ביאור:משנה בבא מציעא פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת בבא מציעא עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

שותפות בין התחתונים לעליונים[עריכה]

חטיבה I: של מי האבנים?[עריכה]

בעל הבית ובעל העליה אוספים את העצים האבנים והעפר מהמפולת כדי לבנות שוב את הבית והעליה, אבל חלק מהאבנים שבורות ולא ניתן להשתמש בהן. מי שהן שלו יאלץ להביא אבנים שלמות על חשבונו.

עצים אבנים ועפר הם מרכיבי הבית, לפי ויקרא יד מה.

ניתן לדמות את השאלות ההלכתיות לשאלת חורבן הבית (העליה) וחורבן הארץ: מה ניתן לתקן ואילו אבנים נשברו לגמרי? קריאה כזאת אפשרית גם בהמשך.

(א) הבית והעליה [של שנים] שנפלו

שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר,
ורואים אילו אבנים הראויות להשתבר לפי צורת המפולת אפשר לשער האם האבנים השבורות הן מהבית, ואז הפסיד בעל הבית - או מהעליה..
אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו - נוטלן, ועולות לו מן החשבון של חצי מהאבנים:

חטיבה II: אכיפת התיקון על השותף[עריכה]

(ב) הבית והעליה של שנים, נפחתה העליה רצפת הקומה השניה ואין בעל הבית רוצה לתקן,

לדעת ר' יוסי משתתפים שניהם בתיקון.

הרי בעל העליה יורד ודר למטה, עד שיתקן לו את העליה.
רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה שלו, שהיא רצפת הקומה השניה,, והעליון את המעזיבה הרצפה הבנויה מעל קורות הגג של התחתון.:


ת"ק מציע פתרון דומה לזה שבמשנה ב, אבל הפעם בעל הבית צריך לשלם לבעל העליה.

ר' יהודה טוען שאחרי שבנה בעל העליה את העליה - המגורים בבית אינם הכרחיים לו, ולכן אינו חייב לשלם דמי שכירות. אבל אם גר שם כשאין לו עליה - צריך לשלם. נראה שהקושיה והפתרון שלו תקפים גם למקרה שבמשנה ב.

ברובד הסימבולי: אם ישראל אינם רוצים לחזור לארץ - ישב הקב"ה בארץ בלעדיהם.

(ג) הבית והעליה של שנים שנפלו, אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות, והוא אינו רוצה לבנות

הרי בעל העליה בונה את הבית, ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו.
רבי יהודה אומר, אף זה דר בתוך של חברו! - צריך להעלות לו שכר!
אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה, ומקרה את העליה, ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו:


(ד) וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע, וגינה אחת על גביו, ונפחת גג בית הבד שהוא בסיס הגינה,

גם כאן יחלוק ר' יהודה.

הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה, עד שיעשה לבית בַּדּוֹ כפין תקרה שיכולה לשאת את הגינה..

חטיבה III: אחריות בעל הכותל שנפל ואחריות השוכר[עריכה]

כותל רגיל נחשב בטוח. בית דין מגדירים כותל כרעוע ובכך משנים את דינו. והשוו ב"ק ג, ב: הגדר נחשבת מראש ככותל רעוע.

הכתל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו - פטור מלשלם.

נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו
בתוך הזמן - פטור מתשלומי הנזק, לאחר הזמן - חייב:


בעל הכותל אמנם אינו אחראי לנזק, אבל הוא חייב לפנות את האבנים. אם הוא או השוכר משנים ממנהג המדינה - חל עליהם הכלל (לעיל ו, ב) "כל המשנה ידו על התחתונה".

והשוו למקרה שנפל הכותל לרה"ר, תוספתא ב"ק ב, ה.

(ה) מי שהיה כתלו סמוך לגינת חברו ונפל, [ואמר לו "פנה אבניך"], ואמר לו "הגיעוך" קח אותן לעצמך

אין שומעין לו לא מחייבים את בעל הגינה לפנות.,
משקבל עליו, אם בעל הגינה הסכים ופינה את האבנים, ואז התחרט בעל הכותל, אמר לו "הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי" - אין שומעין לו.

השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש, ואמר לו "תן לי שכרי", ואמר לו "טול מה שעשית בשכרך"

אין שומעין לו,
משקבל עליו, אמר לו "הילך שכרך, ואני אטול את שלי" - אין שומעין לו.

חטיבה IV: אחריות המשתמש ברשות הרבים[עריכה]

מותר לאדם להשתמש באופן זמני ברשות הרבים, אבל עליו לצמצם את הפגיעה ברבים, ובכל מקרה לקחת אחריות על נזקים שנגרמים, וראו ב"ק ג, ג.

רשב"ג מאפשר שימוש נרחב יותר, עד 30 יום.

חובת הפיצוי היא למרות שמותר להשתמש ברשות הרבים, בניגוד למשנה ד - שם חייב על נזקים רק אם פשע.

המוציא זבל לרשות הרבים - המוציא - מוציא, והמזבל - מזבל מותר להוציא בתנאי שמפנה את הזבל מייד..

אין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנים לבנים. כי זו תקלה להרבה זמן.
אבל גובלין טיט ברשות הרבים לשימוש מיידי, אבל לא לבנים.
הבונה ברשות הרבים: המביא אבנים - מביא, והבונה - בונה מיד.
ואם הזיק - משלם מה שהזיק.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלושים יום יכול הבונה להכין את הבניה שלושים יום מראש:

חטיבה V: של מי המדרגה?[עריכה]

(ו) שתי גינות זו על גב זו, והירק בינתיים ירק שגדל בטרסה שבין שתי חלקות,

גם כאן ניתן לראות את השאלה כסימבולית: של מי העולם: של העליון או של התחתון? של הקב"ה או של בני אדם? אם הקב"ה ירצה ליטול את עפר האדם, או אם האדם ירצה לחיות רק בעולם הזה - לא יהיה ירק רוחני בין שני העולמות.

"רואים" כמו שראינו את האבנים במשנה א: צריך שיקול דעת.

רבי מאיר אומר: של עליון. רבי יהודה אומר: של תחתון.
אמר רבי מאיר: אם ירצה העליון ליקח את עפרו - אין כאן ירק!
אמר רבי יהודה: אם ירצה התחתון למלאות את גינתו - אין כאן ירק!
אמר רבי מאיר: מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה - רואין מהיכן ירק זה חי וההשקייה של העליון מאפשרת לו לחיות..
אמר רבי שמעון: כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול - הרי הוא שלו,
והשאר - של תחתון: