טור חושן משפט קפז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן קפז (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

כתב הרמב"ם ז"ל כל שליח שאירע לו אונס והפסיד נשבע על טענתו ונפטר ואם האונס במקום שאפשר להביא עדים או דבר שגלוי שהרי ימצא ראיה צריך להביא ראיה ואם לאו אינו נאמן ומשלם כההוא דיהיב זוזי לחבריה למיקני ארבע מאה דני דחמרא ואמר לו קניתים לך ואחמיצו דאסקינן שזהו דבר שיש לו קול פלוני החמיצו לו ד' מאה דני דחמרא ואינו נאמן אלא בראיה וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו:

והרמ"ה כתב דלא אמרינן הכי אלא בשבועת שומרין אבל בעלמא כגון בטענת פרעון והשבה וכיוצא בו דעבידי אינשי למפרע בצינעא אפי' יש רואה מפטר בשבועה וההיא עובדא דארבע מאה דני כחמרא פירוש שפקדון היה שאמר לו לקנות ממעות שהפקיד אצלו לבסוף אמר ליה שקנאם והיו פקדון בידו והחמיצו:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שלוחין ולמד כן מדאמרינן בסוף פרק האומנין (פג.) תניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה וכולי הא יש רואה יביא ראיה ויפטר וכתב הרי"ף דאיכא מ"ד לאיפטורי משבועה הוא דתני איסי הכי כפשוטן של דברים ואי ליכא ראיה מישתבע ומיפטר ואיכא למ"ד דלא איצטריך לאיסי לאשמועינן דמאן דאית ליה ראיה מייתי ראיה ומיפטר אלא אתא לאשמועינן דהיכא דיש רואה ליכא שבועה אלא או יביא ראיה ויפטר או ישלם אבל שבועה ליכא וכן הכריע ר"ח וכן כתב הרא"ש והוא דעת הרמב"ם ז"ל: כההוא דיהיב זוזי לחבריה וכו' מעשה זה הוא בס"פ האומנין (שם) ואמר רבא ת' דני חמרא דתקיפו קלא אית להו למילתא זיל אייתי ראיה דמעיקרא כי זבנת להו חמרא מעליא הוה ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי וסבירא לן כוותיה ופירש"י קלא אית להו אימת החמיצו ואצל מי היו ושל מי היו שמא שלך היו או קנית בדמים פחותים ולא אצלך החמיצו: וכן הדין בכל טענה וכו' הם דברי הרמב"ם בספ"ב מהל' שלוחין . וכתב עוד שם וכן הדין בטענת השומרים אם הראיה יכולה להיות או יביא ראיה על טענתו או ישלם דעתו ז"ל דלא שנא בין שומרים לשותפין ושלוחין וכן דעת הר"ן שכתב בסוף פרק האומנין גבי עובדא דת' דני חמרא מיהא שמעינן דלאו דוקא בשבועת השומרין נאמרה אלא אפילו בעלמא כי הכא אי אתרא דשכיח ביה סהדי הוא לא מיפטר בשבועה אלא בעדים:

והרמ"ה כתב דלא אמרינן הכי וכו' טעמו משום דאיסי אשבועת שומרין אמרה ומ"מ מההיא דת' דני חמרא משמע דלאו דוקא בשומרין וכמו שכתבתי בסמוך בשם הר"ן ואע"פ שנפרש כפירוש הרמ"ה לית לן בה כי גם הרמב"ם נראה מדבריו שכך פירשה ואפ"ה לא חילק בין שבועת השומרין לשאר הטענות והטעם משום שאפילו תאמר שהיו המעות פקדון בידו מ"מ שבועה זו לאו שבועת השומרים היא ואם איתא דלא אמר איסי אלא גבי שבועת השומרין האי עובדא דת' דני דחמרא כיון ששבועה שהוא מחויב אינה שבועת השומרין לא הוה ליה לרבא למימר זיל אייתי ראיה ואי לא זיל שלים אלא לא שנא בין שבועת השומרין לשאר שבועות יש רואה יביא ראיה ויפטר ואי לאו ישלם והרמ"ה נראה לי שסובר דכיון דשבועה זו ע"י שמירה באה לו הו"ל כשבועת השומרין: [%א] כתב מהרי"ק בשורש קכ"ג על ראובן שנתן לשמעון מעות לקנות חטים וכן עשה ושם החטים בבית אחד ונרקבו מחמת גשמים שירדו עליהם חשיב פשיעה וחייב לשלם:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כתב הרמב"ם כל שליח וכו'. בפ"ב מהל' שלוחין: ומ"ש ואם האונס במקום שאפשר להביא עדים וכו'. פירוש דשכיחי לשם עדים במקום שאירע האונס וכדאמר ס"פ האומנין גבי שומר שכר ריסקא דמחוזא שכיחי בה אינשי זיל אייתי ראיה ואיפטר וכולי ואי לא מייתי ראיה אינו נאמן בשבועה אלא משלם ודוקא בכה"ג דשכיחי עדים ואפשר גם כן דלא היו שם עדים והתם הוא דגלי לן קרא בדין שומרין שאם לא הביא עדים משלם אבל בעלמא אע"ג דשכיחי עדים כיון דטעין בשעה שאירע אונס זה לא היו שם עדים נשבע ונפטר דבר תורה אבל אם אונס זה אירע במקום שאי אפשר שלא יהא שם עדים כגון שאירע בבית הכנסת בשעה שהתאספו לשם רבים וכיוצא בזה אפילו בעלמא כגון בטענת פרעון נמי אינו נשבע ונפטר אלא צריך להביא ראיה או משלם דכיון דלא מייתי ראיה ודאי משקר: ומ"ש או דבר שגלוי לכל וכו'. כלומר ל"מ היכא דאירע אונס במקום דשכיחי עדים ומכיר מי ומי היו אצל המאורע ויכול להביאם לב"ד אלא אפילו בדבר שאינו אלא קול וגלוי לכל דהתם אינו יודע מי ומי יעיד בדבר זה שיביא אותו לב"ד אפ"ה צריך לחקור ולדרוש מי הוא שיוכל להעיד בדבר זה ויביאהו לב"ד ויעיד ואם לא יביא משלם כי ההוא דיהיב זוזי וכו' ולהרמב"ם גבי שלוחין ושותפין אין זה אלא תקנת חכמים ולאו מקרא נפקא לן כמ"ש בסוף סימן זה:

והרמ"ה כתב דלא אמרינן הכי אלא בשבועת שומרין וכו'. טעמו משום דהאי דינא איתא התם מדתני איסי בן יהודה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר וכיון דבשומרין כתיב האי קרא לפיכך לא אמרינן הכי אלא בשבועת שומרין וכולי וכבר כתבתי בסמוך דקרא לא מיירי אלא בדוכתא דשכיחי בה אינשי ואפשר נמי דלא היו שם עדים בשעה שאירע האונס ולהכי בעלמא כגון בטענת פרעון והשבת אבידה וכיוצא בו וכו' אפילו אירע לדוכתא דשכיחי אינשי ויש רואה וכולי מיפטר בשבועה כיון דאפשר נמי דלא היה שם שום עד כדפי': ומ"ש דעבידי אינשי למיפרע בצינעא וכו'. טעמא קא יהיב למילתא דל"ק מ"ש שומרים מפרעון והשבת אבידה וקאמר דה"ט דטענת שומרים דמיפטר בה השומר מבעה"ב כגון נשבר או נשבה או מת בש"ש וגניבה ואבידה בש"ח שכיחי בדוכתא דאיכא רבים דידעי אינשי בההוא אונסא לפיכך לא קאמר רחמנא דישבע ויפטר אלא היכא דאין רואה אבל יש רואה יביא ראיה ויפטר אבל בפרעון והשבת אבידה דרגילי אינשי למיפרע בצינעא ומיפטר בשבועה הילכך אפילו יש רואה נמי מיפטר בשבועה דהכא והכא אזלינן בתר מילתא דשכיחא ודלא כמ"ש מהרו"ך: ומ"ש וההיא עובדא דד' מאה דני דחמרא וכו'. כל זה הוא מדברי הרמ"ה והיה קשה לו דמפשטא דההיא עובדא דקאמר ההוא גברא דא"ל לחבריה זיל זבין לי וכו' ולא קאמר ההוא גברא דיהיב ליה זוזי לחבריה וא"ל זיל זבין לי וכולי אלמא דלא יהיב ליה זוזי א"כ איננו שומר שלו בכלום אלא שליחות גרידא ומיישבו דהתם פקדון היה בידו לפיכך אמר בסתם זיל זבין לי וכו' אבל דעת הרמב"ם דהך עובדא שליחות גרידא היתה ואע"ג דקרא דאין רואה בשומרים הוא דכתיב ס"ל להרמב"ם דתקנת חכמים הוא בכל דוכתי בין בשליחות בין בשותפות בין בשאר טענות כל היכא דהראיה מצויה בהן צריך להביא ראיה וזהו שכתב הרמב"ם תחלה כל שליח וכו' ואח"כ הביא המעשה דארבע מאה דני דחמרא וכולי אמרו חכמים מנין גדול כזה שהחמיץ קול יש לו וכולי אלמא דתקנת חכמים הוא ולאו מקרא נפקא לן וכתב עוד וכן כל כיוצא בזה וכולי וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו וכן הדין בטענת השומרים אם הראיה יכולה להיות או יביא ראיה על טענתו או ישלם כמו שיתבאר עכ"ל ואל יהא קשה עליך לשון וכן הדין בטענת השומרים וכו' והלא עיקר דין זה בשומרים הוא דכתיב אבל בשאר טענות אינו אלא תקנת חכמים דדבר פשוט הוא דלא כתב הרמב"ם וכן בטענת השומרים וכו' אלא לפי שהקדים לכתוב דין זה אצל שלוחין ושותפין ועדיין לא כתב דין שומרים לכך כתב וכן הדין בטענת שומרים כו' כמו שיתבאר:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכן דעת הרא"ש בתשובה כלל צ"א סי' א':