רמב"ם על מנחות א

רמב"ם · על מנחות · א · >>

• ראו גם:

• נוסח המשנה מנחות א רמבם
• נוסח הקדמת הרמב"ם למסכת מנחות

מנחות פרק א

משנה א

נתן קמיצות המנחה תחת שחיטת הקרבנות. וכבר הקדמנו בתחילת זבחים שכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים חוץ מן החטאת. ונאמר במנחת קנאות היא "מנחת זכרון מזכרת עוון"(במדבר ה, טו), ולפי שזכר בה עוון עשו אותה כמנחת חוטא, וכבר ידעת מה שנאמר במנחת חוטא שקראה חטאת.

ועניין מה שנאמר כשרות - שיגמר אותם בכשרות כמו שנתבאר בזבחים.

ומה שאמר כל המנחות - רוצה לומר מנחות שאין קבוע להם זמן. אבל עומר התנופה אם קמצו שלא לשמו פסול, הואיל ובאת להתיר ולא הותרה, רוצה לומר שאינו מותר לאכול החדש עד שיקריב אותו הקומץ שנאמר "ולחם וקלי וכרמל"(ויקרא כג, יד) וגו'. אבל מנחות שאין קבוע להן זמן אם קמצן שלא לשמן כשרים, כגון שיקמוץ מחבת לשם מרחשת או מרחשת לשם מחבת והדומה לזה.

ומה שאמר נתן בכלי - רוצה לומר נתן הקומץ בכלי, לפי שהוא צריך לתת אותו בכלי שרת.

וראיתי לזכור בכאן גוף הברייתא הנזכרת בתלמוד בסדר הקרבת המנחה, ומפני שהיא מבוארת ואינה צריכה פירוש, וזה גוף מה שאמר בה "סדר מנחות" וגו' "האישים" וגו'.

ושמור העניינים האלו שכוללת אותם הברייתא הזאת:

משנה ב

הפסולים האלו כולן כבר זכרנו אותן אחד באחד בפרק השני מזבחים, תדרוש אותם באותו הפרק.

וכמו שאומר בן בתירא על מי שקמץ בשמאל, כן הוא אומר בשאר פסולים שאם קמץ יחזיר הקומץ לתוך המנחה ויחזור הכשר ויקמוץ.

ומה שאמר עלה בידו גרגר מלח, כאילו אמר צרור, רוצה לומר שאם נזדמן ונתערב עם הסולת שום דבר מזה ויעלה בידו.

וכבר זכרנו לך בסדר הקמיצה שהוא בורר כל הלבונה לצד אחד וקומץ, ואחר כך מלקט אותה ונותנה עם הקומץ ושורף הכל. ואם נזדמן בכל הקומץ צרור, או גרגר מלח, או קורט לבונה, יהא הקומץ חסר.

והאמת בסדר הקמיצה והוא מה שלמדנו מן התלמוד מה שאמר "מלא קמצו כדקמצי אינשי, מלא חפניו כדחפני אינשי". ונדחה דבר האומר שהוא מן העבודות הקשות שבמקדש ושיש בה קושי ושמירה מעלייתא.

ומבורץ - גדוש, ו"בירוץ" גדישת המידה. ושם אותו התוספת שמוסיפין בגדישה "בירוצין".

וראוי שתדע שאינו צריך להרים הכלי מעל הארץ ואחר כך יקמוץ, אבל העיקר בידינו קומצין מכלי שעל גבי קרקע, וכן מקדשין מנחה בכלי שעל גבי קרקע.

וכן העיקר בידינו קומץ שחלקו בשני כלים אינו קדוש.

וכן המנחה שקמצה בהיכל כשירה, אבל אין זה מותר לכתחילה.

וכלי שרת מקדשין שלא מדעת, רוצה לומר אף על פי שלא חשב בדעתו שהן בקדש, כשהכניס שום דבר בהם יתקדש:

משנה ג

שיעור השמן שיהא לוג לעשרון, ולבונה קומץ לעשרון.

לפיכך מה שנאמר ריבה שמנה - שיתן משני לוגין ולמעלה לכל עשרון.

וחיסר שמנה - שיתן פחות מלוג.

וחיסר לבונתה - שלא יהא בה אלא קורט לבונה בלבד, אבל אם היו בה שני קרטין כשרה. וכן אם ריבה לבונתה, והוא שיתן משני קורטין של לבונה ומעלה בעשרון, היא פסולה.

ודע שקמיצת המנחה היא לעניין מנחה כמו השחיטה לקדשים לעניין קדשים, ונתינת הקומץ בכלי שרת כמו קבלת הדם, וההולכה כמו ההולכה, והקטרת קומץ לבונה כמו זריקת הדם. והקומץ והלבונה עצמם הן כמו הדם והאימורים מן הזבח, והשיריים מן המנחה כמו הנותר בבשר הזבח, שהוא נאכל. וכשם שאתה אומר בזבחים שוחט ומקבל ומהלך וזורק, כך אתה אומר במנחות קומץ ונותן בכלי ומוליך ומקטיר, כל מעשה כנגד חבירו. ולפיכך הפיסול שיארע בזבח במחשבה שהיא בשעת עשיית אחד מאלו הארבע עבודות, הוא כמו הפיסול שיארע במנחה במחשבה הדומה לאותה שתהיה גם כן בשעת עשיית אחד מאלו הארבע מעשיות שכנגדן. והואיל והדבר כן, אין אנו צריכין בכל שאר הפרק הזה לפרש שום דבר כל עיקר, לפי שכל אלו העניינים כבר נזכר כל הדומה לזה בפרק שני מזבחים, ובארנו שם כל עניין מהם תכלית הביאור, תעיין אותו במקום ההוא, לפי שכל דברינו בו טורח בלי תועלת. וכן עשה התלמוד גם כן, שלא דבר על שארית הפרק, לפי שהיה מבואר ממה שנזכר למעלה:

משנה ד

כל זה מבואר לך בפרק שני של זבחים.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה מנחות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב