שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק ז/דף פג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרמב"ן | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פג עמוד א[עריכה]

השוכר את הפועלים למלאכתו סתם וריבה בשכרן יותר ממנהג שאר פועלי המדינה בסתם ואחר ששכרן אמר להם להשכים ולהעריב יותר ממנהג שאר פועלי העיר אינו יכול לכופן על כך. ונראה לומר דאף על גב דאודו ליה ועבדו הכי חד יומא מצו הדרי בהו למחר כפי המנהג. ואם התנה עמהן תחלה על כך אפילו במקום שלא נהגו תנאי ממון הוא ונראה לומר דיכול לכופן על כך וצריך עיון. הרמ"ך.

מקום שנהגו שלא להשכים וכו':    להשכים קודם זריחת השמש להעריב אחר שקיעת החמה. הראב"ד.

גמרא: פשיטא כיון דתני הכל כמנהג המדינה אנא ידענא דאינו יכול לכופן. הראב"ד.

דף פג עמוד ב[עריכה]

פועל בכניסתו משלו:    יש מפרשים אם נכנס במלאכתו קודם זריחת השמש משלו הוא נותן לבעל הבית וביציאתו ממלאכתו עם הערב משל בעל הבית הוא שכן משפטו ויש מפרשים בכניסתו לערב לבית בשעות שלו הוא צריך ליכנס כלומר לאחר הערב לפי שהמהלך מן השדה לעיר אינו משתדל לבעל הבית אבל ביציאתו לעבודתו אינו יוצא ללכת אלא משהתחילו לו שעות של בעל הבית דהיינו משיזרח השמש לפי שאף כשהפועל הולך מן העיר לשדה בעבודת בעל הבית הוא מתעסק והיינו דכתיב תזרח השמש יצא אדם לפעלו ויעבוד בעבודתו עדי ערב וזה נכון. וכן נראה לי מן הירושלמי דגרסינן התם ערבי שבתות בין ההשכמה בין הערבה משל בעל הבית עד איכן כדי למלאת לו חבית של מים ולצלות לו דג ולהדליק לו את הנר. הרשב"א.

וזה לשון הריטב"א: פועל בכניסתו משלו וכו'. פירש רש"י פועל בכניסתו בערב לעיר צריך לוותר משלו אצל בעל הבית להחשיך אצלו וביציאתו למלאכתו לבקר משל בעל הבית שאינו צריך להקדים אלא שילך עם הנץ החמה. ובדרך אחר פירשו בתוספות לפי שטה זו פועל בכניסתו בערב משלו צריך לתת בחירתו שלא יכנס אלא לאחר צאת הכוכבים כי חורתו לצורך עצמו היא ואין לו לבא ביומו של בעל הבית אבל ביציאתו בבקר הליכתו לצורך בעל הבית היא וכיון שכן הולך לאחר הנץ החמה שהוא יומו של בעל הבית ואין לו להקדים קודם לכה ואחרים פירשו פועל בכניסתו למלאכה בבקר צריך לתת משלו שיקדים ללכת קודם הנץ החמה שיתחיל מלאכתו בשדה בשתנץ החמה וביציאתו מן המלאכה יטול משל בעל הבית שיצא מן השדה קודם צאת הכוכבים ויהיה בביתו כשיצאו הכוכבים ותקנו כן כדי שלא יכנס אחר צאת הכוכבים שיש סכנה ומכל מקום נלמוד מדבריו כי בבקר נוטל משלו וביציאתו נוטל מבעל הבית דאלמא זמן פועל הוא מהנץ החמה עד צאת הכוכבים וזה פירוש נכון וכן משמע במדרש תהלים ולעבודתו עדי ערב מכאן אמרו חז"ל שתהא היציאה של בעל הבית והכניסה של פועל. וצריך הפועל שתזרח לו השמש בשדה למלאכתו ושיהא בעל הבית משפיע את הפועל בעיר. עד כאן וכן אמרו בירושלמי. עד כאן.

וליחזי מהיכא אתו:    פירוש דכיון דליכא מנהג הכא אית לן למיזל בתר אחרא דאתו מינה. ושמעינן מהכא שההולך ממקום למקום ופוסק שם על שום דבר סתם אם יש שם מנהג הולך אחר המנהג ואם אין שם מנהג הולך אחר מנהג מקומו. הריטב"א ז"ל.

בעיר חדשה:    כתב. הרמ"ך ז"ל וזה לשונו: לענין פסק בני העיר שנתיישבו מחדש קובעים מנהגותם כמנהגות העיר שיצאו משם. ואי לקוטאי נינהו הולכין אחר מנהג העיר החשובה הקרובה להם לא רצו אינם יכולים לכוף זה את זה אלא הולכין על דין תורה. מיהו נראה לומר דהיכא דאמרי מעיקרא נקבע לנו מנהג כדי שלא נהיה אגודות אגודות ואיכא אדם חשוב בהדייהו ומסכים בקביעת מנהגם עמהן יכולין הן לכוף זה את זה כדין ולהסיע על קיצתם שבני העיה כופין זה את זה וצריך עיון. עד כאן.

אמר להם תפסוהו:    והא דדאין בלא עדים והתראה ושלא בזמן סנהדרין שאני הכא דשליחא דמלכא הוא ומדיני המלכות להרוג בלא עדים והתראה לייסר העולם כמו שראינו בדוד שהרג גר עמלקי ושלוחו של מלך כמותו. ומכל מקום במקום שאין כך למלך לעשות כן מחוקי המלכות אף הממונה שלו אינו רשאי ואם אמר לו המלך לעשות כן יהרג ואל יעבור. הריטב"א ז"ל.

אל ירע בעיניך הוא ובנו בעלו נערה המאורסה:    ואם תאמר והלא דינם בסקילה ואמרינן בעלמא אף על פי שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו. יש לומר שלא בטלו שימות במיתה חמורה יותר אבל פעמים שהוא מת במיתה קלה יותר כשם שפעמים שימות על משכבו והכא להקל נשתנה דינו דתליה מענין חנק שהיא יותר קלה מסקילה לדברי הכל ויש אומרים דאתיא כמאן דאמר כל הנסקלין נתלין ואין צורך. הריטב"א ז"ל.