משנה בבא מציעא י ו

From ויקיטקסט
Jump to navigation Jump to search

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק י · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים, רבי מאיר אומר, של עליון.

רבי יהודה אומר, של תחתון.

אמר רבי מאיר, אם ירצה העליון ליקח את עפרו אין כאן ירק.

אמר רבי יהודה, אם ירצה התחתון למלאות את גנתו אין כאן ירק.

אמר רבי מאיר, מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה, רואין מהיכן ירק זה חי.

אמר רבי שמעון, כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול, הרי הוא שלו, והשאר של תחתון.

נוסח הרמב"ם

שתי גינות זו על גבי זו והירק בינתיים רבי מאיר אומר של עליון ורבי יהודה אומר של תחתון אמר רבי מאיר מה אם ירצה העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק אמר רבי יהודה מה אם ירצה התחתון למלאות גינתו עפר אין כאן ירק אמר רבי מאיר וכי מאחר ששניהם יכלין למחות זה על זה מנין ירק זה הייה רבי שמעון אומר כל שהעליון יכל לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון.

פירוש הרמב"ם

שתי גינות זו על גב זו והירק בינתיים רבי מאיר כו': מה שאמר כל שיכול לפשוט את ידו הוא בענין שלא יסכן בעצמו ויתפשט פשוט שיהיה קרוב לנפול ממנו אלא שיתפשט שיעור מה שיוכל בלא סכנה והלכה כר"ש:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת בבא מציעא


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שתי גינות - של שני בני אדם סמוכות זו לזו. האחת קרקעיתה גבוה, ושאצלה קרקעיתה נמוך:

והירק בנתים - בזקיפת הגובה, שזו גבוה מזו:

של עליון - שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:

של תחתון - שעל אוירו היא מונחת כג:

מאחר ששניהם יכולים למחות - שלא יהא ירק זה כאן. עליון ליטול עפרו, ותחתון למלאות גינתו:

רואין מהיכן ירק זה חי - ממקום שהוא יונק וגדל. ולו ינתן:

כל שעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו - כדקאמר רבי מאיר. הואיל ומעפרו הוא חי:

והשאר של תחתון - דעליון גופיה אפקורי מפקיר ליה לגבי דתחתון. שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקחו. והלכה כרבי שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

של תחתון. כתב הר"ב שעל אוירו היא מונחת. וכן פירש"י. וטעמא דעד כאן לא פליגי אלא בנופו. אבל בעיקרו כולי עלמא לא פליגי דעליון הוי כדאיתא בגמרא. ומ"מ נראה לי שהלשון צריך להיות. הוא מונח:

[רבי שמעון אומר וכו'. כתב הר"ב הלכה כרבי שמעון. גמרא]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כג) (על הברטנורא) וכן פירש רש"י. וטעמא, דעד כאן לא פליגי אלא בנופו, אבל בעיקרו כולי עלמא לא פליגי דעליון הוי, כדאיתא בגמרא. ומכל מקום נראה לי שהלשון צריך להיות הוא מונח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שתי גנות וכו':    פ' שני דגיטין דף כ"ב ותוס' פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ז.) וביד בהלכות שכנים פ"ד סימן ט'. ובטור ח"מ סימן קס"ז:

ר"מ אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון:    גמרא אמר רבא בשרשי הירק כ"ע ל"פ דעליון הוי כי פליגי בנופו ר"מ סבר שדי נופו בתר עיקרו ור' יהודה סבר לא אמרי' שדי נופו בתר עיקרו ואזדי לטעמייהו דר"מ סבר בברייתא גבי מקח וממכר גבי לוקח אילן בתוך של חברו דאילן קטן היוצא מן הגזע ומן השרשים של בעל הקרקע ור' יהודה סבר מן השרשים של בעל הקרקע ומן הגזע של בעל האילן וגבי ערלה נמי פליגי כה"ג דאילן היוצא מן הגזע ומן השרשים חייב בערלה לר' מאיר ולר' יהודה מן הגזע פטור ומן השרשים חייב:

אר"מ מה אם ירצה וכו':    א"ר יהודה מה אם ירצה התחתון למלאת את גנתו עפר אין כאן ירק א"ר מאיר וכי מאחר ששניהם יכולין למחות זה ע"י זה רואים מנין ירק זה חָיֶה ר' שמעון אומר כל וכו' כצ"ל וכך הגיה הרר"י ז"ל וגם נקד מלת חָיָה החי"ת בקמ"ץ והיו"ד בסגו"ל. ומשמע דבסברא פליגי וגם ר' יהודה יאמר רואין מהיכן ירק זה חי דהא אם ירצה התחתון למלאת את גנתו עפר אין כאן ירק נמצא שהוא חי מן הקרקע התחתון:

ר' שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו:    גמרא אמרי דבי ר' ינאי ובלבד שלא יאנס ואמר אפרים ספרא תלמידו של ריש לקיש משמו של ריש לקיש הלכה כר' שמעון. ולשון ספר מפה על כשלחן וספר הלבוש היתה יד העליון מגעת עד למטה אפילו הכי כל שהוא סמוך לקרקע פחות משלשה הוא שלמטה מפני שהעליון מתייאש גם מזה ומפקירו שיבוש לקחתו פן ילעיז התחתון עליו לומר שהוא נוטל מה שברשותו עד כאן:

סליק פירקא. וסליקא לה מסכת בבא מציעא. ובעה"י העונה תפלה ועתירה בעת צרה , נתחיל מסכת בבא בתרא.

תפארת ישראל

יכין

שתי גנות זו על גב זו:    של שני אנשים וסמוכות זה לזה זה בהר וזה בבקעה, וההר זקוף עד שאי אפשר לזרוע על שפוע מדרונו:

והירק בינתים:    על זקיפת המדרון צמח דשא:

רבי מאיר אומר של עליון:    מדצומח מעפרו:

רבי יהודה אומר של תחתון:    מדגדל באוירו:

רואין מהיכן ירק זה חי:    מאיזה עפר יונק.

אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול:    מבלי שיצטרך להסתכן:

הרי הוא שלו והשאר של תחתון:    דס"ל כר"מ, רק כשאין יכול לפשוט ידו וליטל, הפקירו לגבי התחתון, שגנאי לו ליטל רשות מחבירו ליכנס לגנתו וליטלו דרך סולמות, ומה"ט לא אמרינן איפכא כל שהתחתון יכול לפשוט ידו וכו'. ליתא דדוקא עליון כשירצה ללקוט שאר הירק צריך עכ"פ לבוא כולו תוך אויר גנת התחתון, והו"ל גנאי לו ליטל רשות ממנו, משא"כ תחתון כשיעלה לשם בסולם אין שם גנאי. וקיי"ל כר"ש [ק"ס]:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

בבלי קיח ב  שולחן ערוך חושן משפט קסז א