שולחן ערוך חושן משפט דש א
שולחן ערוך חושן משפט · דש · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
המעביר חבית ממקום למקום בשכר ונשברה דין תורה הוא שישלם שאין זה אונס גדול והרי השבירה כגניבה ואבידה שהוא חייב בהן אבל תקנו חכמים שיהיה חייב שבועה שלא פשע בה שאם אתה אומר ישלם אין לך אדם שיעביר חבית לחבירו ולפיכך עשו בו שבירת החבית כמיתת הבהמה ושבירתה:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
בשכר ונשברה דין תורה הוא שישלם כו': המחבר העתיק ל' הרמב"ם שכ"כ בפ"ג דשכירות וכמ"ש מור"ם בסמוך בס"ד ולא חילק בנתקל במקום מדרון לאינו מקום מדרון אבל הטור חילק בינייהו וכ' דבנתקל במקום שאינו מדרון הוה פושע וחייב מדינ' אפי' ש"ח ואינו נפטר בשבוע' דלא פשע בה דמחשבינן ליה לודאי פשע דה"ל ליזהר מלהיות נתקל כיון שהלכו במקום הישר אלא שמ"מ מצוה לכנוס עם הפועלים לפנים משורת הדין וכדכתיב למען תלך בדרך טובי' כל שלא ידענו שפש' במזיד ולא עוד אלא מצו' על בע"ה ליתן להם גם שכרם אם הם עניי' ואין להם מה יאכל וכדכתי' סיפא דקרא הנ"ל ואורחות צדיקי' תשמור ודוקא אם נתקל במקו' מדרון לא מחשבי פושעי' ויש לו דין שכ' המחב' וכן משמעו' הגמ' ס"פ האומנין לחלק בין מקום מדרון למקום שאינו מדרון אבל מדברי הרי"ף והרא"ש נר' ג"כ שלא לחלק וכדברי הרמב"ם והמחבר שהם השמיטו משמעות הגמ' ובדרישה כתבתי טעמיהו ע"ש ודו"ק:
והרי השבירה כגניבה ואבידה כו': ר"ל שאינה פשיעה גמורה ואינו אונס גמור וחייב בו הש"ש ולא ש"ח:
אבל תקנו חכמי' כו': ר"ל חכמים תקנו שלא יצטרך לשלם אלא יהי' פטור בשבועה שלא פשע בה וגם צריך לשלם לפועלים שכירת' וכן הוא בגמ' ולא הוצרך הרמב"ם והטור והמחבר לכתבו בזה כיון דכתבו דעשאוהו כמיתה ואונס מה"ת לו' שיאבדו שכירתן.
שבירת החביו' כמיתת הבהמה: כלו' ובמיתה פטור הש"ש דהוא אונס גמור:
ש"ך - שפתי כהן
(א) בשכר ונשברה. עיין בסמ"ע סק"א עד וכן משמעות הש"ס ס"פ האומנין לחלק בין מקום מדרון למקום שאינו מדרון אבל מדברי הרי"ף כו' לא משמע בש"ס מידי אלא משמעות הש"ס אדרבא כהרמב"ם והמחב' וסייעת' דר' אליעזר מתמה הכי על רבותיו ומיהו רבותיו ות"ק דמתני' סתמא קאמרי דאל"כ מאי קמתמה ר' אלעזר דלמא לא קאמרי אלא במקו' מדרון א"ו כיון דמסתמא קאמרי אלמא דלעולם ישבע ומתמה דמסתבר לי' דבמקום שאינו מדרון דפושע הוי ומיהו רבותיו ות"ק ע"כ ס"ל דלאו פושע הוא וכ"כ בתי"ט סוף פרק האומנין וז"ל ונראה לרי"ף והרא"ש דכל נתקל לאו פושע הוא ואפי' שלא במקום מדרון וזה שתמה ר' אלעזר משלא במקום מדרון לסברא דנפשי' תמה כן ולר"י ליתא ההוא סברא וזה דלא כמ"ש הטור ריש סי' ד"ש דשלא במקום מדרון שלומי בעי עכ"ל אלא שלא כתב הוכחה לזה דר' אליעזר לסברא דנפשיה קאמר ולפי מ"ש מוכח כן דלר"י בכל ענין פטור וכן עיקר:
באר היטב
(א) למקום: המחבר העתיק לשון הרמב"ם דלא חילק בנתקל במקום מדרון לאינו מקום מדרון וכ"נ מדברי הרי"ף והרא"ש שלא לחלק בכך אבל הטור חילק דבנתקל במקום שאינו מדרון הוי פושע וחייב מדינא אפילו שומר חנם דה"ל ליזהר כיון שהלך במקום הישר אלא שמצוה לכנוס לפנים משוה"ד עם הפועלים ואם הם עניים מצוה ליתן להם אפילו שכרם כשאין להם מה יאכל כו' וכן משמעות הש"ס ס"פ האומנין לחלק בין מקום מדרון כו' עכ"ל אבל הש"ך כת' דאדרבא משמעות הש"ס כהרמב"ם והמחבר וסייעתם שם.
(ב) ואבידה: ר"ל שאינו פשיעה גמורה ואינו אונס גמור וחייב בו השומר שכר ולא ש"ח. סמ"ע.
(ג) הבהמה: כלומר דפטור הש"ש דהוי אונס גמור. שם.