות שבת (דף יז:) וכיון דלאו תרומה מדאורייתא היא קרינא ביה דייש סתמא:

בשלמא גידולי תרומה תרומה - מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן דעובר:

גידולי טבל - תבואה שנמרחה בכרי וזרעה בטיבלה הרי היא כשאר חולין ואוכל הימנה עראי עד שימרח דכיון דזרעו כלה בטיל ליה איסוריה ובתרומה הוא דגזור. כדמפרש התם גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל שמא יזרענה להפטר שלא יתננה לכהן אי נמי משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה לזרעה ואתי בה לידי תקלה:

פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה - בקדושין (דף נב:):

ממון גבוה - ולא קרינא ביה בדישו וגבי תרומה מיתוקמא שהיתה פרה של ישראל שאסור להאכילה תרומה ואפילו אם דש בה כהן דתניא כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה:

היכי דמי - דליהוי מעשר קודם דישה:

כגון שהקדימו - וקרא שם עליו בשבלין: [ולר"י] כיון דשם מעשר עליו לר' יהודה נהי נמי דממון הדיוט הוא:

הא בעי חומה - שאסור לאכלו חוץ לחומת ירושלים והיכי אתי לאו דלא תחסום ודחי לאו דלא תוכל לאכול בשעריך:

בית פאגי - היקף חיצון של ירושלים שהוסיפו עליו קרוי בית פאגי ונראה לי שהוא לשון כבישתה של עיר שונגל"א בלע"ז כדאמרינן פרק קמא (דף ט.) זה קנה חמור ובית פגיה:

כאן במעשר - דמאי. דליתיה אלא מדרבנן הלוקח מעם הארץ שחייבו להפריש מעשר שני על הספק ולהעלותו לירושלים:

אף הוא - יוחנן כהן. גדול במס' . סוטה (דף מח.):

ביטל את הוידוי - של מעשר ואפילו של חברים שאין לומר בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי לפי שלא היו נותנים מעשר ראשון ללוי כהלכתו דרחמנא אמר ללוים וקנסינהו עזרא וצוה לתתו לכהנים:

וגזר על הדמאי - בלוקח מעם הארץ שיפריש הכל מספק מפני שהטבל עון מיתה חוץ מן התרומה שלא גזר להפרישה ולא גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שהיו עמי הארץ מזלזלין במעשרות ולא היו מפרישין אלא תרומה גדולה:

תרומת מעשר - שהלוי מפריש לכהן מעשר מן המעשר והוא קרוי תרומה ואסור כתרומה:

ומתרזת - חולי מעיים וקורין אותו ריול"ר מוציאה רעי צלול כמים והחטין קשין לה:

חסום פרתי ודוש בה - דישה שלך:

אמירה לנכרי שבות - מדרבנן:


ומנגחין יתהון - ומסרסין אותם ואח"כ מחזירין לבעלים ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי שהוא מכירו ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה:

ויזדבנון - ולא יהנה ישראל בעבירה הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו אלמא באיסור דלאו נמי אסורה אמירה לנכרי:

בני מערבא - דשלחו ליה לאבוה דשמואל הכי:

סבירא להו כרבי חידקא - בסנהדרין בפרק ד' מיתות (דף נו:):

וקא עבר - זה האומר לסרס:

משום לפני עור לא תתן מכשול - אבל בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו אימא לך שרי:

לשחיטה - שלא יועיל סירוסן להעלות בדמיהן אבל לחרישה לא שדמיהן יקרין משום סירוסן:

דיין שקנסת עליהן מכירה - דלא טרח כולי האי אלא שיחרוש בו והא לא תתקיים מחשבתו:

כאחר דמי - ודיו אם מכרו לו:

מחלפו אהדדי - שוורים שלהן שגנבום נכרים מכיריהם וסרסום:

ישב לה קוץ בפיה - ואינה יכולה לאכול מן הדישה:

מהו - מצוה ליטלה או אין מצוה ליטלה:

הרביץ לה ארי - ולאימתו אינה אוכלת:

קטבליא - עור שלוק והבהמה מהלכת על גביו ואינה רואה את הדישה מי קרינא ביה בדישו או לא:

פשוט מהא - מתניתא:

חדא - מהנך בעיי:

בעל הפרה - שהשכיר פרתו לדוש בה:

פקיע עמיר - קשין של שבלין שנדושו והוה כפורס קטבליא ותיפשוט מינה דשרי:

מעיקרא - כדי שתמלא כריסה קשים קודם שתכנס לדישה:

מבחוץ - קודם שתיכנס לדוש:

מבית אביך - כהן היה.:

להבדיל בין הקדש - בתריה כתיב משמע כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת ואי שתי ועייל מ"מ שיכור הוא ולא ידע להבדיל:

החוסם את הפרה - ולא העבירה על הדישה וחבירו דש בה:

וכן המזווג - שור וחמור לקרון ובא חבירו והנהיג פטור הראשון ואינו חייב אלא הדש דלא תדוש בחסימה קאמר רחמנא (דברים כה) וגבי כלאים נמי לא תחרוש כתיב (שם כב) ואינו לוקה אלא זה המנהיגו:

חסמה בקול - כשהיתה שוחה לאכול היה גוער בה:

והנהיגה בקול - בכלאים ואינו אוחז במרדע:

הויא מעשה - והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו:


לא שאדם רשאי להמיר - רישא דמתני' הכל ממירין אחד האנשים ואחד הנשים ומפרש ואזיל דהאי הכל ממירין לא שהאדם רשאי להמיר אלא יש בהן כח לתפוס בתמורה בדיעבד:

וסופג את הארבעים - משום לא יחליפנו (ויקרא ס) והא הכא דדיבור בעלמא הוא ולקי אלמא עקימת שפתים שאדם מגיד בשפתיו מעשה הוא:

ר' יהודה היא - בכמה דוכתי מייתינן לה (מכות דף ד:) לא תותירו ממנו והנותר ממנו עד בקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שניתק לעשה הוא טעמא דבא הכתוב הא לאו הכי לקי המותיר ואע"ג דאין בו בו מעשה:

לאתויי יורש - שאם המיר בקרבן אביו לאחר מיתת אביו מומר:

יורש אינו ממיר - ואם המיר אינו מומר וטעמא מפרש בתמורה בריש פ"ק (דף ב.):

ג' קבין לחמור - כך. שיערו חכמים אכילתו:

ה"ג והא אין לוקה ומת ואין לוקה ומשלם - דהוו . להו שתי רשעיות וכתיב (דברים כה) כדי רשעתו:

ר"מ היא - במס' מכות (דף ד.) מעידין אנו על איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז לוקין ומשלמין אם נמצאו זוממין:

רבא אמר אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו - ונתן לה טלה באתנן אתנן הוא ואסור לקרבן דאתנן סתמא כתיב (דברי' כנ) ל"ש אמו ול"ש פנויה ואע"ג דאי תבעה ליה בדינא קמן תן לי אתנני לא מחייבינן ליה דהא קם ליה בדרבה מיניה כי יהביה ניהלה אתנן הוא אלמא אפילו במקום מיתה נמי רמו תשלומין עליה אלא שאין כח לענשו בשתים אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם דאי לא רמו תשלומין עליה כי יהביה ניהלה מי הוה אתנן מתנה בעלמא הוא דיהיב לה וגבי חוסם נמי תשלומין רמו עליה אלא שאין כח בב"ד לענשו שתים וכיון דרמו תשלומין עליה לא יצא ידי חובתו עד שישלם אי נמי אי תפיס לא מפקינן מיניה כך שמעתי מפי מורי הזקן ויש דוגמתו בב"ק בפרק מרובה (דף ע:) ושם מפורש יותר והביא לי מורי ראיה על זה:

רב פפא אמר - חיובי נמי מחייבינן ליה לשלומי דאינן באין כאחד דמשעת משיכה איחייב ליה במזונותיה:

כל הפת אסורה - ואפילו לאכלה במלח:

מפני הרגל עבירה - שלא יאכל בשר עמה:

טשין - טחין:

מין ושאינו - מינו. והן זכר ונקבה:

מהו להכניס לדיר - מי הוי כמרביע כלאים או לא עד שיאחז הוא בעצמו אבר הזכר ויכניס:

ופשטי להו לאיסורא - שלא יזלזלו:

במנאפים - מעידין עליהם העדים לחייבן מיתה ומלקות משישכבו זה על זה כדרך מנאפים וא"צ לעדים שיראו כמכחול בשפופרת דלא הזקיקתן תורה להסתכל כ"כ:

בכלאים - אינו חייב עד שיכניס בידו אבר הזכר בנקבה כמכחול בשפופרת כדרך בני אדם להכניס מין במינו:

מכחול - קיסם או כנף שמכניסין בשפופרת חלולה שהכחול לתוכה ומוציאין מן הכחול במכחול ומעביר על העין:

אילו נאמר בהמתך לא תרביע - ולא נאמר כלאים הייתי אומר לא יאחוז את הבהמה בקרניה בשעה שעולה עליה זכר ואפילו מין במינו ת"ל וכו':

ואפילו משום פריצותא אין כאן - משום דשמא יבא לידי הרהור דבר כדאמרינן (ע"ז דף כ:) לא יסתכל בחמור ובחמורה בחזיר ובחזירה בשעה שהן מזווגין ונזקקין זה עם זה דהתם כשאינו שלו שאינו צריך לסייע אבל האי בעבידתיה טריד ולא מהרהר:


מתני' ואפילו בכתיפו - דאינו מזיז ידיו ורגליו:

גמ' כי שור - דהא אקשת חוסם לנחסם:

דש באווזים - דאין להם ידים להשען . וכל משענותם על רגליהן:

עד שלא הילכו וכו' - דרכן להטיל ענבים על הגת ודורכין ברגליהם על הגת ועד שלא הילכו בה שתי וערב: אין מלאכתן ניכרת ביין אלא בענבים לפיכך אין שותין יין דהוה ליה עושה במין זה ואוכל במין אחר:

מתני' אבל מונע הוא עצמו וכו' - ואוכל כל אכילתו מהן:

וכולן לא אמרו - שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה ולא שישב לו ויאכל לומר הרי מנעתי עצמי עד כאן לא בטלתי לאכול עכשיו אשב לי ואוכל:

אבל מפני השב אבידה לבעלים - שלא יבטל ממלאכתו ויאכל:

אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן - כשגמרו שורה זו והולכין להתחיל בחבירתה ואע"ג דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא ניחא ליה לבעל הבית בהא:

וחמור כשהיא פורקת - . בגמרא מפרש לה:

גמ' מהו שיאכל בגפן אחר - שיקוץ אשכול גפן יפה וילך למקום שהוא עושה שם ויאכל:

ואי אמרת - למה לי למיבעי להא פשיטא דאוכל דאי אינו אוכל שור במחובר דרבינן לעיל דאכיל היכי אכיל הרי מלאכת שור במחובר אי אפשר לו לאכול מגפן שהוא עושה בה שהרי קשור לצמד לפני העגלה והבוצרים עושין בגפן שאצל העגלה ונותנים בעגלה:

אי משום הא לא תפשוט אמר רב שישא בשרכא - בזמורה ארוכה מאד ומגעת עד לפני השור:

דומיא דתאנים וענבים - שעושה בתאנה זו ואוכל בחברותיה:

אמר רב שישא בריה דרב אידי - לעולם תרוייהו בעינן ממין וממה והאי דאיצטריך למיתני תאנים וענבים ודייקת הא תאנים ותאנים אוכל בתאנה המודלת על הגפן או גפן מודלה על תאנה ואשמועינן היה עושה במין זה לא יאכל במין אחר ואע"ג דהוי עסוק בשניהם שהרי צריך להגביה ולהפריד הענפים של זה מזה כשהוא חותך ומיהו לא ממין שאתה נותן הוא הא תאנים ותאנים דומיא דהני כגון המודלת על חבירתה אין צריך להבחין מאיזה מהן יאכל דממין שאתה נותן וממה שאתה נותן הוא דבשניהם הוא עסוק:

ליזיל וליתי למקום שהוא עושה - ולמה ליה למנוע:

משום ביטול מלאכה - שביטל בהליכתו ובחזירתו:

אשתו ובניו מהו - שלא נשכרו אצל בעל הבית וקא מייתו ליה:

סברוה - רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מהא בעיין:

מהלך - בצרכי בעל הבית כגון זה בלכתו מאומן לאומן:

כעושה מעשה דמי - ויש לו לאכול ואפילו הכי אי לאו דתקון ליה רבנן דניחא ליה לבעל הבית מדאורייתא לא אכיל מפני שהליכתו צורך. גפן שהולך אצלה הוא ואכילתו מענבים שקוצץ מזו שיצא ממנה הוא אלמא עושה בזה אין אוכל בזה:

לאו כעושה מעשה דמי - הלכך אי לאו מפני השבת אבידה לא הוה ליה למיכל:

הא עושה מעשה - כגון נשא בכתף והולך מזו אל זו ואכיל:


ומהלך כעושה מעשה דמי - ואפ"ה אי לאו משום השבת אבידה. לא אכיל:

כשהיא פורקת מהיכן אכלה - כל משאה פורקין בבת אחת והולכין:

עד שתהא פורקת - בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה:

מתני' ואפילו בדינר - ואפילו היא שוה דינר:

לא יאכל פועל יותר על שכרו - לקמן יליף מכנפשך בשכירותו שמוסר נפשו עליו לעלות באילן או במקום סכנה:

ויהא סותם את הפתח בפניו - שימנעו לשוכרו למלאכתו:

גמ' אבל מלמדין - אומרין לו דרך עצה הוגנת:

לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד - אוכלו לאותו אשכול:

ת"ק אית ליה דרב אסי - וה"ק פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד ואפי' היא שוה דינר ואתא רבי אלעזר למימר בין שהיא לבדה בין ששכרו לה ולחברותיה אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה ואתו רבנן בתראי למימר יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא אבל שכרו להקישות לבדה לית להו דרב אסי:

אפי' לא בצר - שכרו לכל היום מותר לאכול לאשכול ראשון שבצר:

משום דליכא למיתב לכליו של בעל הבית - דנימא ליה הב ברישא והדר אכיל דאי יהיב תו לא אכיל והתורה התירה לאכול:

אבל הכא דליכא לקיומי לבסוף - אימא לא זיכתה לו תורה אלא א"כ נתן:

מגילת סתרים - מגילה טמונה לפי שאסור לכתוב הלכות וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו היה כותבו ומסתיר מן העין:

בביאת כל אדם - ואפי' אינו שכירו:

ת"ק לית ליה דאיסי - דהא אוכל פועל קתני ורבנן בתראי אית להו דאיסי וה"ק וחכמים מתירין לאכול יותר על שכרו דהא לאו שכיר נמי אכיל:

משלו הוא אוכל - תוספת שכר הוא שהוסיפה לו תורה:

או משל שמים - במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים:

תנו - אכילתי לאשתי ובני:

יהבינן להו - כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה:

לדידיה זכי ליה רחמנא - בצדקה וכל זמן דלא מטא לידיה לא זכי ליה דליתבה לאשתו ובניו:

אכל בזוזא - בתמיה וכי תוספת מרובה על העיקר:

דמר סבר משלו הוא אוכל - והלכך לא יאכל יותר על שכרו דאין תוספת מרובה על העיקר:

ומר סבר משל שמים הוא אוכל - וזכי ליה רחמנא:

ואכלת כנפשך - בדבר שאתה מוסר נפשך עליו לעלות בכבש ולעלות באילן דמוסר נפשו למיתה דהיינו שכיר:

נזיר - שאסור בענבים:

משום לך לך אמרי' נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב - כלומר קנסא הוא דקנסוהו שימנע עצמו מלהשכיר לענבים:

קא נסיב לה - גמרא קרא דפועל ולעולם רבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא:

לקצות - לייבשן בשדה לעשות קציעות:


הרי זה אוכל ופטור - דכיון דעומדות לקצות לא נגמרה מלאכתן:

אני ובני - שאינו נשכר לבעל הבית:

או ע"מ שיאכל בני בשכרי - שקצצת לי:

הוא אוכל ופטור - שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה שפטורין מן המעשר:

ובנו אוכל וחייב - במעשר דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו:

ואי אמרת משלו הוא אוכל - ושכרו הוא ואפילו הכי פטריה רחמנא מכנפשך דדרשינן ליה מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:

בנו אמאי חייב - הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו:

משום דמיחזי כי מקח - הואיל ואתני אבל אכילה דידיה דאינו בתנאי אע"ג דבשכר הוא לא דמיא למקח:

הרי אלו לא יאכלו - דבעי חומה דגמר קודש קודש ממעשר ובתחילה על מנת כן נשכרו לו:

ואם לא הודיען מתחילה - לעשות עמו בנטע רבעי פודה ומאכילן:

כמקח טעות - ואילמלי הודיען לא היו נשכרים לו:

נתפרסו עיגוליו - קציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה מלאכתן למעשר ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן:

הרי אלו לא יאכלו - דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר כדתניא לעיל (דף פט.) יצא הבודל בתמרים וכו':

נתפתחו חביותיו - שניטלו מגופותיהם ושכרו לסותמן:

הרי אלו לא יאכלו - דנגמרה מלאכתן למעשר:

ואם לא הודיען - לקמן פריך גבי חביות מאי אודעינהו בעי בשלמא נתפרסו עגוליו איכא מקח טעות. שכשאומר להן תחילה השתכרו לי לדרוס בעיגולין סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן:

מידע ידע דאיטביל למעשר - דמשירד לבור הוי יין למעשר:

שנפתחו חביותיו לבור - שנשפכו לבור וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו:

והתניא יין משירד לבור - הוי גמרו למעשר והרי ירד:

משיקפה - משיקפאו החרצנים על פי הבור כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן:

דאמרו ליה לא הוינא ידעין - דמקפי:

איבעי לכו לאסוקי כו' - משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכו מן הבור וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול:

הוא דנגיד - המושכו מן הבור:

משישלה בחביות - משנתן בחביות והוא תוסס ורתיחתו עולה ומקצת שמרין קופאין למעלה וקודם שיגופו אותן חביות שולין אותן רתיחות ומשליכן:

דמשלי - כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ:

דשריק - הסותמו במגופות:

קוצץ - ליטול מעות ולא יאכל:

על ידי עצמו - בשביל עצמו:

מפני שיש בהן דעת - וידעי וקא מחלי:

במעלה להן מזונות - ושכר פעולתן שלו:

אי אמרת משל שמים הוא אוכל משום הכי אינו קוצץ - ע"י עבדיו הקטנים דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו:

אלא אי אמרת משלו הוא אוכל - דתוספת שכר הוא:

אמאי אינו קוצץ - כי היכי דאגרייהו דידיה אכילתן נמי דידיה:

שאין מעלה להן מזונות - ואף שכרן אינו שלו וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.) ובהמתו משום לאו דחסימה שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו אינו רשאי לחסמה: והתני רבי אושעיא קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו. משום חסימה:

וקוצץ על ידי בניו הגדולים - אבל לא הקטנים:

וקוצץ על ידי שפחתו ועבדו וכו' - קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין:

אידי ואידי - מתניתין וברייתא:

דמר סבר - תנא דמתניתין:

משל שמים הוא אוכל - הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן:

אי הכי - בנו ובתו נמי נקוץ להו:

במאי אוקימתא וכו' - ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר לא יקוץ:


הניחא וכו' - פלוגתא במסכת גיטין:

אלא אידי ואידי כשאין מעלה - דכולי עלמא משלו הוא אוכל ובהא פליגי וכו':

הכי גרסינן ולרבי יוחנן וכו' - ולא גרס אי הכי גדולים נמי דהא אמרן ידעי ומחלי:

משל שמים הוא אוכל - ואפילו מעלה מזונות לא מצי קייץ אקטנים:

ומאי קוצץ דר' אושעיא מזונות - שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה שלא יוכלו לאכול מן הענבים:

נקוץ לה - דהתניא לעיל רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו':

מר סבר - תנא דברייתא משלו הוא אוכל ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה ותנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל ואפילו מעלה מזונות נמי לא מצי קייץ:

מתני' מהלכות מדינה - כבר נהגו כן:

גמ' לא שנו - דאין שומרין אוכלין מן התורה:

אלא שומרי גנות ופרדסין - דהוה ליה מחובר בשעה שאין גמר מלאכה הלכך מן התורה לא אכיל ואכיל מהלכות מדינה וכל שכן עושה במחובר כגון מנכש דאכיל ממנהג המדינה:

אבל שומרי גיתות וערימות - עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר אוכל אף מן התורה כדין עושה בתלוש:

ושמואל אמר לא שנו - דאכלי מיהת מהלכות מדינה אלא שומרי תלוש אבל שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא דמשמר לאו עושה מעשה הוא הלכך לא אכיל מדאורייתא:

המשמר פרה אדומה - משחיטתה ועד כינוס אפרה:

מטמא בגדים שעליו - דתנן (פרה פ"ד מ"ד) כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים:

גזירה שמא יזיז בה אבר - ורבנן הוא דגזרו על הטומאה ולאו מדאורייתא:

מקשאות - שגדילין בהן קישואין:

ארבע וחמש מקשאות - של חמשה אנשים:

אמאי אוכל - הא אמרת שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא אכלי אלא על כרחך כעושה מעשה דמי ואכלי מיהו מהלכות מדינה כי מתניתין מכלל דשומרי תלוש אפילו מדאורייתא נמי אכלי:

בעקורין שנו - עקורין משרשיהן עם קישואין שבהם להכי קרי ליה מקשאות ולא קרי ליה קישואין ומשום דשומרי תלוש הם אכלי מהלכות מדינה כי מתני':

בשלא ניטל פקס שלהן - ואמר מר לעיל בפרקין (דף פח:) דקישואין משיפקסו:

כשמואל מסתברא - דעושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה אפילו מהלכות מדינה לא אכיל וכ"ש שומרי מחובר דהוי שעה שאינה גמר מלאכה ולאו עושה מעשה הוא ומתניתין בשומר תלוש:

מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה - מדלא תנא אלו אוכלין סתמא ומאי נינהו או עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה או עושה בתלוש בשעה שנגמרה מלאכתו או דבר שאין גדולו מן הארץ:

אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין - וקתני הכי מאי אינן אוכלין אי נימא שאין אוכלין וכו':

אלא לאו שאינם אוכלין כלל - מהשתא על כרחך מן התורה דתני ברישא דאשמעינן דאיכא אחרינא דאכיל ולא מן התורה במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר דכיון דאינו עושה מעשה לא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה דאילו במשמר במחובר ליכא לאוקמא דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכיל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה וכ"ש משמר:

מתני' שומר חנם נשבע על הכל - על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך עלתה לו ופטור ולקמן בהשואל (דף צד:) יליף לכולה מתניתין מקראי:

על הכל - גניבה ואבידה ואונסין:

גמ' מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין - על כרחך ארבעה מיני שומרין אשכחן:

מאן תנא שוכר כשומר שכר דמי - דקתני מתניתין בתרוייהו פטורין מאונס ומשלמין גניבה ואבידה:

רבי מאיר היא - כדמפרש ואזיל: רבה בר אבוה תנא מתניתין שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם:

חיותא - בהמות:

שריג - החליקה:


הא נטר כדנטרי אינשי - ואין אבידה אלא אונס:

בחזני מתא - שומרי העיר בלילה שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם הנהו ודאי בעו נטירותא יתירתא:

ארי ודרס - ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח ושם הורגה:

מאי לאו וכו' - אפ"ה חייב:

א"ה אמאי פטור - כי אין יכול להציל:

תחילתו הוה בפשיעה - גבי כל מזיקין קטנים וקלים דהוא יכול להציל שהרי הניחם ובא לו וסופו נמי נהי דמזיק חזק בא עליהן שאם היה שם לא היה יכול להציל והו"ל אונס מיהו תחילתו בפשיעה הוה דחייב דהכי פסקינן הלכתא בהמפקיד (לעיל דף מב:):

דשמע קול ארי ועל - מאימתו שאנוס הוא:

שומר חנם יש לו לקדם בחנם - ולא לשכור אנשים ושומר שכר יש עליו לשוכרן:

עד כדי דמיהם - של בהמות:

והיכן מצינו - דקא רמית עליה לשכור אנשים משלו:

לכושרא דחיותא - כושר הבהמות שמכיר בהן כבר ולמודות בביתו:

לטרחא יתירתא - שלא יצטרך לחזור אחר הבהמות לקנות:

לא סבירא להו הא דרבה - דאמר לעיל דמכי נטר כדנטרי אינשי הוה אידך (אנוס ופטור):

להכי יהבי לך וכו' - ונהי דלאו פשיעה הוא אונס נמי לא הוי והו"ל כאבידה:

אגמלא דנרש - גשר של נרש:

בבר אחתיך - כלומר בבן עמך ואומתך:

שבו - שם הגנב לסטים מזויין היה:

חייביה - לשלם הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום. עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו:

עושה עמו דין - פרעון והיינו פליגי דהא רוניא שומר חנם הוה וחייביה רב נחמן לשלומי:

דפרמוסקא - אנשי השלטון היו שם:

מתני' בשעת משלחת זאבים - שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד:

הלסטם - גרסינן וחד לסטם קאמר:

הברדלס - פוטיי"ש בלעז:

סיגפה - עינה ברעב או העמידה בקיץ בחמה ובחורף בצינה לענות נפש (במדבר ל) מתרגם לסגפא נפש:

עלתה לראשי צוקין - אוקימנא בפרק המפקיד (לעיל דף לו:) תקפתו ועלתה לצוקין הרים חדין וגבוהין:

גמ' האי מסר נפשיה - הלסטים ע"מ כן בא או ליהרג או להרוג ויקח ממון אבל הרועה אין לו למסור נפשו על כך:

אשכחיה רועה - לגנב קודם שנטל הימנו כלום וגיזמו וחירפו:

אמר לו גנבא סריא - מוסרח ויבאש (שמות טז) מתרגמינן וסרי ובתשובות הגאונים ראיתי סריא פושע:


כך וכך אנשים - עמנו במקום שאנו רועים שם ואם תבוא לגזול תמות:

זוקתא - קלעים המקלעים באבן:

פסיקא לן - פסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום:

הרי הוליכן - שהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו:

מתני' כל המתנה על מה שכתוב בתורה וכו' - בגמרא מפרש להו:

כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו - שהקדים מעשה שעליו לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם (במדבר לב) היינו תנאי קודם למעשה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך (בראשית ל) היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות:

תנאו בטל - והוי מעשה מקוים ואע"פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי:

וכל תנאי שאפשר לו לקיימו תנאו קיים - אם תנאו קודם למעשה הוא הא אי אפשר לקיימו תנאו בטל והמעשה קיים ובגמרא מפרש לה:

גמ' בדבר שבממון - שאר וכסות:

אפילו תימא - רישא דקתני מתנה שומר חנם להיפטר משבועה ר"מ והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא אלא שאמר לו אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה והאי כי משיך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה ולא שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת ולמה שירד ירד אבל המקדש את האשה מכי אמר לה הרי את מקודשת לי איתקדשה לה וכי אמר לה על מנת שאין ליך עלי מתנה על מה שכתוב בתורה דאין אישות לחצאין וכי תפיס קדושין לגמרי תפיס והוה מתנה על מה שכתוב בתורה:

בדברים - בתמיה:

זו דברי רבי יהודה בן תימא - דקתני דאפשר לקיומי הא אי אפשר לקיומי תנאו בטל:

כמפליגה בדברים - שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניטה בעלמא מרחקה ודוחה אותה בדברים:

מתני' נמי דיקא - דסתמא לן כרבי יהודה בן תימא:

פרק שמיני - השואל את הפרה


מתני' השואל ה"ג השואל את הפרה - ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה. לא גרסינן שכירות בכולה מתניתין גבי פרה אלא גבי בעלים דאשמעינן היכא דפרה שאולה כל היכא דהוו בעלים עמו במלאכתו בין בשאילת גופו ובין שנשכר אצלו קרינא ביה אם בעליו עמו אבל בפרה שכורה לא אשמעינן מתניתין דפטור בבעלים אבל מברייתא שמעינן לה: