ביאור:משנה מנחות פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

מסכת מנחות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הפרק עוסק ביחסים בין אכילת המנחה והקטרת הקומץ, בין הקומץ לבין הלבונה ולבין גוף המנחה ("השיריים"), בין הסולת לבין השמן וכו'. הוא מדמה את היחסים הללו לחלקי מצווה מרובת פרטים, מעין אלו המופיעות בחטיבה III.

היחסים בין חלקי המנחה[עריכה]

חטיבה I: מנחות כשרות בדיעבד[עריכה]

ראו זבחים ג, ג.

לגבי חצאי הזיתים ראו בסוף פרק א.

ההלכה חזרה כאן כדי לצרף את הדברים שאינם פוסלים את המנחה.

(א) הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה

לֹאכַל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֹאכַל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר - כָּשֵׁר.
רְבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
לֹאכַל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֹאכַל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, פָּחוּת מִכַּזַּיִת - כָּשֵׁר.
לֹאכַל כַּחֲצִי זַיִת, וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת - כָּשֵׁר
שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.


העבודות הפוסלות את המנחה הן רק קמיצה, קבלה בכלי (ראו משנה ד), הולכה והקטרה. אבל ראו תוספתא דמאי ב, ז, שכהן שמסרב לעשות את המלאכות הללו פסול לכהונה.

ר' יהודה פוסל תערובת של מנחת ישראל עם מנחת כהן, כי כמויות השמן אינן שוות, ואם התערבו מגיעים למצב של עודף או חוסר שמן, ראו לעיל א, ג.

(ב) לֹא יָצַק, לֹא בָלַל, לֹא פָתַת, לֹא מָלַח, לֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ,

אוֹ שֶׁפִּתְּתָן פִּתִּים מְרֻבּוֹת וְלֹא מְשָׁחָן - כְּשֵׁרָה.

נִתְעָרַב קֻמְצָהּ בְּקֹמֶץ חֲבֶרְתָּהּ,

בְּמִנְחוֹת כֹּהֵן, וּמִנְחַת נְסָכִים מנחות שכולן מוקטרות - כְּשֵׁרָה. יקטיר את התערובת.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּמִנְחַת נְסָכִים - פְּסוּלָה,
שֶׁזּוֹ - בוֹלְלָתָהּ רַכָּה, וְזוֹ - בוֹלְלָתָהּ עָבָה, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ.


ראו ספרא נדבה פרשה ט, שאין מנחה מותרת אלא אם הקומץ הוא ממנה.

אין להקטיר לכתחילה יותר מקומץ, כגון קומץ ושיירי המנחה, אבל בדיעבד מכירים במנחה כזו, בתנאי שהקומץ עצמו לא היה גדול מדי (ראו לעיל א, ב.) וראו גם משנה ד.

לגבי הציץ, ראו זבחים סוף פרק ח.

(ג) שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמָצוּ, וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָזוֹ

אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ זוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ - כְּשֵׁרוֹת,
וְאִם לָאו - פְּסוּלוֹת.

קֹמֶץ שֶׁנִּתְעָרַב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמָצָה באופן שלא ניתן להפריד ביניהם - לֹא יַקְטִיר.

וְאִם הִקְטִיר, את כל התערובת זוֹ שֶׁנִּקְמָצָה - עָלָת לַבְּעָלִים, וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמָצָה - לֹא עָלָת לַבְּעָלִים. <וְזֶה>

נִתְעָרַב קֻמְצָהּ בְּשִׁירֶיהָ, אוֹ בִשְׁיָרֶיהָ שֶׁלַּחֲבֶרְתָּהּ - לֹא יַקְטִיר.

וְאִם הִקְטִיר - עָלָת לַבְּעָלִים.

נִטַּמָּא הַקֹּמֶץ וְהִקְרִיבוֹ - הַצִּיץ מְרַצֶּה.

יָצָא וְהִקְרִיבוֹ - אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה,
שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְאֵינוּ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא.


המשנה מציגה דיונים על הקומץ ועל כשרותו להקטרה במקרים שונים.

הקשר בין הקומץ לבין שייריו, הם גוף המנחה, נדון במשנה ג: גם שם המנחה עצמה אינה ניתנת לאכילה, כי התערבה עם הקומץ. שם נפסק שאין להקטיר אותה לכתחילה, אבל בדיעבד אם הקטיר את הקומץ עם המנחה כולה - עלתה לבעלים.

למחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע ראו תוספתא ד, ב.

המקרה של טומאת השיריים דומה גם לסוף משנה ג, שם נטמא הקומץ עצמו.

(ד) נִטַּמּוּ שִׁירֶיהָ, המנחה, אחרי הפרשת הקומץ ולפני הקטרתו נִשְׂרְפוּ שִׁירֶיהָ, אָבְדוּ שִׁירֶיהָ,

כְּמִדַּת לדעת רְבִּי אֱלִיעֶזֶר - כְּשֵׁרָה, להקטיר וּכְמִדַּת רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ - פְּסוּלָה.

שֶׁלֹּא בִכְלֵי שָׁרֵת החזיק את הקומץ - פְּסוּלָה.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.

חטיבה II: מידות המנחה[עריכה]

הִקְטִיר קֻמְצָהּ פַּעֲמַיִם חילק אותו לשני חלקים - כְּשֵׁרָה.


חלוקת הקטרת הקומץ לשני חלקים דומה לנאמר להלן, משנה ה, שחלק מהקומץ אינו מספיק - אלא יש להקטיר את כולו.

מידת הקומץ, עישרון הסולת, היין (בנסכי קרבן) והשמן מחייבת, ואין לחסר ממנה. ראו לעיל א, ב.

(ה) הַקֹּמֶץ - מֵעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.

עִשָּׂרוֹן - מֵעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.

הַיַּיִן - מֵעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.

הַשֶּׁמֶן - מֵעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.

חטיבה III: מצוות מרובות פרטים: מהמקדש עד הציצית[עריכה]

הסולת והשמן הם מרכיביה הבסיסיים של המנחה, ואין לתאר מנחה אם חסר אחד מהם.

הקומץ והלבונה הם ה"מתיר" במנחה, ואין להסתפק באחד מהם בלבד.

הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.


שעירי יום הכיפורים - ראו יומא ו, א.

כבשי עצרת והחלות, הסדרים והבזיכים של לחם הפנים - ראו לעיל ב, ב. לכבשי עצרת והקרבתם ביו"ט ראו גם תוספתא ה, א.

מיני הלחם בקרבן הנזיר - ראו במדבר ו טו. המינים המושלכים לשריפת הפרה - ראו במדבר יט ו. ארבעת מיני לחם בתודה - ראו לקמן ז, א. ארבעת הקרבנות של המצורע - ראו ויקרא יד ד.

הזיות הפרה - ראו במדבר יט ד. הזיות יום הכיפורים - ראו זבחים ה, א.

שבעת קני מנורה ושבעת נרותיה - ראו שמות כה לא ושמות כה לז. הביטוי "שבעה נרותיה" הוא לשון מקרא, זכריה ד ב.

הרשימה מסודרת לפי המספרים, מהקטן לגדול. כל המצוות הללו כוללות כמה פרטים, שמספרם הוא חיוני לביצוען. אמנם, ניתן להשלים את המספר, ראו למשל בעניין שעירי יום הכיפורים (שם): "מת אחד מהן - יקח זוג לשני", ואין הכרח לפסוק כר' יהודה (לעיל ב, ב) "שאין קרבן ציבור חלוק", אבל בהקרבתו חייבים לעמוד במספר המחייב. וראו דוגמאות רבות נוספות בתוספתא ו, ו.

רשימת המצוות מתחילת משנה ו עד שבעת הנרות היא של מצוות המקדש (כולל מצוות הלולב!) אבל התפילין והציצית הן מצוות אישיות, ואינן תלויות במקדש, אלא מסמלות את קדושת היחיד, אפילו מחוץ למקדש. הרצף מרמז על העברת הקדושה מהמקדש אל היחיד.

ראו גם ספרי ואתחנן יא: שם נמנות ארבע הציציות כארבע מצוות נפרדות.

(ו) שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה.

שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי סְדָרִים מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי בָזִכִּים מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה.

הַסְּדָרִים וְהַבָּזִכִּים מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי מִינִים של לחם בקרבן הנזיר שֶׁבַּנָּזִיר, שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה,

אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה, אַרְבָּעָה מינים שֶׁבַּלּוּלָב, אַרְבָּעָה שֶׁבִּמְצֹרָע,
מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה.

שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁעַל בֵּין הַבַּדִּים, שֶׁעַל הַפָּרֹכֶת, שֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב,

מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.


(ז) שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁתֵּי פָרָשׁוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה שמע, והיה אם שמוע מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

אֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד אות אחת מְעַכְּבָן.

אַרְבַּע פָּרָשׁוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּים מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

אֲפִלּוּ כְתָב אֶחָד מְעַכְּבָן.

אַרְבַּע צִיצָיוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ,

שֶׁבְּאַרְבַּעְתָּן - מִצְוָה אַחַת.

רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבַּעְתָּן - אַרְבַּע מִצְווֹת.