משנה מנחות א
מנחות פרק א', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מנחות • פרק ראשון ("כל המנחות") • >>
פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל המנחות שנקמצו שלא לשמן, כשרות, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה, חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות.
מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי, והלך, והקטיר שלא לשמן, או לשמן ושלא לשמן, או שלא לשמן ולשמן, פסולות.
כיצד לשמן ושלא לשמן, לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה, או שלא לשמן ולשמן, לשם מנחת נדבה ולשם מנחת חוטא.
אחת מנחת חוטא ואחת כל המנחות שקמצן זר, אונן, טבול יום, מחוסר בגדים, מחוסר כפורים, שלא רחוץ ידים ורגלים, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חברו, פסול.
קמץ בשמאל , פסול.
בן בתירא אומר, יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין.
קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה, פסול מפני שאמרו, הקמץ היתר והחסר, פסול.
איזהו היתר, שקמצו מבורץ.
וחסר, שקמצו בראשי אצבעותיו.
כיצד הוא עושה, פושט את אצבעותיו על פס ידו.
ריבה שמנה, וחסר שמנה, חסר לבונתה, פסולה.
הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ, או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קומצה בחוץ, או כזית מקומצה בחוץ, או להקטיר לבונתה בחוץ, פסול ואין בו כרת.
לאכול שיריה למחר, או כזית משיריה למחר, להקטיר קומצה למחר, או כזית מקומצה למחר, או להקטיר לבונתה למחר, פגול וחייבין עליו כרת.
זה הכלל, כל הקומץ, והנותן בכלי, והמהלך, והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול ואין בו כרת.
חוץ לזמנו, פגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו.
קמץ בשתיקה ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, זה הוא שקרב המתיר כמצותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו.
קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו, מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן, או שקמץ חוץ לזמנן, ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן.
זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה, זה הכלל, אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פגול וחייבין עליו כרת.
ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים, זה וזה פסול ואין בו כרת.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
- כְּשֵׁרוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה,
- חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת.
- מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁקְּמָצָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- נָתַן בַּכְּלִי, וְהִלֵּךְ, וְהִקְטִיר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- אוֹ לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן,
- פְּסוּלוֹת.
- כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן?
- לְשֵׁם מִנְחַת חוֹטֵא וּלְשֵׁם מִנְחַת נְדָבָה;
- אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן,
- לְשֵׁם מִנְחַת נְדָבָה וּלְשֵׁם מִנְחַת חוֹטֵא:
- שֶׁקְּמָצָן זָר, אוֹנֵן, טְבוּל יוֹם,
- מְחֻסַּר בְּגָדִים, מְחֻסַּר כִּפּוּרִים,
- שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
- עָרֵל, טָמֵא, יוֹשֵׁב,
- עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵּלִים,
- עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה,
- עַל גַּבִּי רַגְלֵי חֲבֵרוֹ,
- פָּסוּל.
- קָמַץ בִּשְׂמֹאל,
- פָּסוּל;
- בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר:
- יַחֲזִיר, וְיַחֲזֹר וְיִקְמֹץ בִּימִין.
- קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ צְרוֹר,
- אוֹ גַּרְגִּיר מֶלַח,
- אוֹ קֹרֶט שֶׁל לְבוֹנָה,
- פָּסוּל;
- מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ:
- הַקֹּמֶץ הַיָּתֵר וְהֶחָסֵר, פָּסוּל.
- אֵיזֶהוּ הַיָּתֵר?
- שֶׁקְּמָצוֹ מְבֹרָץ;
- וְחָסֵר,
- שֶׁקְּמָצוֹ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו.
- כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה?
- פּוֹשֵׁט אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פַּס יָדוֹ:
- חִסֵּר לְבוֹנָתָהּ,
- פְּסוּלָה.
- חִסֵּר לְבוֹנָתָהּ,
- הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה
- לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ בַּחוּץ,
- אוֹ כְּזַיִת מִשְּׁיָרֶיהָ בַּחוּץ,
- לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ בַּחוּץ,
- אוֹ כְזַיִת מִקֻּמְצָהּ בַּחוּץ,
- אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ בַּחוּץ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ לְמָחָר,
- אוֹ כְּזַיִת מִשְּׁיָרֶיהָ לְמָחָר,
- לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ לְמָחָר,
- אוֹ כְּזַיִת מִקֻּמְצָהּ לְמָחָר,
- אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַקּוֹמֵץ, וְהַנּוֹתֵן בַּכְּלִי,
- וְהַמְּהַלֵּךְ, וְהַמַּקְטִיר,
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,
- וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת;
- חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
- כָּל הַקּוֹמֵץ, וְהַנּוֹתֵן בַּכְּלִי,
- כֵּיצַד קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
- קָמַץ בִּשְׁתִיקָה,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר בִּשְׁתִיקָה,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- זֶה הוּא שֶׁקָּרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
- קָמַץ חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִמְקוֹמוֹ;
- מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁקְּמָצָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנָּן,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנָּן,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
- לֶאֱכֹל כְּזַיִת בַּחוּץ וּכְזַיִת לְמָחָר,
- כְּזַיִת לְמָחָר וּכְזַיִת בַּחוּץ,
- כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר,
- כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ,
- פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל:
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְמָן,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה וְזֶה, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
נוסח הרמב"ם
(א) כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כשרות,
- אלא - שלא עלו לבעלים לשם חובה,
- חוץ - ממנחת חוטא, ומנחת קנאות.
- אלא - שלא עלו לבעלים לשם חובה,
- מנחת חוטא, ומנחת קנאות -
- שקמצן שלא לשמן,
- נתן בכלי, והילך, והקטיר - שלא לשמן,
- או לשמן ושלא לשמן,
- או שלא לשמן ולשמן - פסולות.
- כיצד לשמן ושלא לשמן? -
- לשם מנחת חוטא, ולשם מנחת נדבה.
- שלא לשמן ולשמן - לשם מנחת נדבה, ומנחת חוטא.
(ב) אחד מנחת חוטא, ואחד כל המנחות, שקמצן -
- זר, אונן, טבול יום,
- מחוסר בגדים, ומחוסר כיפורים,
- ושלא רחוץ ידים ורגלים,
- ערל, טמא, יושב,
- עומד על גבי כלים,
- על גבי בהמה,
- על גבי רגלי חברו - פסל.
- קמץ בשמאל - פסל.
- בן בתירה אומר: יחזור - ויקמוץ בימין.
- קמץ - ועלה בידו צרור,
- או גרגר מלח,
- או קורט של לבונה - פסל,
- מפני שאמרו, הקומץ את היתר ואת החסר - פסול.
- איזה הוא יתר? - שקמצו מבורץ.
- וחסר - שקמץ בראשי אצבעותיו.
- כיצד הוא עושה? -
- פושט את אצבעותיו על פס ידו.
(ג) ריבה שמנה,
- או חסר שמנה,
- וחסר לבונתה - פסולה.
- הקומץ את המנחה - לאכל שיריה בחוץ,
- או כזית משיריה בחוץ,
- להקטיר קומצה בחוץ,
- או כזית מקומצה בחוץ,
- או להקטיר לבונתה בחוץ - פסול, ואין בו כרת.
- לאכל שיריה למחר,
- או כזית משיריה למחר,
- להקטיר קומצה למחר,
- או כזית מקומצה למחר,
- או להקטיר לבונתה למחר - פגול, וחייבין עליו כרת.
- זה הכלל -
- כל הקומץ, והנותן בכלי, המהלך,
- והמקטר לאכל דבר שדרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר -
- חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת.
- חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ובלבד - שיקרב המתיר כמצותו.
[ד] *הערה 1: כיצד קרב המתיר כמצותו? -
- קמץ בשתיקה,
- נתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו,
- או שקמץ חוץ לזמנו,
- נתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה,
- או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו -
- זה הוא שקרב המתיר כמצותו.
(ד) כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -
- קמץ חוץ למקומו, ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו,
- או שקמץ חוץ לזמנו, נתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו,
- או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו,
- מנחת חוטא ומנחת קנאות -
- שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן,
- או שקמץ חוץ לזמנן, ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן,
- או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן,
- זה הוא - שלא קרב המתיר כמצותו.
- לאכל כזית בחוץ כזית למחר,
- כזית למחר כזית בחוץ,
- כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר,
- כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ - פסול, ואין בו כרת.
- אמר רבי יהודה: זה הכלל -
- אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.
- לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית -
- כשר - שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מנחות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב