משנה מנחות ה
מנחות פרק ה', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מנחות • פרק חמישי ("כל המנחות") • >>
פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם, שהן באות חמץ.
רבי מאיר אומר, שאור בודה להן מתוכן ומחמצן.
רבי יהודה אומר, אף היא אינה מן המובחר, אלא מביא את השאור, ונותן לתוך המדה, וממלא את המדה.
אמרו לו, אף היא היתה חסרה או יתרה.
כל המנחות נלושות בפושרין.
ומשמרן שלא יחמיצו.
ואם החמיצו שיריה, עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא ב), כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ.
וחייבים על לישתה, ועל עריכתה, ועל אפייתה.
יש טעונות שמן ולבונה, שמן ולא לבונה, לבונה ולא שמן, לא שמן ולא לבונה.
ואלו טעונות שמן ולבונה: מנחת הסולת, והמחבת, והמרחשת, והחלות, והרקיקין, מנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת גוים, ומנחת נשים, ומנחת העומר.
מנחת נסכין טעונה שמן, ואין טעונה לבונה.
לחם הפנים טעון לבונה, ואין טעון שמן.
שתי הלחם, מנחת חוטא, ומנחת קנאות, לא שמן ולא לבונה.
וחייב על השמן בפני עצמו, ועל הלבונה בפני עצמה.
נתן עליה שמן, פסלה.
לבונה, ילקטנה.
נתן שמן על שיריה, אינו עובר בלא תעשה.
נתן כלי על גבי כלי, לא פסלה.
יש טעונות הגשה ואינן טעונות תנופה, תנופה ולא הגשה, הגשה ותנופה, לא תנופה ולא הגשה.
אלו טעונות הגשה ואינן טעונות תנופה: מנחת הסלת, והמחבת, והמרחשת, והחלות, והרקיקין, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, מנחת גוים, מנחת נשים, מנחת חוטא.
רבי שמעון אומר, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, אין בהן הגשה, מפני שאין בהן קמיצה.
וכל שאין בהן קמיצה, אין בהן הגשה.
אלו טעונין תנופה ואין טעונין הגשה: לוג שמן של מצורע ואשמו, והבכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקב, ואמורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן, אחד אנשים, ואחד נשים, בישראל אבל לא באחרים, ושתי הלחם, ושני כבשי עצרת.
כיצד הוא עושה, נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים, ומניח שתי ידיו מלמטן, מוליך ומביא, מעלה ומוריד, שנאמר (שמות כט), אשר הונף ואשר הורם.
תנופה היתה במזרח, והגשה במערב.
ותנופות קודמות להגשות.
מנחת העומר ומנחת קנאות, טעונות תנופה והגשה.
לחם הפנים ומנחת נסכים, לא תנופה ולא הגשה.
רבי שמעון אומר, שלשה מינים טעונים שלש מצות, שתים בכל אחת ואחת, והשלישית אין בהן.
ואלו הן, זבחי שלמי יחיד, וזבחי שלמי צבור, ואשם מצורע.
זבחי שלמי יחיד, טעונים סמיכה חיים, ותנופה שחוטים, ואין בהם תנופה חיים.
זבחי שלמי צבור, טעונים תנופה חיים ושחוטים, ואין בהן סמיכה.
ואשם מצורע, טעון סמיכה ותנופה חי, ואין בו תנופה שחוט.
האומר הרי עלי במחבת, לא יביא במרחשת.
במרחשת, לא יביא במחבת.
ומה בין מחבת למרחשת, אלא שהמרחשת יש לה כיסוי, והמחבת אין לה כיסוי, דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי חנניה בן גמליאל אומר, מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים, ומחבת צפה ומעשיה קשים.
[ האומר ] הרי עלי בתנור, לא יביא מאפה כופח ומאפה רעפים ומאפה יורות הערביים.
רבי יהודה אומר, אם רצה, יביא מאפה כופח.
הרי עלי מנחת מאפה, לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין.
רבי שמעון מתיר, מפני שהוא קרבן אחד.
- חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ.
- חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- שְׂאוֹר בּוֹדֶה לָהֶן מִתּוֹכָן וּמְחַמְּצָן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הִיא אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר;
- אֶלָּא מֵבִיא אֶת הַשְּׂאוֹר,
- וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַמִּדָּה,
- וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַף הִיא הָיְתָה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה:
- וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחֲמִיצוּ.
- וְאִם הֶחֱמִיצוּ שְׁיָרֶיהָ,
- עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב, יא):
- "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ.
- וְחַיָּבִים עַל לִישָׁתָהּ,
- וְעַל עֲרִיכָתָהּ,
- וְעַל אֲפִיָּתָהּ:
- שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה,
- לְבוֹנָה וְלֹא שֶׁמֶן,
- לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה.
- וְאֵלּוּ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה:
- מִנְחַת הַסֹּלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת,
- וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין;
- מִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ,
- וּמִנְחַת גּוֹיִם, וּמִנְחַת נָשִׁים,
- וּמִנְחַת הָעֹמֶר.
- מִנְחַת נְסָכִין טְעוּנָה שֶׁמֶן,
- וְאֵין טְעוּנָה לְבוֹנָה.
- לֶחֶם הַפָּנִים טְעוּן לְבוֹנָה,
- וְאֵין טְעוּן שֶׁמֶן.
- שְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- מִנְחַת חוֹטֵא,
- וּמִנְחַת קְנָאוֹת,
- לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה:
- וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
- נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, פְּסָלָהּ;
- לְבוֹנָה, יִלְקְטֶנָּה.
- נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ,
- אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
- נָתַן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי,
- לֹא פְּסָלָהּ:
- תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה,
- הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה,
- לֹא תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה.
- אֵלּוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵינָן טְעוּנוֹת תְּנוּפָה:
- מִנְחַת הַסֹּלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת,
- וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין;
- מִנְחַת כֹּהֲנִים, מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ,
- מִנְחַת גּוֹיִם, מִנְחַת נָשִׁים,
- מִנְחַת חוֹטֵא.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִנְחַת כֹּהֲנִים, מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ,
- אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה,
- מִפְנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה;
- וְכֹל שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה,
- אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה:
- לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע, וַאֲשָׁמוֹ,
- וְהַבִּכּוּרִים כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב,
- וְאֵמוּרֵי שַׁלְמֵי יָחִיד,
- וְחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁלָּהֶן,
- אֶחָד אֲנָשִׁים, וְאֶחָד נָשִׁים,
- בְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל לֹא בַּאֲחֵרִים,
- וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- וּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת.
- כֵּיצַד הוּא עוֹשֶה?
- נוֹתֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל גַּבֵּי שְׁנֵי כְּבָשִׂים,
- וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו מִלְּמַטָּן,
- מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט, כז): "אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם".
- תְּנוּפָה הָיְתָה בַּמִּזְרָח,
- וְהַגָּשָׁה בַּמַּעֲרָב;
- וּתְנוּפוֹת קוֹדְמוֹת לַהַגָּשׁוֹת.
מִנְחַת הָעֹמֶר וּמִנְחַת קְנָאוֹת,
- טְעוּנוֹת תְּנוּפָה וְהַגָּשָׁה;
- לֶחֶם הַפָּנִים וּמִנְחַת נְסָכִים,
- לֹא תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה:
- שְׁלֹשָׁה מִינִים טְעוּנִים שָׁלֹשׁ מִצְוֹת,
- שְׁתַּיִם בְּכָל אַחַת וְאַחַת,
- וְהַשְּׁלִישִׁית אֵין בָּהֶן.
- וְאֵלּוּ הֵן:
- זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד,
- וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר,
- וַאֲשַׁם מְצוֹרָע.
- זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד,
- טְעוּנִים סְמִיכָה חַיִּים,
- וּתְנוּפָה שְׁחוּטִים,
- וְאֵין בָּהֶם תְּנוּפָה חַיִּים.
- זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר,
- טְעוּנִים תְּנוּפָה חַיִּים וּשְׁחוּטִים,
- וְאֵין בָּהֶן סְמִיכָה.
- טְעוּנִים תְּנוּפָה חַיִּים וּשְׁחוּטִים,
- וַאֲשַׁם מְצוֹרָע,
- טָעוּן סְמִיכָה וּתְנוּפָה חַי,
- וְאֵין בּוֹ תְּנוּפָה שָׁחוּט:
- טָעוּן סְמִיכָה וּתְנוּפָה חַי,
- לֹא יָבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת;
- בַּמַּרְחֶשֶׁת,
- לֹא יָבִיא בַּמַּחֲבַת.
- וּמַה בֵּין מַחֲבַת לַמַּרְחֶשֶׁת?
- אֶלָּא שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת יֶשׁ לָהּ כִּסּוּי,
- וְהַמַּחֲבַת אֵין לָהּ כִּסּוּי,
- דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
- רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- מַרְחֶשֶׁת עֲמֻקָּה, וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁים;
- וּמַחֲבַת צָפָה, וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁים:
- לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כֻּפָּח,
- וּמַאֲפֵה רְעָפִים,
- וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם רָצָה, יָבִיא מַאֲפֵה כֻּפָּח.
- הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה,
- לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרְבָּן אֶחָד:
נוסח הרמב"ם
(א) כל המנחות באות מצה,
- חוץ מחמץ שבתודה, ושתי הלחם - שהן באות חמץ.
- רבי מאיר אומר:
- שאור בודה להן מתוכן - ומחמצן.
- רבי יהודה אומר:
- אף היא אינה באה מן המובחר,
- אלא מביא שאור, ונותן לתוך המידה - וממלא את המידה.
- אמרו לו:
- אף היא היתה חסרה, או יתרה.
(ב) כל המנחות נילושות בפושרין - ומשמרן שלא יחמיצו.
- ואם החמיצו שיריה - עובר בלא תעשה,
- שנאמר: "כל המנחה אשר תקריבו לה', לא תיעשה חמץ" (ויקרא ב יא).
- וחייבין - על לישתה, ועל עריכתה, ועל אפייתה.
(ג) יש טעונות -
- שמן ולבונה,
- שמן, ולא לבונה,
- לבונה, ולא שמן,
- לא שמן, ולא לבונה.
- אלו טעונות שמן ולבונה -
- מנחת הסולת, והמחבת, והמרחשת,
- והחלות, והרקיקים,
- מנחת כהנים, מנחת כוהן משיח,
- מנחת גוים, מנחת נשים, מנחת העומר.
- מנחת נסכים - טעונה שמן, ואין טעונה לבונה.
- מנחת לחם הפנים - טעונה לבונה, ואינה טעונה שמן.
- שתי הלחם, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות - לא שמן, ולא לבונה.
(ד) וחייב -
- על השמן בפני עצמו,
- ועל הלבונה בפני עצמה.
- נתן עליה -
- שמן - פסלה.
- לבונה - ילקטנה.
- נתן שמן על שיריה - אינו עובר בלא תעשה.
- נתן כלי על גבי כלי - לא פסלה.
(ה) יש טעונות -
- הגשה, ואינן טעונות תנופה,
- תנופה, ולא הגשה,
- הגשה ותנופה,
- לא תנופה, ולא הגשה.
- אלו טעונות הגשה, ואינן טעונות תנופה -
- מנחת הסולת, והמחבת, והמרחשת,
- והחלות, והרקיקין,
- מנחת כהנים, מנחת כוהן משיח,
- מנחת גוים, מנחת נשים, מנחת חוטא.
- רבי שמעון אומר:
- מנחת כהנים, ומנחת כוהן משיח - אין בהן הגשה,
- מפני שאין בהן קמיצה,
- וכל שאין בהן קמיצה - אין בהן הגשה.
(ו) אלו טעונות תנופה, ואינן טעונות הגשה -
- לוג שמן של מצורע, ואשמו,
- והבכורים - כדברי רבי אליעזר בן יעקב,
- ואימורי שלמי יחיד, וחזה ושוק שלהן,
- אחד אנשים, ואחד נשים -
- בישראל - אבל לא באחרים,
- אחד אנשים, ואחד נשים -
- ושתי הלחם, ושני כבשי עצרת.
- כיצד הוא עושה? -
- נותן שתי הלחם - על שני כבשים,
- מניח שתי ידיו מלמטן - מוליך ומביא, מעלה ומוריד,
- שנאמר: "אשר הונף ואשר הורם" (שמות כט כז).
- ותנופה - היתה במזרח,
- והגשה - במערב.
- ותנופות - קודמות להגשות.
- מנחת העומר, ומנחת קנאות - טעונות תנופה והגשה.
- לחם הפנים, ומנחת נסכים - לא תנופה, ולא הגשה.
(ז) רבי שמעון אומר:
- שלשה מינים - טעונים שלש מצוות,
- שתים בכל אחד - ושלישית אין בהן,
- ואלו הן - זבחי שלמי יחיד, וזבחי שלמי ציבור, ואשם מצורע.
- זבחי שלמי יחיד - טעונים סמיכה חיים, ותנופה שחוטים, ואין בהן תנופה חיים.
- זבחי שלמי ציבור - טעונין תנופה חיים ושחוטים, ואין בהן סמיכה.
- אשם מצורע - טעון סמיכה ותנופה חי, ואין בו תנופה שחוט.
(ח) האומר: הרי עלי
- במחבת - לא יביא במרחשת.
- במרחשת - לא יביא במחבת.
- מה בין מחבת למרחשת? אלא -
- שהמרחשת - יש לה כסוי,
- ולמחבת - אין לה כסוי,
- דברי רבי יוסי הגלילי.
- רבי חנניה בן גמליאל אומר:
- מרחשת - עמוקה, ומעשיה רוחשין,
- ומחבת - צפה, ומעשיה קשין.
(ט) הרי עלי בתנור -
- לא יביא מאפה כופח, ומאפה רעפים, ומאפה יורת הערביים.
- רבי יהודה אומר: אם רצה יביא מאפה כופח - יביא.
- הרי עלי מנחת מאפה - לא יביא מחצה חלות, ומחצה רקיקין.
- רבי שמעון - מתיר, מפני שהוא קרבן אחד.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מנחות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב