בבא מציעא פג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמוד בבלי

<< · בבא מציעא · פג א · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 50%
ראשונים | אחרונים

ואפילו במקום מדרון נמי התינח היכא דליכא ראיה אבל היכא דאיכא ראיה ניתי ראיה ונפטר דתניא איסי בן יהודה אומר (שמות כב, ט) אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ור' חייא בר אבא א"ר יוחנן אשבועה זו תקנת חכמים היא שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם המעביר חבית לחבירו ממקום למקום היכי משתבע אמר רבא שבועה שלא בכוונה שברתיה ואתא ר' יהודה למימר שומר חנם ישבע נושא שכר ישלם האי כדיניה והאי כדיניה ואתא ר' אלעזר למימר אין גמרא כר"מ ומיהו תמיה אני אם יכולים זה וזה לישבע בשלמא שומר חנם משתבע שלא פשע בה אלא שומר שכר אמאי משתבע כי לא פשע נמי בעי שלומי ואפילו שומר חנם נמי הא תינח במקום מדרון שלא במקום מדרון מי מצי משתבע שלא פשע ואפילו במקום מדרון נמי הא תינח היכא דליכא ראיה היכא דאיכא ראיה ניתי ראיה ויפטר דתניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ההוא גברא דהוה קא מעבר חביתא דחמרא בריסתקא דמחוזא ותברה בזיזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא א"ל ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי זיל אייתי ראיה ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי בוסבירא לן כוותיה גההוא גברא דא"ל לחבריה זיל זבין לי ארבע מאה דני חמרא אזל זבן ליה לסוף אתא לקמיה א"ל זביני לך ארבע מאה דני חמרא ותקיפו להו אתא לקמיה דרבא א"ל דארבע מאה דני חמרא תקיפי קלא אית לה למילתא זיל אייתי ראיה דמעיקרא כי מזבנת להו חמרא מעליא הוה ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי הוסבירא לן כוותיה ואתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא הני דדרו באגרא ואיתבר נשלם פלגא מאי טעמא נפיש לחד וזוטר לתרי קרוב לאונס וקרוב לפשיעה בדיגלא משלם כולה רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקל לגלימייהו אתו אמרו לרב אמר ליה הב להו גלימייהו אמר ליה דינא הכי אמר ליה אין (משלי ב, כ) למען תלך בדרך טובים יהיב להו גלימייהו אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי אמר ליה זיל הב אגרייהו א"ל דינא הכי אמר ליה אין (משלי ב, כ) וארחות צדיקים תשמור:

פרק שביעי - השוכר את הפועלים

מתני' השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב זמקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן חמקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה מעשה בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלין הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך לומר הכל כמנהג המדינה:

גמ' פשיטא לא צריכא טדטפא להו אאגרייהו מהו דתימא אמר להו הא דטפאי לכו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי קא משמע לן דאמרו ליה האי דטפת לן אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא אמר ריש לקיש

רש"י[עריכה]

ואפי' במקום מדרון נמי - היאך נפטר בשבועה במקום שבני אדם רגילין להלך אא"כ מביא עדים היכא דאיכא ראיה במקום שעדים מצויין:

נייתי ראיה - ולא יפטר בשבועה כאיסי ור' מאיר אית ליה נתקל אנוס הוא הלכך שומר שכר נמי פטור ודאיסי לית ליה: ה"ג ורבי חייא בר אבא וכו' ולא גרסינן אלא ומילתא באפי נפשיה מתרץ הא דרמינן לעיל דר"מ אדר' מאיר בנתקל ואמר ר' אלעזר תברא וכו' ור' חייא בר אבא פליג אדר' אלעזר ואמר לעולם חד תנא הוא ונתקל ודאי פושע הוא והכא היינו טעמא דמיפטר בשבועה:

שבועה זו תקנת חכמים - להיפטר בה ולקמיה מפרש מאי משתבע הא פשע שאם אי אתה פוטרו מן התשלומין כשנתקל אין לך אדם וכו' שדואג שלא יכשל ותשבר:

היכי משתבע - לרבי חייא בר אבא אליבא דר"מ הא ודאי פושע הוא:

ואתא רבי יהודה - לאיפלוגי ולמימר נתקל לאו פושע הוא אלא קרוב לאונס ולפשיעה ודמי לגניבה ואבידה ותקנת חכמים אין כאן אלא האי כי דיניה והאי כי דיניה:

אין גמרא כרבי מאיר - דשניהן פטורין בשבועה שמעתי אף אני ומיהו תמיה אני דבשלמא שומר חנם משתבע דלא פשע דאנא בעלמא כר' יהודה סבירא לי דנתקל לאו פושע הוא ולאו אנוס אלא שומר שכר כו':

ברסתקא - רחבה:

זיזא - קורה היוצא מן הכותל ובולטת לרשות הרבים:

אייתי ראיה - ואינו נאמן בשבועה אלא בעדים:

זבינית לך - קניתי לך:

ותקיפו להו - החמיצו:

קלא אית להו - אימת החמיצו ואצל מי היו ושל מי היו שמא שלך היו או קנית חומץ בדמים פחותים ולא אצלך החמיצו:

דדרו באגרא - מוט כפוף באמצעו ונותנו על כתפו ונושא שני בדין בשני ראשיו ונושא בו משא כבד:

משלם פלגא - פועל שקבל עליו להוליך חביות ממקום למקום ונשאם באותו מוט ונשבר משלם פלגא:

מאי טעמא נפיש לחד - ולא היה להטעינו לבדו:

וזוטר לתרי - וכיון דאינו ראוי לשני משאות דרך בני אדם להתחזק ולטוענו כאחד הלכך דמי נמי לאונס:

דדרו בדיגלא - עץ מפוצל בראשו וקושר בו משא שני בני אדם ומכניס צוארו בין שני פצליו ומוטל על ב' כתפיו וקורין אותו בלשון אשכנז גבל"א וראשו של מטה ארוך וכשעומד לפוש מציגו בקרקע:

משלם כוליה - שפשיעה היא שהרבה במשא שני בני אדם:

שקולאי - נושאי משאות ותברו ליה שלא במקום מדרון ובפשיעה אי נמי בדיגלא:

בדרך טובים - לפנים משורת הדין:

וארחות צדיקים תשמור - סיפיה דקרא הוא:

פרק שביעי - השוכר את הפועלים


מתני' השוכר את הפועלים: אינו יכול לכופן - בגמרא פריך פשיטא:

מתיקה - ליפתן:

בשעתו - בעת מלכותו דמלך והדיוט הוה:

שהם בני אברהם יצחק ויעקב - וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה כדמפרש בגמרא:

עד שלא התחילו במלאכה - דאין כאן אלא דברים ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דאילו משהתחילו לא תוכל לחזור:

גמ' דטפא - הוסיף על שכרן משאר פועלין:

תוספות[עריכה]

פרק שביעי - השוכר את הפועלים

מתני' השוכר את הפועלי' ואמר להם להשכים ולהעריב. פי' ר"י בששכרן סתמא ואמר להם אחר שהשכירן כבר להשכים ולהעריב אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/בבא מציעא/פרק ו (עריכה)

צו א מיי' פ"ג מהל' שכירות הלכה ב , ועי' בהשגות ובמגיד משנה , סמ"ג עשין פט , טור ושו"ע חו"מ סי' דש סעיף א:

צז ב מיי' פ"ג מהל' שכירות הלכה א , סמג שם , טור ושו"ע חו"מ סי' דש סעיף א , וטור ושו"ע חו"מ סי' שה סעיף א:

צח ג ד ה מיי' פ"ב מהל' שלוחין ושותפין הלכה ט , סמ"ג עשין צד , טור ושו"ע חו"מ סי' קפז סעיף ב:

צט ו מיי' פ"ג מהל' שכירות הלכה ב , סמ"ג עשין פט , טור ושו"ע חו"מ סי' דש סעיף ב:


מתוך: עין משפט ונר מצוה/בבא מציעא/פרק ז (עריכה)

א ז מיי' פ"ט מהל' שכירות הלכה א , סמ"ג עשין פט , טור ושו"ע חו"מ סי' שלא סעיף א:

ב ח מיי' פ"ט מהל' שכירות הלכה א , טור ושו"ע חו"מ סי' שלא סעיף ב:

ג ט מיי' פ"ט מהל' שכירות הלכה א , טור ושו"ע חו"מ סי' שלא סעיף א: