משנה מנחות א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק א · משנה ג | >>
ריבה שמנה, וחסר שמנה, חסר לבונתה, פסולה.
הקומץ טז את המנחה לאכול שיריה בחוץ, או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קומצה בחוץ, או כזית מקומצה בחוץ, או להקטיר לבונתה בחוץ, פסול ואין בו כרת.
לאכול שיריה למחריז, או כזית משיריה למחר, להקטיר קומצה למחר, או כזית מקומצה למחר, או להקטיר לבונתה למחר, פגול וחייבין עליו כרת.
זה הכלל, כל הקומץ, והנותן בכלי, והמהלך, והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול ואין בו כרת.
חוץ לזמנו, פגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו.
קמץ בשתיקה ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, זה הוא שקרב המתיר כמצותו.
משנה מנוקדת
רִבָּה שַׁמְנָהּ, וְחִסֵּר שַׁמְנָהּ,
- חִסֵּר לְבוֹנָתָהּ,
- פְּסוּלָה.
- חִסֵּר לְבוֹנָתָהּ,
- הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה
- לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ בַּחוּץ,
- אוֹ כְּזַיִת מִשְּׁיָרֶיהָ בַּחוּץ,
- לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ בַּחוּץ,
- אוֹ כְזַיִת מִקֻּמְצָהּ בַּחוּץ,
- אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ בַּחוּץ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ לְמָחָר,
- אוֹ כְּזַיִת מִשְּׁיָרֶיהָ לְמָחָר,
- לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ לְמָחָר,
- אוֹ כְּזַיִת מִקֻּמְצָהּ לְמָחָר,
- אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַקּוֹמֵץ, וְהַנּוֹתֵן בַּכְּלִי,
- וְהַמְּהַלֵּךְ, וְהַמַּקְטִיר,
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,
- וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת;
- חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
- כָּל הַקּוֹמֵץ, וְהַנּוֹתֵן בַּכְּלִי,
- כֵּיצַד קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
- קָמַץ בִּשְׁתִיקָה,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר בִּשְׁתִיקָה,
- אוֹ שֶׁקָּמַץ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- זֶה הוּא שֶׁקָּרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
נוסח הרמב"ם
ריבה שמנה,
- או חסר שמנה,
- וחסר לבונתה - פסולה.
- הקומץ את המנחה - לאכל שיריה בחוץ,
- או כזית משיריה בחוץ,
- להקטיר קומצה בחוץ,
- או כזית מקומצה בחוץ,
- או להקטיר לבונתה בחוץ - פסול, ואין בו כרת.
- לאכל שיריה למחר,
- או כזית משיריה למחר,
- להקטיר קומצה למחר,
- או כזית מקומצה למחר,
- או להקטיר לבונתה למחר - פגול, וחייבין עליו כרת.
- זה הכלל -
- כל הקומץ, והנותן בכלי, המהלך,
- והמקטר לאכל דבר שדרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר -
- חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת.
- חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ובלבד - שיקרב המתיר כמצותו.
[ד] *הערה 1: כיצד קרב המתיר כמצותו? -
- קמץ בשתיקה,
- נתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו,
- או שקמץ חוץ לזמנו,
- נתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה,
- או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו -
- זה הוא שקרב המתיר כמצותו.
פירוש הרמב"ם
שיעור השמן שיהא לוג לעשרון, ולבונה קומץ לעשרון.
לפיכך מה שנאמר ריבה שמנה - שיתן משני לוגין ולמעלה לכל עשרון.
וחיסר שמנה - שיתן פחות מלוג.
וחיסר לבונתה - שלא יהא בה אלא קורט לבונה בלבד, אבל אם היו בה שני קרטין כשרה. וכן אם ריבה לבונתה, והוא שיתן משני קורטין של לבונה ומעלה בעשרון, היא פסולה.
ודע שקמיצת המנחה היא לעניין מנחה כמו השחיטה לקדשים לעניין קדשים, ונתינת הקומץ בכלי שרת כמו קבלת הדם, וההולכה כמו ההולכה, והקטרת קומץ לבונה כמו זריקת הדם. והקומץ והלבונה עצמם הן כמו הדם והאימורים מן הזבח, והשיריים מן המנחה כמו הנותר בבשר הזבח, שהוא נאכל. וכשם שאתה אומר בזבחים שוחט ומקבל ומהלך וזורק, כך אתה אומר במנחות קומץ ונותן בכלי ומוליך ומקטיר, כל מעשה כנגד חבירו. ולפיכך הפיסול שיארע בזבח במחשבה שהיא בשעת עשיית אחד מאלו הארבע עבודות, הוא כמו הפיסול שיארע במנחה במחשבה הדומה לאותה שתהיה גם כן בשעת עשיית אחד מאלו הארבע מעשיות שכנגדן. והואיל והדבר כן, אין אנו צריכין בכל שאר הפרק הזה לפרש שום דבר כל עיקר, לפי שכל אלו העניינים כבר נזכר כל הדומה לזה בפרק שני מזבחים, ובארנו שם כל עניין מהם תכלית הביאור, תעיין אותו במקום ההוא, לפי שכל דברינו בו טורח בלי תועלת. וכן עשה התלמוד גם כן, שלא דבר על שארית הפרק, לפי שהיה מבואר ממה שנזכר למעלה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ריבה שמנה - ששיעור השמן. לוג לכל עשרון. ואם ריבה, שנתן שני לוגין או יותר לעשרון דחזו לשתי מנחות, פסול יד:
חיסר שמנה - פחות מלוג שמן לעשרון סולת:
חיסר לבונתה - שלא נתן בה אלא קורט אחד של לבונה. אבל אם יש בה שני קרטין כשרה, דכתיב (ויקרא ו) את כל הלבונה אשר על המנחה, כל, משמע אפילו קורט אחד, דכל משמע כל דהוא כדכתיב (מלכים ב ד) אין לשפחתך כל בבית. את, לרבות עוד קורט אחד, הרי שנים. ואילו ריבה לבונתה לא קתני, דלא פסל אלא כשריבה יותר על שני קומצים דאז ריבה יותר מדאי טו:
לאכול שייריה בחוץ - חוץ לעזרה:
או להקטיר קומצה בחוץ - דמחשבה פוסלת בין שחשב על אכילת אדם בין שחשב על אכילת מזבח, דכתיב (ויקרא ז) ואם האכל יאכל, בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת לאכילת אדם ואחת לאכילת מזבח, וההוא קרא במחשבה מיירי דכתיב (שם) המקריב אותו לא יחשב, בשעת הקרבה הוא נפגל ואינו נפגל ביום השלישי, אלמא במחשבה מיירי שחשב עליו לאכלו ביום השלישי:
פסולה - דמחשבת חוץ למקומו פוסלת בקמיצת המנחה כמו שפוסלת בשחיטת הזבח. ומה שפוסל בזבח בשחיטה בקבלת הדם בהולכה בזריקת הדם, פוסל המנחה בקמיצה בנתינה בכלי שרת בהולכה בהקטרת הקומץ ולבונה, ארבעה כנגד ארבעה. והקומץ והלבונה עצמן חשובים גבי מנחה כמו הדם והאימורים אצל הזבח. ושיירי מנחה הנאכלים, כבשר הזבח הנאכל. ובפרק ב' דזבחים מפורשים כל הני פסולי והתם ילפינן להו כולהו מקראי:
לאכול דבר שדרכו לאכול - כגון שיריים:
דבר שדרכו להקטיר - כגון הקומץ. אבל אם חשב לאכול הקומץ או להקטיר השיריים חוץ לזמנו, לא פסל יח, דבטלה דעתו אצל כל אדם:
ובלבד שיקרב המתיר - הקומץ כהלכתו. כאילו היה כשר, שלא יהא שם שום פסול אלא הפגול בלבד. אבל אם יש בו פסול אחר אינו חשוב יותר פגול ואין בו כרת:
קמץ בשתיקה - שלא חשב שום מחשבת פסול בשעת קמיצה:
ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו - כלומר, שבשלשת עבודות הללו חשב על השיריים לאכלן חוץ לזמנו:
פירוש תוספות יום טוב
ריבה שמנה. פירש הר"ב שנתן שני לוגין או יותר דחזו לב' מנחות פסול. דמאי איריא דתני ריבה שמנה ליתני ריבה לה שמן אלא הא קמ"ל דאע"ג דהפריש לה שני לוגין ולא אמרינן הואיל והאי חזי ליה והאי חזי ליה לא לפסול גמרא ולשיטת רש"י כ"ש כשריבה פחות מב' לוגין. אבל שיטת הרמב"ם בפי"א מהלכות פסולי המוקדשין דלא פסל אלא דוקא בשריבה שני לוגין. דומיא דשני קומצים בלבונה דבפחות לא מיפסל וקמ"ל דלא תימא דוקא דחולין ודחברתה אבל כי אפריש לה לא. ולכאורה נראה שהיא שיטת הר"ב אבל לפירושו למשנה ב' פ"ג יש לדקדק בהיפך דכשיטת רש"י ס"ל כמו שאכתוב שם בס"ד:
וחסר שמנה. כדאמרן לעיל דף ט' משמנה שאם חיסר כל שהוא פסול. רש"י ועיין במשנה ה' פ"ג:
חסר לבונתה. כתב הר"ב אבל אם יש בה שני קרטין כו' [עיין מ"ש בפי"ג משנה ג'] ומ"ש הר"ב ואילו רבה לבונתה לא קתני דלא פסל אלא כשריבה יותר על שני קומצין דאז ריבה יותר מדאי דשני קומצין לגבי ב' קורטין הוה יותר מדאי הרבה משא"כ ב' לוגין לגבי לוג א':
הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ כו' הקומץ ונותן בכלי וכו'. בד' עבודות הללו מפגלים במנחה דגמרינן מזבחים בהיקש כדאמרינן בריש פירקין דאתקש מנחה לחטאת ואשם ומההיא הקישא גמרינן מחשבה דפוסלת במנחה ומינה מה זבח נפגל בד' עבודות כו' אף מנחה כו' רש"י:
להקטיר קומצה בחוץ. פירש הר"ב דכתיב ואם האכל יאכל וכו' ואינו נפגל ביום השלישי פירשתי בס"ד במשנה ג' פ"ב דזבחים:
לאכול שיריה למחר. דהיינו חוץ לזמנו דמנחה אינה נאכלת אלא ליום ולילה. דאתקש לחטאת ואשם [דזמנן כך כדתנן בפ"ה דזבחים] רש"י:
זה הכלל וכו'. מכאן ולהלן עד סוף הפרק כבר שנינו כיוצא בזה לענין זבחים בפ"ב דזבחים ושם מפורש בס"ד [*ומ"ש הר"ב לא פסל לרבותא כ"כ דאפילו פסול ליכא ולשון רש"י כשר:
ובלבד שיקריב המתיר כמצותו. פירש הר"ב הקומץ וה"ה לכולהו כמ"ש בזבחים פרק ב' משנה ג']:
כיצד קרב המתיר כמצותו כו'. עמ"ש בזבחים ספ"ו:
[*ונתן בכלי וכו'. כתב הר"ב שבשלשת עבודות כו' כלומר באחת משלשת כו' וכן לשונו בהדיא במשנה דלקמן]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על הברטנורא) דמאי איריא דתני ריבה שמנה, ליתני ריבה לה שמן, אלא הא קמ"ל דאע"ג דהפריש לה שני לוגין ולא אמרינן הואיל והאי חזי ליה לא ליפסל. גמרא. וריבה פחות מב' לוגין, יש פלוגתא בין רש"י והר"מ. ודעת הר"ב אין הכרע. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) דשני קומצין לגבי ב' קורטין הוה יותר מדאי הרבה. משא"כ שני לוגין לגבי לוג אחד:
(טז) (על המשנה) הקומץ כו'. ונותן בכלי. בד' עבודות הללו מפגלים במנחה. דגמרינן מזבחים בהיקש. כדאמר בריש פרקין דאתקש מנחה לחטאת ואשם. ומההיא הקישא גמרינן מחשבה דפוסלת במנחה. ומינה, מה זבח נפגל בד' עבודות כו' אף מנחה כו'. רש"י:
(יז) (על המשנה) למחר. דהיינו חוץ לזמנו, דמנחה אינה נאכלת אלא ליום ולילה. דאתקש לחטאת ואשם. רש"י:
(יח) (על הברטנורא) לרבותא כתב כן, דאפילו פסול ליכא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ריבה שמנה: ביד פרק י"א דהלכות פסולי המוקדשין סי' ח' ט':
חסר לבונתה פסולה: שלא נתן בה אלא קורט אחד של לבונה אבל אם יש בה שני קרטין כשרה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כר' יהודה ולא כר"ש דאמר על קורט אחד כשרה פחות מכאן פסולה דלא דריש הכא האי את ור"מ נמי פליג עלייהו וס"ל אינה כשרה אם חסר דבר מן הלבונה שנקבעה עם המנחה דהיינו קומץ שלם דדריש כל כפשטיה ושלש מחלוקות בדבר דפשטא דמתני' פי' רש"י ז"ל אליבא דר"מ דסתם מתני' ר"מ:
כזית משיריה בחוץ וכו' או להקטיר לבונתה בחוץ: ואי קשיא אמאי לא תנא נמי כזית מלבונתה תריץ הך סתמא כרבנן דאמרי' בגמרא דלבונה כשרה בקורט א' הלכך לא תנא כזית. רש"י ז"ל. ותוס' חיצוניות הקשו עליו דלא נהירא דא"כ ליתני להקטיר קורט אחד מלבונתה ועוד דהא אוקימנא סתם מתני' כר"מ דאמר חסר לבונתה פסולה והעלו אלא נראה לומר דסמיך אכולהו כזית דלעיל ולא חשש להאריך וה"ה ללבונה ע"כ. וז"ל הרגמ"ה ז"ל ואי קשיא מ"ט לא אמר בלבונה בסיפא או כזית משום דסתם מתני' ר"מ היא וסבר את כל הלבונה גבי פגול דבכרת הוא לא מיחייב כרת עד דאיכא כולה לבונה גבי פסול דלית ביה כרת אפילו בכזית חוץ למקומו פסול עכ"ל ז"ל. ובגמרא איכא דר' חייא תני למתני' ולא תני או כזית בכוליה מתני' לא בקומץ ולא בשירים ולא בפגול ולא בפסול ומסיק אביי דטעמא דלא תני ר' חייא או כזית בברייתא דידיה משום דברייתא דידיה ר' אלעזר היא דלא חשיב הקטרה עד שיקטיר את כולו כדתנן בפ' השוחט והמעלה הקומץ והלבונה והקטרת וממזת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחד מהן כזית בחוץ חייב ור' אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו וכיון דבקמיצה לא מצי למיתני הקומץ ע"מ להקטיר כזית מקומצה למחר דלא מיפגל בהכי דהא לא חשיב בהקטרה גמורה הלכך לאו מחשבה היא ולא תני לה כלל אפי' בשירים ואי קשיא תנא דידן אמאי תני או כזית מקומצה למחר תריץ תנא דידן לית ליה דמתני' ר' אלעזר היא ואית ליה דמיפגל בהכי ופרכינן אי ר' אלעזר אמאי תני ר' חייא להקטיר קומצה למחר הא לר' אלעזר לא הויא הקטרה עד שיקטיר גם את הלבונה ואשתכח דלאו בהקטרה שלמה מחשב דתנן התם נמי הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב ר' אלעזר פוטר עד שיקריב את השני וא"כ הכא איבעי ליה ר' חייא למיתני להקטיר קומצה ולבונתה ומשני מתני' דחשיבא הקטרה בקומץ לחודיה במנחת חוטא קמיירי דאין בה לבונה וע"מ להקטיר לבונתה דתני במתני' דהוי פגול מוקים לה בלחם הפנים דאין בו אלא הקטרת לבונה ופרכי' ואיכפל תנא לאשמועינן קומץ דמנחת חוטא ומשני אין וכן כי אתא רב דימי א"ר אלעזר קומץ דמנחת חוטא ור' אלעזר היא:
פגול וחייבים עליו כזית: האוכל משיירי מנחה דכתיב בחוץ לזמנו עונה תשא וכתיב בנותר ואוכליו עונו ישא מה להלן כתיב ונכרתה אף כאן האוכלו בכרת והך ג"ש בפ"ק דכריתות רש"י ז"ל אמר המלקט וגם בפ' קבלה עלה כ"ח איתא להאי גזרה שוה:
זה הכלל כל הקומץ והנותן בכלי וכו': פ"ק דזבחים דף י"ג וכתבו שם תוס' ז"ל בהגשה אין פגול דקמיצה כנגד שחיטה ואין לומר פגול קודם שחיטה ע"כ ואיתה נמי בפירקי' דף ז' ובר"פ שני דמכלתין ובסופה:
קמץ בשתיקה: שלא חשב כלום בקמיצה אלא בנתינת כלי או בהילוך או בהקטרה חשב:
או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה: כצ"ל:
או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו: שבכלם חשב מחשבת חוץ לזמנו. זהו שקרב המתיר כמצותו שאין בה פסול אחר אלא חוץ לזמנו. והא לא הוה צריך למתנייה אלא זו ואין צריך לומר זו קתני. הרגמ"ה ז"ל. וביד פ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סי' ה' ובפ' י"ג דהלכות פסולי המוקדשין סי' ו' וספי"ד ובפט"ו סי' ב' ורפי"ו:
תפארת ישראל
יכין
ריבה שמנה: להכי לא נקט ריבה לה שמן. דקמ"ל דדוקא בריבה לה כשיעור שמנה פסול. דשיעור שמן להעשרון של מנחה הוא לוג. ולהכי דוקא בנתן ב' לוגין לעשרון פסול [כרמב"ם פי"א מפסוהמ"ק ה"ט] מיהו לרש"י ב' לוגין דקאמר בש"ס שלא יתנם לעשרון. ר"ל אפילו בנתן ב' לוגין בעשרון פסול. אף דחזי לב' מנחות. וכ"ש בהוסיף רק קצת על לוג או חיסר כ"ש. פסול:
וחסר שמנה: שחיסר כ"ש מהלוג שמן לעשרון. או חיסר וכו':
חסר לבונתה: דצריך שיתן על הקומץ שבכלי לכל הפחות ב' קרטין לבונה. ובלא נתן רק קורט א' פסול. מיהו בריבה לבונתה לא פסל. רק בנתן בה יותר מב' קומצים לבונה:
לאכול שיריה בחוץ: חוץ לעזרה:
או להקטיר לבונתה בחוץ: להכי לא קאמר או כזית מלבונה בחוץ כבהנך דלעיל. משום דבלבונה א"צ רק ב' קרטין:
פסול ואין בו כרת: דהקומץ במנחה הוא כמו הדם שבזבח. והלבונה הוא כנגד האימורין. ומה שפוסל בד' עבודות שבדם. שחיטה. קבלה. הולכה. זריקה. פוסל כנגדן במנחה בד' עבודות שבה. דהיינו, בהקמיצה ובנתינת הקומץ בהכלי. ובהולכה. ובהקטרה:
לאכול שיריה למחר: לאחר זמן אכילתו. דמנחה נאכלת רק ליום ולילה:
זה הכלל כל הקומץ: או נותן בכלי וכו'. וכולהו או או קתני:
והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול: שיריים:
ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר: דהיינו הקומץ. ולאפוקי בחישב לאכול הקומץ או להקטיר השיריים. חוץ לזמנו או חוץ למקומו. לא נפסל:
ובלבד שיקרב המתיר כמצותו: כאילו היה כשר. שלא היה שם עוד פסול אחר. דאל"כ לא נתפגלה המנחה:
קמץ בשתיקה: שלא חישב בה מחשבת פסול ולא מחשבת הכשר. ורבותא קמ"ל דאע"ג דהיה בשתיקה. לא אמרי' דפסול. ומכ"ש בקמץ במחשבת הכשר:
ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו: שהיו כולן במחשבת חוץ לזמנו:
או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו: שהיו כל עבודתיה במחשבת חוץ לזמנו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת