משנה מנחות ג
מנחות פרק ג', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מנחות • פרק שלישי ("הקומץ את") • >>
פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול, להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר, כשר.
רבי אליעזר פוסל.
לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, פחות מכזית, כשר.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
לא יצק, לא בלל, לא פתת, לא מלח, לא הניף, לא הגיש, או שפתתן פתים מרובות, ולא משחן, כשרות.
נתערב קומצה בקומץ חברתה, במנחת כהנים, במנחת כהן המשיח, במנחת נסכין, כשרה.
רבי יהודה אומר, במנחת כהן המשיח ובמנחת נסכין, פסולה, שזו בלילתה עבה, וזו בלילתה רכה, והן בולעות זו מזו.
שתי מנחות שלא נקמצו, ונתערבו זו בזו, אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה, כשרות.
ואם לאו, פסולות.
הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה, לא יקטיר.
ואם הקטיר, זו שנקמצה, עלתה לבעלים.
וזו שלא נקמצה, לא עלתה לבעלים.
נתערב קומצה בשיריה או בשירים של חברתה, לא יקטיר.
ואם הקטיר, עלתה לבעלים.
נטמא הקומץ והקריבו, הציץ מרצה.
יצא והקריבו, אין הציץ מרצה, שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא.
נטמאו שיריה, נשרפו שיריה, אבדו שיריה, כמדת רבי אליעזר, כשרה.
וכמדת רבי יהושע, פסולה.
שלא בכלי שרת, פסולה.
רבי שמעון מכשיר.
הקטיר קומצה פעמים, כשרה.
הקומץ, מעוטו מעכב את רובו.
העשרון, מעוטו מעכב את רובו.
היין, מעוטו מעכב את רובו.
השמן, מעוטו מעכב את רובו.
הסלת והשמן מעכבין זה את זה.
הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה.
שני שעירי יום הכפורים מעכבין זה את זה.
שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה.
שתי חלות מעכבות זו את זו.
שני סדרין מעכבין זה את זה.
שני בזיכין מעכבין זה את זה.
הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה.
שני מינים שבנזיר, שלשה שבפרה, ארבעה שבתודה, ארבעה שבלולב, ארבעה שבמצורע, מעכבין זה את זה.
שבע הזיות שבפרה מעכבות זו את זו.
שבע הזיות של בין הבדים, ושעל הפרוכת, ושעל מזבח הזהב, מעכבות זו את זו.
שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה.
שבעה נרותיה מעכבין זה את זה.
שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו.
ואפלו כתב אחד מעכבן.
ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו.
ואפלו כתב אחד מעכבן.
ארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת.
רבי ישמעאל אומר, ארבעתן ארבע מצות .
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,
- לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- כָּשֵׁר;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
- לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,
- לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- פָּחוֹת מִכַּזַּיִת,
- כָּשֵׁר.
- לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת,
- כָּשֵׁר,
- שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
- כָּשֵׁר,
- לֹא מָלַח, לֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ,
- אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרֻבּוֹת,
- וְלֹא מְשָׁחָן,
- כְּשֵׁרוֹת.
- נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בְּקֹמֶץ חֲבֶרְתָּהּ,
- בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ,
- בְּמִנְחַת נְסָכִין,
- כְּשֵׁרָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּבְמִנְחַת נְסָכִין,
- פְּסוּלָה;
- שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה,
- וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה,
- וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ:
- בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּבְמִנְחַת נְסָכִין,
- אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ,
- כְּשֵׁרוֹת;
- וְאִם לָאו,
- פְּסוּלוֹת.
- אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ,
- הַקֹּמֶץ שֶׁנְּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה,
- לֹא יַקְטִיר;
- וְאִם הִקְטִיר,
- זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה, עָלְתָה לַבְּעָלִים;
- וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים.
- נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ,
- אוֹ בְּשִׁירַיִם שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ,
- לֹא יַקְטִיר;
- וְאִם הִקְטִיר,
- עָלְתָה לַבְּעָלִים.
- נִטְמָא הַקֹּמֶץ וְהִקְרִיבוֹ,
- הַצִּיץ מְרַצֶּה;
- יָצָא וְהִקְרִיבוֹ,
- אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה,
- שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא,
- וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא:
- נִשְׂרְפוּ שְׁיָרֶיהָ,
- אָבְדוּ שְׁיָרֶיהָ,
- כְּמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כְּשֵׁרָה;
- וּכְמִדַּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פְּסוּלָה.
- שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת, פְּסוּלָה;
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
- הִקְטִיר קֻמְצָהּ פַּעֲמַיִם, כְּשֵׁרָה:
- מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.
- הָעִשָּׂרוֹן,
- מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.
- הַיַּיִן,
- מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.
- הַשֶּׁמֶן,
- מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ.
- הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:
- מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁנֵי כִּבְשֵׁי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
- שְׁנֵי סְדָרִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁנֵי בָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- הַסְּדָרִים וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר,
- שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה,
- אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה,
- אַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב,
- אַרְבָּעָה שֶׁבַּמְּצֹרָע,
- מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
- שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁל בֵּין הַבַּדִּים,
- וְשֶׁעַל הַפָּרֹכֶת,
- וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב,
- מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
- שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ,
- וַאֲפִלּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן.
- אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ,
- וַאֲפִלּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן.
- אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ,
- שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אֶחָת.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת:
נוסח הרמב"ם
(א) הקומץ את המנחה -
- לאכל דבר שאין דרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר - כשר.
- רבי אליעזר - פוסל.
- לאכל דבר שדרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר,
- פחות מכזית - כשר.
- לאכל כחצי זית, ולהקטיר כחצי זית - כשר,
- שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
(ב) לא יצק, לא בלל, ולא פתת,
- לא מלח, לא הניף, לא הגיש,
- או שפתתן פתין מרובות, ולא משחן - כשרה.
- נתערב קומצה בקומץ חברתה -
- במנחת כהנים, במנחת כוהן משיח, ובמנחת נסכים - כשרה.
- רבי יהודה אומר:
- במנחת כהנים, במנחת כוהן משיח, ובמנחת נסכים - פסולה,
- שזו בלילתה עבה, וזו בלילתה רכה - והן בולעות זו מזו.
(ג) שתי מנחות שלא נקמצו, נתערבו זו בזו -
- אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה, ומזו בפני עצמה - כשרות,
- ואם לאו - פסולות.
- קומץ, שנתערב במנחה שלא נקמצה - לא יקטיר,
- ואם הקטיר -
- זו שנקמצה - עלת לבעלים,
- וזו שלא נקמצה - לא עלת לבעלים.
- ואם הקטיר -
- נתערב קומצה בשיריה,
- או שיריה בשל חברתה - לא יקטיר,
- ואם הקטיר - עלת לבעלים.
- או שיריה בשל חברתה - לא יקטיר,
- נטמא הקומץ, והקריבו - הציץ מרצה.
- יצא, והקריבו - אין הציץ מרצה.
- שהציץ מרצה - על הטמא,
- ואינו מרצה - על היוצא.
(ד) נטמאו שיריה, נשרפו שיריה, אבדו שיריה -
- כמידת רבי אליעזר - כשרה.
- כמידת רבי יהושע - פסולה.
- שלא בכלי שרת - פסולה.
- רבי שמעון - מכשיר.
- הקטיר קומצה פעמיים - כשרה.
(ה) הקומץ - מיעוטו מעכב את רובו.
- עישרון - מיעוטו מעכב את רובו.
- היין - מיעוטו מעכב את רובו.
- השמן - מיעוטו מעכב את רובו.
- הסולת, והשמן - מעכבין זה את זה.
- הקומץ, והלבונה - מעכבין זה את זה.
(ו) שני שעירי יום הכיפורים - מעכבין זה את זה.
- שני כבשי עצרת - מעכבין זה את זה.
- שתי חלות - מעכבות זו את זו.
- שני סדרים - מעכבין זה את זה.
- שני בזיכין - מעכבין זה את זה.
- הסדרים, והבזיכים - מעכבין זה את זה.
- שני מינים שבנזיר, שלשה שבפרה,
- ארבעה שבתודה, ארבעה שבלולב,
- ארבעה שבמצורע - מעכבין זה את זה.
- שבע הזיות שבפרה - מעכבות זו את זו.
- שבע הזיות -
- שעל בין הבדים, שעל הפרוכת,
- שעל מזבח הזהב - מעכבות זו את זו.
(ז) שבעה קני מנורה - מעכבות זו את זו.
- שבעה נרותיה - מעכבות זו את זו.
- שתי פרשיות שבמזוזה - מעכבות זו את זו,
- אפילו כתב אחד - מעכבן.
- ארבע פרשיות שבתפילין - מעכבות זו את זו,
- אפילו כתב אחד - מעכבן.
- ארבע ציציות - מעכבות זו את זו,
- שארבעתן - מצוה אחת.
- רבי ישמעאל אומר: ארבעתן - ארבע מצוות.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מנחות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב