ביאור:משנה מסכת מנחות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

מסכת מנחות: קרבנות מן הצומח[עריכה]

מבוא לסדר קדשים

דף מפתח לביאור משנה

מבוא למסכת מנחות[עריכה]

מסכת מנחות עוסקת בקרבנות מן הצומח. בכך היא משלימה את מסכת זבחים, שעסקה בקרבנות מן החי.

המנחות והנסכים הם קודשי קודשים, ומבחינה זו הן במקום גבוה בסדר ההיררכי של הקרבנות. בסוף המסכת נאמר עליהן המשפט המפורסם "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון אדם את דעתו לשמים". המשפט הזה מסמן את המנחות כ"מועט", אבל טוען שאפילו הן מביאות ל"ריח ניחוח". עצם הצורך לומר שגם המנחות מביאות לריח ניחוח מלמד שהדבר אינו מובן מאליו: ערכן הכספי של המנחות הוא קטן, יחסית, והיה ניתן לצפות שגם ערכן הפולחני לא יהיה גדול.

למעשה, גם מבחינה הלכתית יש במנחות פחיתות לגבי קרבנות הבהמה. הדבר נראה בבירור כאשר המנחות מוקרבות יחד עם קרבן מן החי: לדוגמא - קרבן שתי הלחם שבחג השבועות, שיחד עמו מוקרבים גם שני כבשים. המשנה מלמדת שהכבשים הם העיקר, ושתי הלחם תלויים בהן לעניין פיגול ולעניינים נוספים. כך גם בקרבן התודה של היחיד, הכולל 40 מיני לחם - גם שם הקרבן החי נחשב עיקר ולא הלחם. ההלכה אמביוולנטית, איפוא, בשאלת חשיבות המנחה ביחס לקרבן החי.

המנחות בדרך כלל מורכבות מפרטים רבים: 40 חלות בתודה, 12 בלחם הפנים וכן הלאה. גם בכך הן שונות מהזבחים, שבדרך כלל מוקרבים כל אחד בפני עצמו.

המנחות מתחלקות לשלושה סוגים: מנחות נדבה, מנחות החובה של היחיד ומנחות החובה של הציבור. הקבוצה הראשונה כוללת חמישה מיני מנחות, הנבדלים בדרך הכנתן (אפיה, טיגון, או הקרבת סולת ללא אפיה). מנחות החובה של היחיד כוללות: מנחת חוטא ומנחת סוטה, הבאות לכפר על חטא, וחביתי כהן גדול המובאות פעמיים בכל יום.

קרבן התודה וקרבן הנזיר נמצאים על הגבול בין קרבנות חובה לקרבנות נדבה: המבנה שלהם מוכתב מראש, אבל החיוב בהם תלוי ברצון האדם.

הנסכים הם מנחות הנוספות לקרבן מהחי. כמעט לכל קרבן מהחי, של יחיד או של ציבור - נוספים נסכים (ראו לקמן ט, ו.) גם הקרבנות הללו כוללים קרבנות ציבור, קרבנות נדבה וקרבנות חובה של היחיד - ובהתאם גם נסכיהם מתחלקים כך.

מקום מיוחד בין מנחות הציבור תופסים קרבן לחם הפנים, המובא בכל שבת, וכן קרבנות הביכורים הכלליים - העומר ושתי הלחם, המובאים בפסח ובשבועות והמבטאים את ביכורי השעורה והחיטה.

מבנה המסכת[עריכה]

פרקים א-ד עורכים השוואה בין המנחות לזבחים: פרק א חוזר על דיני הפיגול של הזבחים, התקפים גם לגבי המנחות - והוא מקביל לפרקים א-ג במסכת זבחים. פרק ב מצביע על ההבדלים בין המנחות לזבחים, הנובעים ממורכבות קרבן המנחה. פרק ג עוסק בקשרים בין חלקי קרבן המנחה ופרק ד חורג מהמסכת, ועוסק בשאלה ההלכתית הכללית של השוואה בין מצוות בעלות פרטים רבים - כמו המנחה - לבין מצוות שונות המתקיימות זו לצד זו ללא תלות הדדית. רוב הדוגמאות בפרק ד עוסקות גם הן בענייני המקדש, ולכן בולטת הדוגמא של הציצית, המובאת בפרק, ובכך רומזת על מעמדה של הציצית כבגד הקשור למקדש.

בדומה למסכת זבחים, גם כאן הפרק החמישי הוא הציר של המסכת. כאן הוא מוקדש למיון סוגי המנחות באמצעות טטראדרמות - כלומר זוגות של תכונות הנמצאות במנחות שונות, כגון חמץ ומצה, שמן ולבונה, תנופה והגשה, וכן הסמיכה על הזבחים.

פרק ו ופרק ח עוסקים במקורות המנחה והנסכים, ובהכנתם במקדש. הסדר הוא מהסוף להתחלה: בתחילת פרק ו מדובר על אכילת שיירי המנחה, אחר כך על הכנתה ובסוף הפרק - על ניפוי הקמח. פרק ח עוסק בשלושת החומרים המרכיבים את המנחות והנסכים - הדגן התירוש והיצהר (תבואה, יין ושמן זית). בין הפרקים הללו מדובר, בפרק ז, על קרבנות התודה והנזיר שהוזכרו לעיל - כנראה כדי להפריד בינם לבין שאר הקרבנות. המשנה מדגישה את תלותם של לחמי התודה והנזיר בקרבן הבהמה המובא עימם.

הפרקים הבאים מוקדשים למנחות מסוימות: פרק ט מוקדש למנחת הנסכים, ובסופו ממוינים הקרבנות לפי פרמטרים אחדים - בדומה למיון המנחות בפרק ה. פרק י מוקדש לקרבן העומר ומתאר בהרחבה את הטקס של קצירתו, שנועד גם להפגין ברבים את המאבק בלוח השנה הצדוקי. בסוף הפרק מובאים פתרונות חז"ל לשאלת היתר התבואה החדשה לאחר חרבן המקדש - שוב, בהתאם לגישה הפרושית שניתן לחיות גם בלעדיו.

פרק יא מוקדש לקרבנות הלחם הציבוריים - שתי הלחם ולחם הפנים. גם כאן מתואר טקס של עריכת לחם הפנים על השולחן במקדש, בדומה לתיאור טקס קציר העומר.

פרקים יב-יג מוקדשים למנחת הנדבה: פרק יב מתאר את הנדר שבו מקבל עליו האדם מחויבות למנחה זו, את כמות המנחה המינימלית והמקסימלית שנכללת בה. בסופו מוזכרת אפשרות לנדבת יין, ואולי גם שמן - בלי להביא מנחה שלמה. פרק יג, האחרון במסכת, עוסק בלשון הנדר ובפרשנותה, בשאלת מחיר הקרבנות ונסכיהם השונים וביחס למקדש חוניו, שהוקם באלכסנדריה על אפם ומחתם של אנשי א"י. בסופו, בהקשר של מחירי הקרבנות, מובאת האימרה שהזכרנו מראש על ריח הניחוח העולה אפילו מקרבן המנחה הצנוע.

מבנה המסכת בפירוט[עריכה]

פרק א: "כל המנחות שנקמצו" - המנחה כזבח

  1. מחשבה שלא לשם המנחה
  2. מנחה פסולה בגלל מעשה
  3. יסודות דיני הפיגול במנחה

פרק ב: "הקומץ את המנחה" I - הבדלים בין דיני מנחות ודיני זבחים

  1. קשרים בין חלקי המנחה
  2. טפל ועיקר בקרבן המנחה
  3. חלוקת ה"מתיר"

פרק ג: "הקומץ את המנחה" II - היחסים בין חלקי המנחה

  1. מנחות כשרות בדיעבד
  2. מידות המנחה
  3. מצוות מרובות פרטים: מהמקדש עד הציצית

פרק ד: "התכלת" - מצוות שאינן מעכבות זו את זו

  1. אינם מעכבים זה את זה
  2. אם לא הקריבו חצי קרבן

פרק ה: "כל המנחות" - סוגי מנחות - טטראדרמות

  1. חמץ ומצה
  2. שמן ולבונה
  3. תנופה והגשה
  4. תנופה וסמיכה
  5. סוגי מנחות הנדבה

פרק ו: "אלו מנחות" - המנחה: מהניפוי עד האכילה

  1. מנחות לכוהנים ולמזבח
  2. הכנת המנחות
  3. כמויות במנחות

פרק ז: "התודה" - קרבן התודה ולחמיו

  1. קרבנות הלחם של היחיד
  2. תלות הלחם בקרבן

פרק ח: "כל קרבנות הציבור" - חמרי הגלם למנחות ולנסכים

  1. גידול והכנת הסולת
  2. גידול ועצירת השמן
  3. גידול והכנת היין

פרק ט: "שתי מידות" - מנחת הנסכים

  1. מדידת הנסכים במקדש
  2. מיון הקרבנות לפי הנסכים, הסמיכה והתנופה

פרק י: "ר' ישמעאל" - מנחת העומר והחדש

  1. קציר העומר
  2. תיאור הקציר בימי המקדש
  3. היתר החדש בקציר ובאכילה
  4. סיכום הלכות קציר העומר

פרק יא: "שתי הלחם" - שתי הלחם ולחם הפנים

  1. לישה ואפיה מחוץ לעזרה
  2. השולחן וטקס החלפת הלחם
  3. אכילת הלחם

פרק יב: "המנחות והנסכים" - מנחת נדבה

  1. אחריות הנודר
  2. מנחה מינימלית ומקסימלית
  3. נסכי נדבה

פרק יג: "הרי עלי" - ערך הקרבן

  1. נדרי הקדש ופרשנותם
  2. מחירי הקרבנות וקדושת דמיהם
  3. בית חוניו וכוהניו
  4. כוונת המקריב