משנה מנחות א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק א · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד לא קרב המתיר כמצותו.

קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו, מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן, או שקמץ חוץ לזמנן, ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן.

זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.

לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול ואין בו כרת.

אמר רבי יהודה, זה הכלל, אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פגול וחייבין עליו כרת.

ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול ואין בו כרת.

וחכמים אומרים, זה וזה פסול ואין בו כרת.

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

נוסח הרמב"ם

כיצד לא קרב המתיר כמצותו קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והילך והקטיר חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו נתן בכלי והילך והקטיר חוץ למקומו או שקמץ ונתן בכלי והילך והקטיר חוץ למקומו מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן נתן בכלי והילך והקטיר חוץ לזמנן או שקמץ חוץ לזמנן ונתן בכלי והילך והקטיר שלא לשמן או שקמץ ונתן בכלי והילך והקטיר שלא לשמן זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו לאכל כזית בחוץ כזית למחר כזית למחר כזית בחוץ כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבין עליו כרת ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת וחכמים אומרין זה וזה פסול ואין בו כרת לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין.

פירוש הרמב"ם

כיצד לא קרב המתיר כמצותו קמץ חוץ למקומו כו': לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר כו': כל זה מבואר לך בפרק שני של זבחים ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קמץ חוץ למקומו - חשב בשעת קמיצה לאכול השיריים חוץ לעזרה:

נתן בכלי הלך והקטיר חוץ לזמנו - ובאחת משלשת עבודות הללו חשב על השיריים לאכלן חוץ לזמנו:

מנחת חוטא וקנאות - יש בהן עוד פסול אחר המוציאן מידי פגול, כגון שלא לשמן, דאמרינן בריש פרקין דפסולות אם קמצן שלא לשמן, ושלשת שאר העבודות חשב עליהן חוץ לזמנן, או אפילו הראשונה חוץ לזמנה והשאר שלא לשמן, הוציאו מידי פגול:

או שקמץ או נתן בכלי או הוליך או הקטיר שלא לשמן - כלומר אי זו מאלו שעשה שלא לשמן והשאר על מנת לאכול לשיריים חוץ לזמנו לא קרב המתיר כמצותו ואין בשיריים כרת:

כזית בחוץ כזית למחר - חשב באחת מן העבודות שתי מחשבות חוץ לזמנו וחוץ למקומו. ועד השתא איירינן בשתי עבודות שחשב באחת חוץ לזמנו ובאחרת חוץ למקומו, ועכשיו מיירי שחשב בשתיהן בעבודה אחת. ולרבי יהודה איצטריך, דלא תימא בשתי עבודות הוא דפליג רבי יהודה דבתר קמייתא אזלינן, אבל בחדא עבודה מודה, קמשמע לן:

כזית למחר וכזית בחו - ן. אף על פי שחשב תחלה לחוץ לזמנו הוציאתו שניה מידי כרת:

אמר רבי יהודה זה הכלל כו' - ר' יהודה פליג אתנא קמא בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פירוש עיקר תוספות יום טוב


פירושים נוספים