משנה מנחות ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ב · משנה ב | >>
שחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר, הקטיר שני בזיכין ג לאכול אחד מן הסדרים למחר, רבי יוסי אומר, אותה ה החלה ואותו הסדר שחישב עליו, פגול וחייבין עליו כרת, והשני פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים.
זה וזה פגול וחייבין עליו כרת.
נטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים, רבי יהודה אומר, שניהם יצאו לבית השריפה, שאין קרבן צבור חלוק.
וחכמים אומרים, הטמא בטומאתו, והטהור יאכל.
משנה מנוקדת
שָׁחַט שְׁנֵי כְּבָשִׂים
- לֶאֱכֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר,
- הְקְטִיר שְׁנֵי בָּזִיכִין
- לֶאֱכֹל אֶחָד מִן הַסְּדָרִים לְמָחָר,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו –
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת,
- וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה וְזֶה – פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
- אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו –
- נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִן הַסְּדָרִים,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה,
- שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
נוסח הרמב"ם
שחט שני כבשים - לאכל אחת מן החלות למחר,
- הקטיר שני בזיכין - לאכל אחד מן הסדרים למחר,
- רבי יוסי אומר:
- אותה החלה, ואותו הסדר שחישב עליו - פגול, וחייבין עליו כרת,
- והשני - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין:
- זה וזה - פגול, וחייבין עליו כרת.
- נטמאת אחת מן החלות, או אחד מן הסדרים -
- רבי יהודה אומר:
- שניהם יצאו לבית השריפה - שאין קרבן ציבור חלוק.
- וחכמים אומרין:
- הטמא - בטומאתו,
- והטהור - ייאכל.
- רבי יהודה אומר:
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו בהקדמת המסכתא הזאת, שיום עצרת מביאים שתי חלות האלו עם שלושה עשר בעלי חיים כמו שנאמר בהקדמת זבחים, והוא שנאמר "והקרבתם על הלחם"(ויקרא כג, יח), רוצה לומר עמו ומחמתו. ומכלל אותן הקרבנות שני כבשים והן שלמים כמו שבארנו בתחילת זבחים, ושני הכבשים הם שמביאים אותן עם שתי הלחם בשעת התנופה, שנאמר עליהן "והניף הכהן אותם" וגו' "על שני כבשים"(ויקרא כג, כ) וגו'. לפיכך כשתשמע "כבשי עצרת" רוצה לומר שהם אלו השני הכבשים שהם שלמים, ושארית כל הנקרב ביום הזה הן עולות וחטאות. וכן כשתשמע "שתי הלחם" או "לחם" בלבד שיזכור עם כבשים באיזה מקום שיהיה, הרמז בו אל אלה ה"שתי חלות", וכל אחד מהן יקרא "חלה". אבל לחם הפנים אמר עליו הכתוב שיהא "שתי מערכות", שנאמר "ושמת אותם שתים מערכות, שש המערכת"(ויקרא כד, ו), ושיהא בכל המערכת כלי שיש בו לבונה, שנאמר "ונתת על המערכת לבונה זכה"(ויקרא כד, ז).
ובזך - שם אותו הכלי, תרגום "כפותיו"(שמות כה, כט), "בזיכוהי".
וזאת הלבונה נשרפת, לפי שנאמר בה "והיתה ללחם לאזכרה"(ויקרא כד, ז).
ויאכל הלחם, כמו שנאמר "והיתה לאהרן ולבניו, ואכלוהו במקום קדוש"(ויקרא כד, ט).
ולחם הפנים הזה אינו נאכל אלא ביום השבת בלבד, רוצה לומר כל יום השבת בלבד, כמו שביאר "ביום השבת ביום השבת, יערכנו"(ויקרא כד, ח).
ושתי הלחם נאכלות יום עצרת, ואין מניחין ממנו למחר לפי שהן מנחה, והמנחה נאמר בה "קדש קדשים הוא, כחטאת וכאשם"(ויקרא ו, י), וכבר בארנו בחמישי מזבחים שהחטאת והאשם אין מאחרין אותו למחר רק נאכלים ליום ולילה עד חצות.
ורבי יוסי אומר, ששתי הלחם [שני גופים], וכן שני סדרים, ומה שפסלה המחשבה משניהן בחוץ לזמנו הוא הפיגול בלבד.
וחכמים אומרים, לפי ששניהן קרבן אחד, רוצה לומר שתי הלחם והשני סדרים הן כמו גוף אחד, והכל פיגול.
ומחלוקת רבי יהודה עם חכמים בטומאה, אינה אלא אם נטמא אחד מהן קודם זריקת הדם או קודם הקטרת הבזיכים. אבל אם נטמא אחר הקטרת הבזיכים או אחר זריקת דם הכבשים, הכל מודים שהטמא בטומאתו והטהור יאכל. ואמרו "תלמוד ערוך בפי רבי יהודה, שאין קרבן צבור חלוק", רוצה לומר העניין קבלה אצלו ואינו סומך אותו לכתוב ולא מצא אותו בהיקש.
והלכה כחכמים בשתיהן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שחט שני כבשים - של עצרת, דכתיב בהו שני כבשים בני שנה לזבח שלמים, ואותן כבשים מתירין ומקדשין לשתי הלחם, שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת שני כבשים, הואיל והוזקקו עמו בתנופה. ושאר כבשים של עצרת, דמוספים נינהו:
לאכול אחת מן החלות למחר - וזמן אכילת החלות אינו אלא ליום ולילה, כדין מנחה, שנאמר בה כחטאת וכאשם:
הקטיר שתי בזיכין - לשתי מערכות של לחם הפנים כדכתיב (ויקרא כד) ושמת אותם שתים מערכות, היתה על כל מערכת כף אחת שיש בו לבונה כדכתיב (שם) ונתת על המערכת לבונה זכה. ושתי הכפות הללו שבהם נתונה הלבונה נקראים שני בזיכים. והלבונה נקטרת כדכתיב (שם) והיתה ללחם לאזכרה. והלחם נאכל, וזמן אכילתו כל אותו שבת שמסירים אותו מן השלחן בלבד ד. ואם בשעה שהקטיר שני בזיכים של לבונה חשב על אחת מן המערכות של לחם לאכלו למחר, כלומר שלא בזמנו:
אותה חלה - של שתי הלחם של עצרת:
ואותו הסדר - של לחם הפנים:
זה וזה פגול - שכולן נחשבים גוף אחד:
נטמאת אחת מן החלות - דוקא כשנטמאת אחת משתי הלחם קודם זריקת דם הכבשים, או אחד מן הסדרים קודם הקטרת הבזיכים, הוא דאפליגו רבי יהודה ורבנן. אבל אם נטמא לאחר זריקת הדם או לאחר הקטרת הבזיכים, דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל:
שאין קרבן צבור חלוק - בגמרא מסיק דלא מקרא ולא מסברא אמרה רבי יהודה למלתיה, אלא גמרא ערוך בידו. וכך היה מקובל מרבותיו שאין קרבן צבור חלוק ואם נפסל חציו נפסל כולו:
פירוש תוספות יום טוב
בזיכין. תרגום כפותיו בזיכוהי. הרמב"ם:
לאכול אחד מן הסדרים למחר. כתב הר"ב זמן אכילתו כל אותו השבת כו' ומסיים הרמב"ם. כמו שביאר ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקרא כ"ד) ע"כ. ולא הבינותי ראיה זו שזה על הסידור הוא שנאמר ולכן נ"ל דילפינן לה מדכתיב (שם) ואכלהו במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. ומדקרייה קדש קדשים איכא למילף דזמן אכילתו נמי כאכילת קדש קדשים שהוא ליום ולילה [*ומעתה אין אנו צריכין למ"ש הר"ב. למחר. כלומר שלא בזמנו ועוד דבהדיא תנן פי"א משנה ז' שנאכלין לערב]:
אותה חלה ואותו סדר פיגול כו'. דאע"ג שהכתוב עשאן גוף אחד. פירשו התוספות דכתיב (שם כ"ג) לחם תנופה. היינו לעכובי דמעכבי אהדדי. מצינו נמי שעשאו שני גופים דכתיב (שם) שתים שני עשרונים. וכתבו התוספות וסדרי דלחם הפנים ילפינן משתי לחם אפילו למאן דלא יליף מילתא ממילתא. דהכא דמי אהדדי טפי:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על המשנה) בזיכין. תרגום כפותיו, בזיכוהי. הר"מ:
(ד) (על הברטנורא) דכתיב ואכלוהו במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. ומדקרייה קודש קדשים איכא למילף דזמן אכילתו נמי כאכילת קדשי קדשים שהיא ליום ולילה. ועתוי"ט:
(ה) (על המשנה) אותה. כו'. דאע"ג שהכתוב עשאן גוף אחד דכתיב לחם תנופה, היינו לעכובי דמעכבי אהדדי, מצינו נמי שעשאן שני גופים, דכתיב שתים שני עשרונים [גמרא] וסדרי לחם הפנים ילפינן משתי לחם כו'. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר' יוסי אומר אותה החלה וכו': דתרי גופי נינהו ואם פיגל בזו לא נתפגלה זו וברייתא דקתני לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית דמשמע דחד גופא נינהו מדמצטרפות ולא מיתוקמא ההיא ברייתא אלא לר' יוסי דאי לרבנן אפי' פיגל באחת מהן נתפגלה חברתה היינו טעמא דר' יוסי דהכתוב עשאן גוף אחד דכתיב תביאו לחם תנופה והכתוב עשאן שני גופים מדכתיב שתים שני עשרונים הלכך ערבינהו דאמר כזית בין שתיהן מתערבין ומצטרפין דהכתוב עשאן גוף אחד פלגינהו דאמר ע"מ לאכול מן האחת ולא עירב חברתה עמה מיפלגי דאין חברתה פגול דהכתוב עשאן שני גופים מדכתיב שתים שני עשרונים וסדרים דלחם הפנים ילפינן משתי הלחם אפילו למאן דלא יליף מילתא ממילתא דהכא דמו אהדדי טפי וכי היכי דפליגי ר' יוסי ורבנן בשתי הלחם ובלחם הפנים ה"נ פליגי בלחמי תודה שהן ד' מינים שאם פיגל באחד מהן לר' יוסי לא נתפגלו האחרים ולרבנן נתפגלו ג"כ האחרים וכן אתה אומר דפליגי ג"כ במנחת מאפה שיש בה שני מינין מחצה חלות ומחצה רקיקין ואליבא דר"ש דאמר במתני' בס"פ כל המנחות באות מצה דאמר אם רצה מביא מחצה חלות ומחצה רקיקים לר' יוסי אם פיגל בחלות לא נתפגלו הרקיקין ולרבנן נתפגלו:
נטמאת אחת וכו': ירושלמי דפסחים פ' כיצד צולין ודפ"ק דהוריות:
ר' יהודה אומר שניהם יצאו וכו': כצ"ל. ופי' הרגמ"ה ז"ל אלא א"ר יוחנן ליתא לדר' אליעזר דאמר מחלוקת לפני זריקה אבל לאחר זריקה דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' יהודה דאין קרבן ציבור חלוק ל"ש לפני זריקה ול"ש לאחר זריקה ע"כ:
וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור יאכל: ספ"ה דהלכות תמידים ומוספים וכוליה מתני' פי"ז דהלכות פסולי המוקדשין סי' י' י"א י"ג:
תפארת ישראל
יכין
שחט שני כבשים: של עצרת. שמביא עמהן ב' חלות ומניפן עם הכבשים. ומתקדשות רק בשחיטת הכבשים:
לאכול אחת מן החלות למחר: והרי זמן אכילתן ככל מנחה ליום ולילה:
הקטיר שני בזיכין: של לבונה. שמניחין בכל שבת על ב' סדרי לחם הפנים. ובשבת האחר מקטירין הלבונה. והלחם נאכל לכהנים:
לאכול אחד מן הסדרים למחר: והרי זמן אכילתן רק ליום ולילה. וה"ה בחישב על חלה א' מהסדרים. רק נקט רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו חישב על סדר שלם. לא נתפגל הסדר השני. [וה"ה לקמן בנטמא א' מהסדרים. נקט סדר שלם לרבותא דחכמים, דאפילו נטמא סדר שלם אפילו הכי נאכל סדר השני]:
רבי יוסי אומר אותה החלה: של ב' הלחם:
ואותו הסדר: של לחם הפנים:
והשני פסול ואין בו כרת: דלא דמי לחישב על כזית מבשר בהמה. דאז אפילו אכל כזית אחר ממנה חייב כרת. דהתם היה הכל גוף א'. וכ"כ במנחה היה הכל בכלי א'. משא"כ באלו. לאו גוף א'. ולא בכלי א' באו:
וחכמים אומרים זה וזה פגול וחייבין עליו כרת: דדינם כגוף א':
שאין קרבן צבור חלוק: ר"ל כך קבלתי מרבותי. שכל קרבן צבור שנפסל חציו. כולו פסול אפילו בחלות וכ"ש בבשר:
והטהור יאכל: ודוקא בנטמא א' מב' הלחם קודם זריקת דם הכבשים. או שנטמא אחד מהסדרים קודם הקטרת הבזיכין. אבל בנטמא אח"כ מודה ר"י דהטהור נאכל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת