משנה מנחות א דפוסים
משנה מנחות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
כל המנחות שנקמצו שלא לשמן, כשרות, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה, חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות.
מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי, והלך, והקטיר שלא לשמן, או לשמן ושלא לשמן, או שלא לשמן ולשמן, פסולות.
כיצד לשמן ושלא לשמן, לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה, או שלא לשמן ולשמן, לשם מנחת נדבה ולשם מנחת חוטא.
אחת מנחת חוטא ואחת כל המנחות שקמצן זר, אונן, טבול יום, מחוסר בגדים, מחוסר כפורים, שלא רחוץ ידים ורגלים, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חברו, פסול.
קמץ בשמאל , פסול.
בן בתירא אומר, יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין.
קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה, פסול מפני שאמרו, הקמץ היתר והחסר, פסול.
איזהו היתר, שקמצו מבורץ.
וחסר, שקמצו בראשי אצבעותיו.
כיצד הוא עושה, פושט את אצבעותיו על פס ידו.
ריבה שמנה, וחסר שמנה, חסר לבונתה, פסולה.
הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ, או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קומצה בחוץ, או כזית מקומצה בחוץ, או להקטיר לבונתה בחוץ, פסול ואין בו כרת.
לאכול שיריה למחר, או כזית משיריה למחר, להקטיר קומצה למחר, או כזית מקומצה למחר, או להקטיר לבונתה למחר, פגול וחייבין עליו כרת.
זה הכלל, כל הקומץ, והנותן בכלי, והמהלך, והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול ואין בו כרת.
חוץ לזמנו, פגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו.
קמץ בשתיקה ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, זה הוא שקרב המתיר כמצותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו.
קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו, מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן, או שקמץ חוץ לזמנן, ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן.
זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה, זה הכלל, אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום, פגול וחייבין עליו כרת.
ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים, זה וזה פסול ואין בו כרת.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
משנה מנחות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב