משנה בבא מציעא ד ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד בבא מציעאהפרק הבא»


פרק ד

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

עריכה

(א)

הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף,

וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב.
הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף,
וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחֹשֶׁת.
מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת,
וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת.
אֲסִימוֹן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ,
וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסִימוֹן.
מִטַּלְטְלִין קוֹנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ,
וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.
זֶה הַכְּלָל:
כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה:
(ב)

כֵּיצַד?

מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵּרוֹת וְלֹא נָתַן לוֹ מָעוֹת,
אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ;
נָתַן לוֹ מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵּרוֹת,
יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ,
אֲבָל אָמְרוּ:
מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל וּמִדּוֹר הַפַּלָּגָה,
הוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה:
(ג)

הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף,

מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
שְׁתוּת לַמֶּקַח.
עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר?
עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ.
הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹד:
הָאוֹנָאָה שְׁמוֹנָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
שְׁלִישׁ לַמֶּקַח;
וְשָׂמְחוּ תַּגָּרֵי לֹד.
אָמַר לָהֶם:
כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר.
אָמְרוּ לוֹ:
יָנִיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ;
וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים:
(ד)

אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמּוֹכֵר,

יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה.
כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה לְהֶדְיוֹט,
כָּךְ אוֹנָאָה לְתַגָּר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֵין אוֹנָאָה לְתַגָּר.
מִי שֶׁהֻטַּל עָלָיו, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה:
רָצָה, אוֹמֵר: תֵּן לִי מָעוֹתַי,
אוֹ: תֵּן לִי מַה שֶּׁאוֹנִיתַנִי:
(ה)

כַּמָּה תְּהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה וְלֹא יְהֵא בָּהּ אוֹנָאָה?

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
אַרְבָּעָה אִסָּרִין,
אִסָּר לְדִינָר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַרְבָּעָה פֻּנְדְּיוֹנוֹת,
פֻּנְדְּיוֹן לְדִינָר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
שְׁמוֹנָה פֻּנְדְּיוֹנוֹת,
שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנוֹת לְדִינָר:
(ו)

עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר?

בַּכְּרַכִּים, עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְשֻׁלְחָנִי;
וּבַכְּפָרִים, עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת.
אִם הָיָה מַכִּירָהּ,
אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ הֵימֶנּוּ,
וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת.
וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ,
שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה:
(ז)

הָאוֹנָאָה אַרְבַּע כֶּסֶף,

וְהַטְּעָנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף,
וְהַהוֹדָאָה שְׁוֵה פְּרוּטָה.
חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן:
הַהוֹדָאָה שְׁוֵה פְּרוּטָה,
וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה,
וְהַנֶּהֱנֶה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ – מָעַל,
וְהַמּוֹצֵא שְׁוֵה פְּרוּטָה – חַיָּב לְהַכְרִיז;
וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ,
יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי:
(ח)

חֲמִשָּׁה חֳמָשִׁין הֵן:

הָאוֹכֵל תְּרוּמָה,
וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר,
וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי,
וְהַחַלָּה,
וְהַבִּכּוּרִים,
מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ,
מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ,
מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
הַנֶּהֱנֶה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ,
מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ,
מוֹסִיף חֹמֶשׁ:
(ט)

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה:

הָעֲבָדִים,
וְהַשְּׁטָרוֹת,
וְהַקַּרְקָעוֹת,
וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת.
אֵין לָהֶן לֹא תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל,
וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה;
שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע,
וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה;
וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין לָהֶן אוֹנָאָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית,
אֵין לָהֶם אוֹנָאָה.
אָמְרוּ לוֹ:
לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ:
(י)

כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְּמִקָּח וּמִמְכָּר,

כָּךְ אוֹנָאָה בִּדְבָרִים.
לֹא יֹאמַר לוֹ: בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה?
וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח.
אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ:
זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים.
אִם הוּא בֶּן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ:
זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב):
"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ":
(יא)

אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת,

אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים;
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים.
בֶּאֱמֶת בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.
אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן,
אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו.
מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ,
לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת,
אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ;
וְלֹא לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ,
שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן,
יַטִּילוּ:
(יב)

הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת,

מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּטָּס אֶחָד,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לְתִינוֹקוֹת,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבוֹא אֶצְלוֹ.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשַּׁעַר;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
זָכוּר לַטּוֹב.
לֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין,
דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל;
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה,
שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעַיִן.
אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם,
וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה,
וְלֹא אֶת הַכֵּלִים:
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד בבא מציעאהפרק הבא»