משנה מנחות ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ, רבי מאיר אומר, פגול וחייבין עליו כרת.

וחכמים אומרים, אין בו כרת, עד שיפגל את כל המתיר.

ומודים ט חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות, שאם פיגל בקומץ, שהוא פגול וחייבין עליו כרת, שהקומץ הוא המתיר.

שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר, הקטיר אחד מן הבזיכים לאכול שני סדרים למחר, רבי מאיר אומר, פגול וחייבין עליו כרת.

וחכמים אומרים, אין פגול, עד שיפגל את כל המתיר.

שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר, הוא פגול, וחבירו כשר.

לאכול מחבירו למחר, שניהם כשרים.

נוסח הרמב"ם

פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ רבי מאיר אומר פגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרין אין בו כרת עד שיפגל את כל המתיר ומודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות שאם פיגל בקומץ שהוא פגול וחייבין עליו כרת שהקומץ הוא המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכל שתי חלות למחר והקטיר אחד מן הבזיכין לאכל שתי סדרים למחר רבי מאיר אומר פגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרין אין בו כרת עד שיפגל את כל המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכל הימנו למחר הוא פגול וחברו כשר לאכל מחברו למחר שניהם כשרים.

פירוש הרמב"ם

פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ כו': ענין פיגל בהקומץ ולא בלבונה הוא שיפסיד המחשבה ויעשה אותה מחשבה מפגלת כמו שזכרנו אבל תהא המחשבה הזאת בשעת הקמיצה ולא בשעת ליקוט הלבונה או תהא מחשבת פיגול בשעת ליקוט הלבונה ולא בשעת הקמיצה וכבר נתבאר לך שקומץ ולבונה הן המתירין שיריים לאכילה ר"ל שהן נשרפים כליל ואז יהיו השיריים מותרים באכילה ואמר קומץ מאימתי מתיר שיריים באכילה משיצת האור ברובו וזהו דבר אמתי וכבר בארנו בפ' השני וברביעי מזבחים שמתנאי הפגול להפסיד המחשבה במתירים הזבח והוא מה שאמר ובלבד שיקרב המתיר כמצותו כמו שבארנו שם פירוש הענין הזה ודבר תורה במנחת חוטא ומנחת קנאות שהן באים בלא שמן (שמן) ולבונה ואין להן מתיר זולת הקומץ ודבר מבואר הוא ג"כ ששני כבשי עצרת ששחיטת שניהן תתיר שתי הלחם לאכילה וכן הקטרת שני בזיכין תתיר לחם הפנים לאכילה ולפיכך יהיה הכבש האחד והבזך האחד מקצת מתיר ושאר ההלכה מבואר למי שמבין מה שזכרנו ואין הלכה כרבי מאיר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פיגל בקומץ - בהקטרת הקומץ חשב על השיריים לאכלן שלא בזמנן:

עד שיפגל בכל המתיר - והקטרת אחד מהן חצי מתיר הוא, דאיכא נמי הקטרת חבירו, שאין שיירי המנחה מותרים באכילה לכהן עד שיקטירו הקומץ והלבונה:

במנחת חוטא ובמנחת קנאות - שאין בהן לבונה, והקומץ לבדו הוא המתיר:

שחט אחד מן הכבשים - של כבשי עצרת. ואין הלחם מותר אלא אחר שישחטו שניהן:

הקטיר אחד מן הבזיכין - והרי אין מתיר הלחם אלא הקטרת שניהם:

ר' מאיר אומר פגול - דסבר חצי מתיר נמי מפגל. ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש תוספות יום טוב

פיגל בקומץ. לשון הר"ב בהקטרת קומץ. וכן לשון רש"י. ועיין בריש פרקין. מה שהארכתי בזה:

מודים חכמים לר"מ במנחת חוטא ובמנחת קנאות וכו'. הא ל"ל למתני כלל פשיטא. מי איכא מתיר אחרינא אלא דברישא לא מכשרי אלא פסול. וקמל"ן דטעמא משום דגזרינן בקומץ אטו קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה. וטעמא דלבונה משום דגזרי אטו לבונה הבאה בבזיכין וכבש אטו כבש חבירו ובזך אטו בזך חבירו. גמרא דף י"ד:

שחט אחד מן הכבשים כו'. עיין בפירוש הר"ב בסוף מתניתין דריש פרקין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) ומודים כו'. הא למה לי למתני כלל, פשיטא, מי איכא מתיר אחרינא. אלא דברישא לא מכשרי אלא פסול. וקמ"ל דטעמא משום דגזרו בקומץ אטו קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה. וטעמא דלבונה, משום דגזרי אטו לבונה הבאה בבזיכין. וכבש, אטו כבש חבירו. ובזך, אטו בזך חבירו. גמרא:


פירושים נוספים