משנה מנחות ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הקומץ את המנחה לאכל שיריה או להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול וחייבין עליו כרת להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פגול ואין בו כרת וחכמים אומרין פגול וחייבין עליו כרת אמרו לו מה שנת מן הזבח אמר להן שהזבח דמו ובשרו ואימוריו אחד והלבונה אינה מן המנחה.

(ב) שחט שני כבשים לאכל אחת מן החלות למחר הקטיר שני בזיכין לאכל אחד מן הסדרים למחר רבי יוסי אומר אותה החלה ואותו הסדר שחישב עליו פגול וחייבין עליו כרת והשני פסול ואין בו כרת וחכמים אומרין זה וזה פגול וחייבין עליו כרת נטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים רבי יהודה אומר שניהם יצאו לבית השריפה שאין קרבן ציבור חלוק וחכמים אומרין הטמא בטומאתו והטהור ייאכל.

(ג) התודה מפגלת את הלחם והלחם אינו מפגל את התודה כיצד השוחט את התודה לאכל ממנה למחר היא והלחם מפוגלין לאכל מן הלחם למחר הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת הכבשים מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים כיצד השוחט את הכבשים לאכל מהן למחר הן והלחם מפוגלין לאכל מן הלחם למחר הלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין.

(ד) הזבח מפגל את הנסכים משקדשו בכלי דברי רבי מאיר והנסכים אינן מפגלין את הזבח כיצד השוחט את הזבח לאכל הימנו למחר הוא ונסכיו מפוגלין להקריב נסכיו למחר נסכיו מפוגלין והזבח אינו מפוגל.

(ה) פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ רבי מאיר אומר פגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרין אין בו כרת עד שיפגל את כל המתיר ומודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות שאם פיגל בקומץ שהוא פגול וחייבין עליו כרת שהקומץ הוא המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכל שתי חלות למחר והקטיר אחד מן הבזיכין לאכל שתי סדרים למחר רבי מאיר אומר פגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרין אין בו כרת עד שיפגל את כל המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכל הימנו למחר הוא פגול וחברו כשר לאכל מחברו למחר שניהם כשרים.

הדף הראשי של משנה מנחות ב