ירושלמי בבא מציעא י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בבא מציעא פרק י: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק י >>




מתוך: ירושלמי בבא מציעא י א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

הבית והעלייה של שנים שנפלו שניהן חולקין בעצים ובאבנים ובעפר רואין אלו אבנים ראויות להשתבר היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון

הלכה א גמרא[עריכה]

תני נכמר כתנור העליונות ראויות לישבר נפל לחוץ התחתונות ראויות לישבר היה האחד מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון א"ר הושעיה זאת אומרת ששולטת היד מצד אחד תמן תנינן מאה טבל ק חולין נוטל ק ואחת ק טבל וק מעשר נוטל מאה ואחת א"ר יוסי אם אומר את נוטל מאה אני אומר כל חולין עלו בידו ונמצאו אילו בטיבלן אלא נוטל מאה ואחת כדי להפריש תרומה ותרומת מעשר מן הטבל אילין תקועייא רבי זעירא אמר ארעיה זקיק את מטעינני רבי לא אמר עילאי בנאי אמרין תרויהון אילין יסודייא ודא מסייעה למאן דאמר בנאי היתה חורבתו סמוכה לכותל חצר חבירו לא יאמר לו הריני מייסד עמך כותל חצירי ועולה אלא מייס דעמו מלמטה ועולה היתה על גבי שיחין או על גבי מערות אינו נזקק לו כלום א"ר יוסי בי רבי בון תיפתר כגון אילין דהייא דבישן דלא יכיל ארעייא באני עד דבני עילייא


מתוך: ירושלמי בבא מציעא י ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

הבית והעלייה של שנים נפחתה העלייה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העלייה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליונה רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה

הלכה ב גמרא[עריכה]

תני נפחת מקום התנור יורד למטה מקום הכירה יורד למטה אלא דו א"ל עביד לך סולם דלא תיהוי עליל ונפיק גו ביתי ר יוסי אומר תחתון נותן את התקרה ועליון נותן את המעזיבה רבי יוסטא בשם ר"ל התחתון נותן תקרה ולווחים ועליון נותן המעזיבה באיזה מעזיבה ר יעקב בר אחא בשם ר לעזר מעזיבה עבה ר אבהו בשם ר לעזר מעזיבה בינונית לא אמרו אלא להדיח את הכוסות ברם אין הוה בעי משזגא מאנין אוף ר אבהו בשם ר לעזר מודי במעזיבה עבה הורי ר חנינה לאילין ציפוראי שיהו שניהן נותנין את התקרה ואת הלווחין דאינון זקוקין מיסק חמריהון תמן ומיסק פיריהון תמן


מתוך: ירושלמי בבא מציעא י ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

הבית והעליה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העלייה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ר יהודה אומר אף זה דר לתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אלא בעל הבית בונה את הבית ואת העלייה ומקרה את העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו

הלכה ג גמרא[עריכה]

אלא בעל הבית מבקש לבנות ובעל העלייה אינו רוצה מהו שיאמרו לו גופינו נשמעינה מהדא היתה חורבתו סמוכה לחורבת חבירו עמד הלה ובנאה בלא רשותו הרי זה מחשב יציאותיו בשער שבנה ויתן לו את כל יציאותיו הדא אמרה שאינו אומר לו גופינו מן הצד כשם שאינו אומר לו גופינו מן הצד כך אין אומר לו גופינו מלמעלן


מתוך: ירושלמי בבא מציעא י ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינת אחר על גביו ונפחת הרי בעל הגינה יורד וזורע למטן עד שיעשה לבית בדו כיפין הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטורין מלשלם נתנו לו זמן לסתור את הכותל ולקוץ את האילן ונפלו בתוך הזמן פטור לאחר הזמן חייב

הלכה ד גמרא[עריכה]

א"ר לעזר מעשה בדלית אחת שהיתה מודלה על פרסיקו של חבירו ונפשח הפרסק ובא מעשה לפני ר חייה הגדול ואמר לו צא והעמד לו פרסק א"ל ר יוחנן ולא מתני היא וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינת אחר על גביו ונפחת שמענו שאין כופין והתני ר חייה כופין נימר ולא פליגי מאן דמר כופין שהוא שם ומאן דמר אין כופין בשאין עומד שם נתנו לו זמן לקוץ כמה הוא זמן ר הושעיה אמר שלשים יום


מתוך: ירושלמי בבא מציעא י ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל אמר לו פנה את אבניך אמר לו הגיעוך אין שומעין לו משקיבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש אמר לו תן לי שכרי אמר לו טול ממה שעשיתה בשכרך אין שומעין לו משקיבל עליו אמר לו הילך את שכרך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו המוציא זבלו לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל אין שורין טיט בר"ה ואין לובנין לבינים וגובלין טיט בר"ה אבל לא ללבינים הבונה בר"ה והמביא אבנים המביא מביא והבונה בונה ואם הזיק משלם מה שהזיק רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום

הלכה ה גמרא[עריכה]

תני פורק אדם זבלו בפתח חצירו בר"ה לפנותו מיד אבל לשהותו אסור בא אחר והוזק הרי זה חייב ר יודה אומר בשעת הזבלים פורק אדם זבלו בפתח חצירו ברשות הרבים כדי שיתפרך ברגלי אדם ובהמה שלשים יום שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ פורק אדם עפרו בפתח חצירו ברשות הרבים לשהותו ולהעלותו על גבי דימוס מיד לשהותו אסור בא אחר והוזק בו חייב לא יהא גובל בצד זה אלא במקום שבונהו פורק אדם אבניו בפתח חצירו ברשות הרבים לפנותן מיד לשהותן אסור בא אחר והוזק בהן חייב מסר החוצב לגמר הגמל חייב גמל לסתת הסתת חייב סתת לסבל הסבל חייב העלה על גבי בימוס והיה מפקפק בה ונפלה האדרכל חייב מסרה הסתת לסבל והוזק בין בסיתות בין באבן הסתת חייב הסתת לסבל והוזק בסיתות הסתת חייב באבן הסבל חייב עלתה וישבה בדימוס ונפלה פטור


מתוך: ירושלמי בבא מציעא י ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

שתי גנות זו על גבי זו והירק בנתיים ר מאיר אומר של עליון ר יהודה אומר של תחתון א"ר מאיר ומה אם ירצה העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק א"ר יהודה ומה אם ירצה התחתון למלאות גינתו עפר אין כאן ירק א"ר מאיר וכי מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה מניין ירק זה חייה ר שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון

הלכה ו גמרא[עריכה]

מה יעשו אפרים בשם ריש לקיש אמר יחלוקו דבית ר ינאי אמרי עד עשרה טפחים ר יוחנן אמר בשם ר ינאי ובלבד שלא יאנס כותל שבין שתי מחיצות ונפרץ רב ושמואל חד אמר מחצה לזה ומחצה לזה וחד אמר כולו לזה וכולו לזה מה מפקה מביניהון מצא מציאה מאן דמר מחצה לזה ומחצה לזה ומחציו והילך לזה ומחציו והילך לזה ומאן דמר כולו לזה וכולו לזה המוציא זכה