ברטנורא על בבא מציעא י

משנה בבא מציעא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הבית והעליה של שנים - הבית של אחד, ועלייה של אחר:

שניהם חולקים - לפי שאין ניכר אלו אבנים של עליון ואלו אבנים של תחתון:

ורואים אלו אבנים הראויות להשתבר - שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו, יש לדעת שהתחתונות נשברו. ואם עליונו של כותל נפל להלן ממנו הרבה, העליונות נשברו, שנפלו ממקום גבוה, והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך. ורישא דתנא שניהם חולקים, מיירי שנפל הכותל בלילה ופנו את האבנים מיד , וליכא למיקם אי בחבסה נפל ותתאה אתבור, אי בחבטה נפל ועלייתא אתבור:

מקצת אבניו - והן שלמות:

נוטלן - וכגון שהלה טוען בקצת מהן שהוא אמת, ובקצת אומר שאינו יודע, שכיון שהוא מודה במקצת הוה ליה מחוייב שבועה דאורייתא ואינו יכול לישבע, וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם . אבל אם אמר על כולן איני יודע, ישבע שאינו יודע וחולק עם חבירו בשוה:

(ב)

הבית והעליה - המשכיר לחבירו עלייה שעל גבי ביתו ואמר לו עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך, ונפחתה העלייה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, דהשתא אם בא זה להשתמש בעלייה צריך שישתמש חציו למעלה וחציו למטה:

ואין בעל הבית רוצה לתקן - העלייה:

הרי בעל העליה יורד ודר למטה - לגמרי. דהא שעבד ביתא לעלייה . ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה:

מעזיבה - טיח של טיט שנותנים על התקרה. רבי יוסי סבר מעזיבה אשוויי גומות היא, ואשוויי גומות על העליון לאשוויי. ורבנן סברי מעזיבה אחזוקי תקרה היא, ואחזוקי תקרה תחתון בעי לאחזוקי. והלכה כחכמים:

(ג)

הבית והעליה של שנים - בית של זה ועלייה של זה:

אמר בעל עליה לבעל הבית לבנות - החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות :

בונה את בית - ותקרה התחתונה שעליו, ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו, ואחר כך יוצא ממנו ובונה עלייתו:

אמר רבי יהודה אף זה דר בתוך של חבירו - אם כן הוא, בעל העלייה זו כשזה מחזיר לו יציאותיו נמצא שדר כל הימים הללו בתוך של חבירו. ואף על פי שוה אינו חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה, מבל מקום זה נהנה, שאלולי בית זה לא היה לו מקום לדור שם. וקסבר זה נהנה וזה אינו חסר, חייב:

אלא בונה את הכל, ומקרה את העליה - למעלה וכל הצריך לה:

ויושב בבית - התחתון, דהוי ליה זה לא נהנה, שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה , וזה לא חסר, דהא לא הוה בני לה ולא חויא ליה :

(ד)

בית הבד - בית לעצור זיתים:

וגנה אחת על גביו - ובית הבד של אחד וגינה של אחר :

ונפחת - בארבעה טפחים על ארבעה טפחים ואינו ראוי לזרוע כבתחילה:

כיפין - תקרה עשויה בעגול במין קשת ועליה יתן בעל הגנה עפר ויזרע:

פטור מלשלם - דמאי הוה ליה למיעבד, אנוס הוא :

נתנו לו זמן - בית דין, שלשים יום לסתור ולקוץ:

(ה)

ונפל - לתוך גינת חבירו:

הגיעוך - זכה בהן ופנה אותן לעצמך:

אין שומעין לו - אם אין זה רוצה אין קונה אותן, וחייב הלה לפנותן:

בתבן ובקש - ללקט לו משלו או משל הפקר:

אין שומעין לו - אע"ג דבבל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף, גבי שכיר אינו כן, דלא תלין פעולת שכיר בתיב, אמאי דאתני בהדיה משמע:

, המוציא מוציא והמזבל מזבל - כשזה מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושאו לזבל, ואינו רשאי להשהותו שם:

גובלין טיט - לתת מיד בבנין:

והבונה בונה - מקבלן מיד המביא ובונה:

מתקן - מזמן ברה"ר כל שלשים יום, ואינו חייב בנזקין. ואין הלבה כרשב"ג:

(ו)

שתי גינות - של שני בני אדם סמוכות זו לזו. האחת קרקעיתה גבוה, ושאצלה קרקעיתה נמוך:

והירק בנתים - בזקיפת הגובה, שזו גבוה מזו:

של עליון - שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:

של תחתון - שעל אוירו היא מונחת :

מאחר ששניהם יכולים למחות - שלא יהא ירק זה כאן. עליון ליטול עפרו, ותחתון למלאות גינתו:

רואין מהיכן ירק זה חי - ממקום שהוא יונק וגדל. ולו ינתן:

כל שעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו - כדקאמר רבי מאיר. הואיל ומעפרו הוא חי:

והשאר של תחתון - דעליון גופיה אפקורי מפקיר ליה לגבי דתחתון. שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקחו. והלכה כרבי שמעון: