משנה בבא מציעא ד דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בבא מציעא, פרק ד':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

<< | משנה בבא מציעא ד דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

הזהב קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הזהב.

הנחושת קונה את הכסף , והכסף אינו קונה את הנחושת.

מעות הרעות קונות את היפות, והיפות אינן קונות את הרעות.

אסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון.

מטלטלין קונים את המטבע, והמטבע אינו קונה את המטלטלין .

זה הכלל , כל המטלטלין קונין זה את זה.

משנה ב[עריכה]

כיצד , משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות - אינו יכול לחזור בו. נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו.

אבל אמרו, מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.

רבי שמעון אומר, כל שהכסף בידו, ידו על העליונה.

משנה ג[עריכה]

האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח.

עד מתי מותר להחזיר, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.

הורה רבי טרפון בלוד, האונאה שמונה כסף לסלע, שליש למקח, ושמחו תגרי לוד.

אמר להם, כל היום מותר להחזיר.

אמרו לו, יניח לנו רבי טרפון במקומנו, וחזרו לדברי חכמים.

משנה ד[עריכה]

אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה.

כשם שאונאה להדיוט, כך אונאה לתגר.

רבי יהודה אומר, אין אונאה לתגר.

מי שהוטל עליו, ידו על העליונה, רצה, אומר תן לי מעותי, או תן לי מה שאוניתני.

משנה ה[עריכה]

כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה.

רבי מאיר אומר, ארבעה איסרין, איסר לדינר.

רבי יהודה אומר, ארבעה פונדיונות, פונדיון לדינר.

רבי שמעון אומר, שמונה פונדיונות, שני פונדיונות לדינר.

משנה ו[עריכה]

עד מתי מותר להחזיר , בכרכים, עד כדי שיראה לשולחני, ובכפרים, עד ערבי שבתות.

אם היה מכירה, אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו, ואין לו עליו אלא תרעומת.

ונותנה למעשר שני ואינו חושש, שאינו אלא נפש רעה.

משנה ז[עריכה]

האונאה ארבע כסף, והטענה שתי כסף, וההודאה שוה פרוטה.

חמש פרוטות הן.

ההודאה שוה פרוטה, והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי.

משנה ח[עריכה]

חמשה חומשין הן .

האוכל תרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של דמאי , והחלה, והביכורים, מוסיף חומש.

והפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו, מוסיף חומש.

הפודה את הקדשו, מוסיף חומש.

הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש, מוסיף חומש.

והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, מוסיף חומש.

משנה ט[עריכה]

אלו דברים שאין להם אונאה.

העבדים, והשטרות , והקרקעות , וההקדשות.

אין להן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה.

שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם.

רבי שמעון אומר, קדשים שהוא חייב באחריותן, יש להן אונאה , ושאינו חייב באחריותן, אין להן אונאה.

רבי יהודה אומר, אף המוכר ספר תורה, בהמה ומרגלית, אין להם אונאה.

אמרו לו, לא אמרו אלא את אלו.

משנה י[עריכה]

כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים.

לא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח.

אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.

אם הוא בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך , שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו.

משנה יא[עריכה]

אין מערבין פירות בפירות, אפילו חדשים בחדשים, ואין צריך לומר חדשים בישנים.

באמת [אמרו] ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שהוא משביחו.

אין מערבין שמרי יין ביין, אבל נותן לו את שמריו.

מי שנתערב מים ביינו, לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו.

ולא לתגר אף על פי שהודיעו, שאינו אלא לרמות בו.

מקום שנהגו להטיל מים ביין, יטילו.

משנה יב[עריכה]

התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת.

מחמש גתות, ונותן לתוך פטס אחד.

ובלבד שלא יהא מתכוין לערב.

רבי יהודה אומר, לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו.

וחכמים מתירין .

ולא יפחות את השער.

וחכמים אומרים, זכור לטוב.

לא יבור את הגריסין, דברי אבא שאול.

וחכמים מתירין.

ומודים שלא יבור מעל פי מגורה, שאינו אלא כגונב את העין .

אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים.

משנה בבא מציעא, פרק ד':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

<< | משנה בבא מציעא ד דפוסים | >>