לדלג לתוכן

רש"ש על המשנה/בבא מציעא/ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

רש"ש על המשנה מסכת בבא מציעא פרק ד

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת בבא מציעא · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

הנחושת קונה אה"כ כו'. ונחושת נגד הזהב מחלוקת הפוסקים ואין להקשות לדעה דנחושת קונה אה"ז יותר ה"ל לתנא למתניה תחת קונה אה"כ דזה הוה ידעינן מק"ו דמה לנגד זהב הוה פירי כש"כ נגד כסף דאף הזהב נגדו פירי די"ל דה"א דחריפות אינו מועיל אלא נגד חשיבות דחדא מדרגה כמו כסף נגד זהב אבל נגד חשיבות דב' מדרגות כמו נחושת נגד זהב לא אע"ג דחריפא טפי אף מכסף באתרא דסגיא ולכן ה"א דנחשת הוה טיבעא נגד כסף דאינו חשוב מינה רק מדרגה אחת ואיהי חריפא טפי קמ"ל ועי' רא"ש ונ"י. גם אין להקשות מלקמן לתרי לישני קמאי למ"ד דאף בפירות על דינרין מחלוקת ועל פריטי מודו ב"ש דמחללינן אלמא דפריטי חשיבי מטבע יותר מדהבא דז"א אלא למ"ד דדהבא אינו נחשב למטבע כלל אבל לדידן דחשיב מטבע לגבי נפשיה הוה מטבע אפי' נגד פריטי כיון דחשיבא מינה בב' מדרגות ותדע דבלישנא מציעא הקשה למ"ד דטעמא דב"ש מכסף ראשון מהא דהפורט סלע של מע"ש ואמר השתא כו' לגבי פריטי כו' לגבי דהבא דחשיב מיניה כו' אע"ג דלמ"ד שכנגדו ע"כ פריטי חשיבי טפי כנ"ל אלא ודאי כדאמרן וזה יש לדחות ע"פ מש"כ התוס' שם:


בתוי"ט ד"ה ר"ש אומר כו' דבריו הללו אינם בעיני אלא דברי תימה כו'. [נ"ב לפלא שלא הביא כלל מש"כ הרמב"ם בפי' המשניות. והרע"ב נמשך אחריו. וראיתי במהר"ם שיף בחידושי הש"ס (מ"ט ב') גמ' כגון שהיתה עלי' של לוקח כו' כתב וז"ל. הרמב"ם בפי' המשנה ונמשך אחריו הברטנורה שגגו שגגה גדולה שסברו שקאי אמשנה ע"ש עכ"ל. מהגרמ"ש]:


במשנה האונאה ארבעה כסף מכ"ד כסף לסלע. נ"ל דשיעור המשנה הוא האונאה ד"כ לסלע ומכ"ד כסף בא לבאר באיזה כסף מדבר או אתי לפרש את הסלע דדוקא אם הוא יוצא בכ"ד כסף אז הוי' אונאתו ד' כסף (ועי' לעיל מד"ב בתד"ה אחד משמונה) ומלת לסלע משמשת לשתים ולכן בר"ט לא נזכר מכ"ד כסף (כפי הגי' במשניות ובירושלמי ורי"ף) דכבר ביאר תנאי זה:


במשנה אפי' לאחר יב"ח כו'. נקיט זמן זה לרבותא משום דדרך להתיאש בו כדלעיל (כ"ד ב'):


בתוי"ט ד"ה ותרומת מעשר של דמאי כו' שהרמב"ם בפ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות הל' י"ז השמיט ותרומת מעשר של דמאי מהאי טעמא כו'. [נ"ב עי' מה שכתבתי שם בגליון ששגה בזה במחילת כבודו: שם בא"ד ולא דק הכ"מ כו' הראה מקום שהוא בפרק הזהב כו' נ"ב וכן הסמ"ג לאווין רנ"ח כתב הלשון: אבל אמרו חכמים שאם לא יתחייבו עלי' חומש יזלזלו בה כדאיתא פרק הזהב עכ"ל. מהגרמ"ש]:


במשנה העבדים כו'. עתוי"ט שדקדק על סדורן ולפלא שלא הביא גי' הגמרא לקמן (נ"ז) הקרקעות והעבדים והשטרות: שם רש"א קדשים שחב"א יש להן אונאה. וכתב התוי"ט דכן חולק בתשלומי דו"ה בפ"ז דב"ק. ואני מוסיף דכן נמי לענין שומרים דכ"מ בפ"ו דשבועות מ"ה ולקמן (נ"ח) בגמרא הא מני ר"ש היא כו' וע"ש בפרש"י והא דנקט אונאה עמש"כ בפ"ב דפאה מ"ז ונ"ל דר"ש יודה דאם יש במעות די קניית אחרת לצאת בה ידי נדרו דפטור הלוקח להחזיר לו אונאתו כמו בגנב שור דפוטר עצמו בכבש (ב"ק ע"ח ב') וע"ש בפרש"י: שם בתור"ע אות ל"ט הקשה הא האי קרא מוקמינן לי' לקמן (נ"ח ב') באונאת דברים ותמוה דקרא ב' דולא תונו איש את עמיתו הוא דמוקמינן באנ"ד ע"ש ומה שהקשה דנמעט הקדש מעמיתך אישתמיטתיה במחכ"ת סוגיא דבכורות (י"ג ב') ע"ש ועי' רמב"ם פי"ג מהל' מכירה הל"ז וח' ובל"מ שם:


במשנה לתוך פיטוס כצ"ל בסמ"ך מלשון בעלי פטסין (ביצה ט"ו ב'):