משנה מנחות ב דפוסים
משנה מנחות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר, מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול וחייבין עליו כרת.
להקטיר לבונתה למחר, רבי יוסי אומר, פסול ואין בו כרת, וחכמים אומרים, פגול וחייבין עליו כרת.
אמרו לו, מה שנה זו מן הזבח.
אמר להם, שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד, ולבונה אינה מן המנחה.
משנה ב[עריכה]
שחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר, הקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרים למחר, רבי יוסי אומר, אותה החלה ואותו הסדר שחישב עליו, פגול וחייבין עליו כרת, והשני פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים.
זה וזה פגול וחייבין עליו כרת.
נטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים, רבי יהודה אומר, שניהם יצאו לבית השריפה, שאין קרבן צבור חלוק.
וחכמים אומרים, הטמא בטומאתו, והטהור יאכל.
משנה ג[עריכה]
התודה מפגלת את הלחם, והלחם אינו מפגל את התודה.
כיצד.
השוחט את התודה לאכול ממנה למחר, היא והלחם מפוגלין.
לאכול מן הלחם למחר, הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת.
הכבשים מפגלין את הלחם, והלחם אינו מפגל את הכבשים.
כיצד.
השוחט את הכבשים לאכול מהן למחר, הם והלחם מפוגלין.
לאכול מן הלחם למחר, הלחם מפוגל, והכבשים אינן מפוגלין.
משנה ד[עריכה]
הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי, דברי רבי מאיר.
והנסכין אינן מפגלין את הזבח.
כיצד.
השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר, הוא ונסכיו מפוגלין.
להקריב מן הנסכין למחר, הנסכין מפוגלין, והזבח אינו מפוגל.
משנה ה[עריכה]
פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ, רבי מאיר אומר, פגול וחייבין עליו כרת.
וחכמים אומרים, אין בו כרת, עד שיפגל את כל המתיר.
ומודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות, שאם פיגל בקומץ, שהוא פגול וחייבין עליו כרת, שהקומץ הוא המתיר.
שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר, הקטיר אחד מן הבזיכים לאכול שני סדרים למחר, רבי מאיר אומר, פגול וחייבין עליו כרת.
וחכמים אומרים, אין פגול, עד שיפגל את כל המתיר.
שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר, הוא פגול, וחבירו כשר.
לאכול מחבירו למחר, שניהם כשרים.
משנה מנחות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב