תפארת ישראל על מנחות ג

משנה מנחות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

לאכול: חוץ לזמנו או חוץ למקומו:

דבר שאין דרכו לאכול: כקומץ או לבונה:

דבר שאין דרכו להקטיר: כגון שיריים:

רבי אליעזר פוסל: מדאיירי ר"א נמי בחוץ למקומו. להכי נקט לשון פסול דשייך בתרווייהו. אבל באמת בחוץ לזמנו הו"ל פגול גמור לר"א:

שאין אכילה והקטרה מצטרפין: אף דכבר תנא ליה לעיל [פ"א מ' ד]. קמ"ל הכא. דאפילו לר"א. לא תימא דמדרבנן פסל ברישא. דגזיר מחשבה שלא כדרכה אטו כדרכה. וא"כ כמו כן לגזר הכא פחות מכזית אטו כזית. קמ"ל הכא דלעיל מדאורייתא פסול מדרבייא רחמנא אם האכל יאכל. בב' אכילות הכתוב מדבר. אכילת אדם ואכילת מזבח שיהיו שניהן שוין, משא"כ הכא דלא רבייה קרא. כשר:

משנה ב

לא יצק: או או קתני כולה מתניתין. וכך הוא סדר הבאת המנחה. מביא עשרון סולת ולוג שמן. ונותן תחלה מעט משמן בכלי חול והסולת עליו. ואח"כ חוזר ויוצק מעט מהלוג שמן על הסולת ובולל הכל יחד [ולתוספות חולין (דל"ו ד"ה צריך. וזבחים דפ"ח ד"ה מדות). צריך שיהיה הבלילה בכלי שרת]. ואחר שבלל נותנה בכלי שרת. ויוצק עליה השמן הנשאר עוד מהלוג. ונותן עליה קומץ לבונה. ומביא להכהן. והכהן מביאה לזוית דרומית מערבית של מזבח. ומגיש הכלי שבה המנחה לחודו של אותו זוית. ואח"כ מלקט כל גרגרי הלבונה שבמנחה לצד אחד. כדי שלא יתערב גרגיר ממנה בהמנחה. ואח"כ קומץ. ונותן הקומץ לכלי שרת אחר. ומלקט כל הלבונה מהשיריים ונותנו על הקומץ. ומעלהו למזבח ומולחו ומקטירו והשירים נאכלין. זהו במנחת סולת. אבל במנחת מחבת או מרחשת אחר שבלל כנ"ל לשה בפושרין ואופה במחבת או במרחשת כפי שנדר. (עם מעט מהשמן הנותר מהלוג). ולאחר שנאפו פותתן לפתיתין כזיתים. ויוצק על הפתיתין שמן הנשאר מהלוג. ונותן אח"כ כל הפתיתין לכלי שרת והקומץ לבונה עליה. ומביא הכל אל הכהן. והכהן עושה בה כבמנחת סולת כנ"ל. והשיריים נאכלין. וכ"כ במנחת מאפה תנור. אם נדר חלות. אז מביא עשרון סולת ולוג שמן כנ"ל. אבל אין בהן מתן שמן בכלי תחלה. אלא בולל הסולת מיד עם כל הלוג שמן. ולש בפושרין ואופה בתנור במקדש. ופותת כנ"ל. ונותן אח"כ הפתיתין לכלי שרת. [ונותן לבונתה] ומגיש וקומץ כנ"ל. ואם רקיקין נדר. אז לש מיד הסולת בפושרין לבד ועושה הרקיקין ואופה אותן. ולאחר האפייה לוקח לוג שמן ומושח הרקיקין. לרמב"ם [פי"ב מקרבנות ה"ה] מושחן עד שיבלע בהן כל הלוג שמן. ולרכ"מ [שם] מושחן בהשמן רק כמין כי יוונית. ומחלק שאר השמן לכהנים. ואח"כ פותת הרקיקין [ונותן לכלי שרת ולבונתה עליה] ומגיש וקומץ כלעיל. וכל מנחה שצריכה פתיתה. עושה מכל עשרון י' חלות. ובכל א' מחמשה מיני מנחה הנ"ל. מקטיר עם הקומץ גם קומץ לבונה כלעיל [רמב"ם פי"ג מקרבנות. ורמל"מ שם ה"ה]. ולא יצק דקאמר כאן. ר"ל לא יצק כהן אלא ישראל. דבין היציקה שנותן שמן תחלה בכלי. או היציקה שאח"כ על הסולת או הפתיתין. הכל כשר בישראל אפילו לכתחילה. אבל אם לא יצק כלל. פסול. דיציקת שמן במנחה מעכב:

לא בלל: אפילו לא בלל כלל כשר:

לא פתת: ר"ל אם בכל המנחות שצריכות פתיתה לא פתת כלל. רק כשקמץ לקח חתיכה עבה כשיעור קומץ [ולרש"י ור"ב עכ"פ הקמיצה בעצמה צריכה פתיתה]:

לא מלח: ר"ל לא מלח כהן אלא זר.:

לא הניף: מנחת עומר ומנחת סוטה. שצריכים תנופה קודם הגשה:

לא הגיש: כל מנחה קודם שיקמיצנה מגישה לחוד קרן דרומית מערבית של מזבח. כנ"ל. [ונ"ל דהתנא נקט הכל כסדר. דאף דהיציקה היא אחר הבלילה בכל המנחות [כמנחות דע"ד]. אפ"ה נקטה תחלה. משום דיציקה נזכרה בהדיא במנחת סולת. ומנחת סולת כתיבא בקרא תחילה. משא"כ בלילה לא נזכרה בהדיא בקרא רק במנחת מאפה. והיא כתובה בתורה אחר מנחת סולת . ואחר בלילה. נקט התנא פתיתה שנזכרה בתורה במנחת מחבת שכתובה אחר מנחת מאפה. שבה נזכר בלילה. ואחר הפתיתה נקט התנא לא מלח. משום דדין מליחה לכל הקרבנות נזכרה בתורה בסוף כל העניין [בויקרא ב']. ואחר לא מלח נקט תנופה והגשה. דאע"ג דהגשה נעשה בכל מנחה קודם שיקמוץ וימלחנה. ותו הרי גם בתורה [שם] נזכר הגשה במרחשת קודם למליחה שלא נזכר עד לבסוף כל העניין. אפ"ה נקט התנא אלה הד' יחד. יציקה. בלילה. פתיתה. מליחה. דכולן כשרין לכתחילה בזר (כמ"ש זבחים פי"ד סי' כ"ט). והדר נקט תנופה והגשה דרק בדיעבד כשרין בזר [עי' שם]. מיהו נקט תנופה קודם הגשה. משום שכך סדר עשייתן בעומר ובסוטה. מניף ואח"כ מגיש. וברוך המאיר עיני המחכים לו]:

או שפתתן פתים מרובות: דצריך שיהיה הפתיתין כזיתים. ואם פתתן כפתיתין מרובות. בין שמרובות במנין ע"י שהקטינם. בין שמרובות בשיעור גם יותר מכזית. או לא וכו':

ולא משחן: ר"ל שלא משח רקיקין הטעונות משיחה כמ"ש לעיל סי' ו' דבחסר שמנה לגמרי. פסול:

נתערב קומצה בקומץ חברתה: כשרה לרבנן מדאין עולין מבטלין זה את זה. [כזבחים פ"ח מ"ו]. ולר"י ג"כ כשרה משום דמין במינו לא בטל. או שנתערב הקומץ ממנחת נדבה במנחת וכו':

במנחת כהנים: שכולה כליל כהקומץ. או שנתערב הקומץ במנחת וכו':

במנחת כהן המשיח: חביתי כה"ג שמקריבין משלו בכל יום. והן ג"כ כליל. או שנתערב הקומץ במנחת וכו':

במנחת נסכין: המנחה שמקריבין עם הקרבנות [כלקמן פ"ט מ"ו]. והיא ג"כ כולה כליל:

כשרה: נ"ל דר"ל התערובת כשרה להקריב. דת"ק ס"ל דשתיהן כשרות:

פסולה: פסולה התערובות:

שזו בלילתה עבה: קומץ של מנחת נדבה עבה. שנעשית מלוג א' שמן לעשרון סולת:

וזו בלילתה רכה: מנחת כהן משיח ומנחת נסכים היא רכה. דמנחת כהן משיח נעשית מעשרון סולת וג' לוגין שמן. וכ"כ מנחת נסכים עשרון סולת וג' לוגין לכבש. וב' עשרונים בד' לוגין לאיל. וג' עשרונים בו' לוגין לפר:

והן בולעות זו מזו: ר"ל הקומץ העב בולע ממנחה הרכה. ואף דלא מפסל הקומץ משום דריבה שמנה. דהרי ריבה שמנה אינו פוסל רק כשהוסיף לוג [כפ"א סי' ל"א]. והכא הקומץ שהוא כשיעור ב' זיתים. אי אפשר שיבלע לוג שהוא כשיעור (ב') [ו'] ביצים. עכ"פ נתבטל הקומץ בשמן של המנחה הרכה. והו"ל כאילו לא הקטיר הקומץ כלל. ונפסלה עי"ז המנחה. ואף דלר"י מין במינו לא בטל. עכ"פ הכא דנתערב סולת ושמן בהדי סולת ושמן. הו"ל תערובות כל חד וחד כאילו נתערב עם מינו ואינו מינו. ובכה"ג ס"ל לר"י דסליק את מינו כמי שאינו. ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. והמנחת נסכים נמי פסולה. משום דקומץ העב בלע ממנה ומיעט שמנה:

משנה ג

שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו: שנפלו שניהן לתוך כלי א' זו בצד זו. ונוגעין זב"ז באמצע וכבר נתקדשו בכלי:

אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה: שנשאר מכל אחת כדי שיעור לקמוץ ממנה בלי תערובות:

ואם לאו פסולות: דלא דמי לעירוב ב' דמים [זבחים פ"ח מ"ט] דשתיהן כשרות. די"ל התם בכל שהוא מכל אחד שיש בהתערובות כשהגיע למזבח סגי. אבל הכא בעינן קומץ שלם מהמנחה עצמה. דכתיב וקמץ מסלתה ולא מסולת חבירתה. ומדנתערב אי אפשר כן:

לא יקטיר: דמצות הקטרה בקומץ הוא שיהיה לבד. ולא דבר אחר עמו. ואף בדאפשר לקמוץ במקום שנתערבו. ויהיה שם ב' קומצין. עכ"פ דלמא בכל קומץ יש מתערובות חבירתה. וליכא קומץ שלם:

ואם הקטיר: כל התערובות:

וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים: דקמיצה מעכבת:

לא יקטיר: כל התערובות דמצות הקטרה בקומץ צריך שיהיה בלי תערובות. ותו הרי כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו. והרי השיריים יש ממנו הקומץ לאישים:

ואם הקטיר עלתה לבעלים: ואי"ל בכל הנך הרי הקומץ נתבטל ברוב של השיריים. י"ל דכמו דעולין אין מבטלין זא"ז. ה"נ ילפינן מנה שיריים בג"ש:

הציץ מרצה: וא"צ להביא מנחה אחרת:

משנה ד

אבדו שיריה: קודם שהקטיר הקומץ:

כמדת רבי אליעזר כשרה: ר"ל לפי דעת ר"א דס"ל [פסחים דע"ז א'] דזורקין הדם אף שאבד הבשר. ה"נ במנחה מקריב הקומץ אף שאבדו או נטמאו שיריים:

וכמדת רבי יהושע פסולה: דרבי יהושע ס"ל התם אם אין בשר אין דם. ה"נ פסול להקריב הקומץ. מיהו בנשאר קצת משיריים או בקרבן צבור. כשר לכ"ע:

שלא בכלי שרת: ר"ל אם לא קידש הקומץ בכלי שרת קודם הקטרה והקטירו כך:

רבי שמעון מכשיר: מיהו בלא קידש המנחה תחילה בכלי שרת. אז לכ"ע פסול:

הקטיר קומצה פעמים: שהקטיר הקומץ לחצאין:

כשרה: ודוקא בהקטירו בב' חצאין. דמדאין קומץ פחות מב' זיתים. נמצא שהיה בכל הקטרה כזית. אבל בהקטירו ביותר מב' חלקים. פסול. דאין הקטרה פחות מכזית:

משנה ה

מעוטו מעכב את רובו: דבחסר כל שהוא פסול:

מעוטו מעכב את רובו: דכל מנחה צריכה שתהיה עשרון שלם סולת. ולא פחות. ואף דמדת עשרון למנחה קודמת לקמיצה. אפ"ה הקדים תנא דין הקומץ. משום דביה משתעי תנא בכל מתני' דלעיל:

מעוטו מעכב את רובו: דצריך שיהיה לנסכים של פר ו' לוגין. ולאיל ד' לוגין. ולכבש ג' לוגין. ואם חיסר פסול:

מעוטו מעכב את רובו: דצריך שיהיה שיעורו למנחת נסכים. כשיעור היין. ולמנחת נדבה צריך לוג לעשרון. והא דלא כלל תנא כולן יחד הקומץ והעשרון וכו' מיעוטן מעכב את רובן. ה"ט משום דכל חד מהנך מקרא אחרינא נפקא. [והא דהפסיק תנא ביין בין העשרון סולת לשמנו והרי קומץ ועשרון ושמן שייכי טפי גבי הדדי. ותו דגם בקרא בדיני נסכים נזכר השמן קודם היין. נ"ל מזה ראיה לרמב"ם [פי"א מפסוהמ"ק ה"ט] דפסק דשמן אינו נפסל כשהוסיף. רק כשהוסיף ונתן ב' לוגין לעשרון. א"כ להכי שפיר רצף התנא למתני קומץ ועשרון ויין בחדא מחתא. מדכולהו בחסר או יתר דינייהו שוין. דבקומץ חסר או יתר מעט פסול [כפ"א מ"ב]. ובעשרון וביין כבר הביא רכ"מ [פ"ב ממעק"ר ה"ה] בשם התוספתא דבשניהן בחסר או יתר מעט פסול. משא"כ בשמן מדמשונה בדיני יתר מכולהו. להכי עשה לו תנא מחיצה בפ"ע לבסוף. ועי' לעיל פ"א סי' כד]:

הסלת והשמן: שצריכים שניהן בכל מנחה:

משנה ו

שני שעירי יום הכפורים: שמטילין עליהן גורלות ביו"כ. א' לה' ואחד לעזאזל:

שני כבשי עצרת: הבאין בעצרת עם ב' הלחם. והן שלמי צבור:

שתי חלות: הן ב' הלחם הנ"ל:

שני סדרים: של לחם הפנים. כל סדר ו' חלות:

מעכבין זה את זה: וכ"ש החלות גופייהו:

שני בזיכין: ב' כפות מלאות לבונה. שמשימין בין ב' סדרים של לחה"פ:

הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה: דבאין לו מין א' לא יביא הב':

שני מינים שבנזיר: דנזיר צריך שיביא ב' מיני לחם. חלות מצות. ורקיקי מצות:

שלשה שבפרה: עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. שצריך להשליך כולן לתוך שריפת הפרה:

ארבעה שבתודה: ד' מיני לחם שצריך להביא עם קרבן תודה. דהיינו חלות מצות. ורקיקי מצות. וסולת מורבכת. ולחם חמץ. כל א' י' חלות:

ארבעה שבלולב: לולב. אתרוג. הדס. ערבה. שלא נטלן כולן ביום שמצוה ליטלן לא יצא. מיהו בנטלן כולן. אבל שלא ביחד. רק שהה ביניהן כמה שעות. יצא. דקיי"ל לולב א"צ אגוד. ורק מצוה לאגדו משום נוי מצוה [א"ח תרנ"א]:

ארבעה שבמצורע: עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. וצפרים:

מעכבין זה את זה: ותנא ושייר מים חיים של מצורע. ופרים ואלים דחג. ועוד טובא:

שבע הזיות שבפרה: שמזה מדם פרה אדומה נגד פתח ההיכל:

שבע הזיות של בין הבדים: שמזה הכה"ג ביו"כ בק"ק מדם הפר לבד ואח"כ מדם השעיר:

ושעל הפרוכת: שמזה הכה"ג שם מדמים הנ"ל ביו"כ. וכמו כן מה שמזה שם מדם פר העלם דבר של צבור. ומפר כהן המשיח. ומשעירי ע"ז:

מעכבות זו את זו: ותנא ושייר ז' הזאות של מצורע ועוד טובא:

משנה ז

שבעה נרותיה: בראש כל קנה של המנורה. היה קבוע כעין בזך שבו נותנין השמן והפתילה [רמב"ם פ"ג מבית הבחירה. וכ"כ הריב"ש בתשובה (סי' ת"י). שהבזיכין קבועין בהקנים]:

שתי פרשיות שבמזוזה: שמע והיה אם שמוע:

ואפילו כתב אחד מעכבן: ר"ל אפילו אופן הכתב של אות אחד מעכב. שכשדבוק לחבירו. פוסל בספר תורה. תפילין. ומזוזה:

ארבע פרשיות שבתפילין: לרמב"ם ורש"י סדר הנחתן בהבתים הוא כמו שמסודרין בתורה. דהיינו. קדש. והיה כי יביאך. שמע. והיה אם שמוע. כולן משמאל המניח לימינו. ולר"ת צריך להקדים והיה אם שמוע לשמע. כדי שיהיה שמע מימין המניח [א"ח ל"ד]:

ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות: דאין מעכבות זא"ז. וקיי"ל דמעכבות [א"ח י"ג. וראה דהתנא נקט הכל כסדר. במשנה ו' נקט כל המעכבים זא"ז כפי הסדר שכתובים בתורה עד הסדרים והבזיכין. ואח"כ נקט תנא כסדר המספרים ב'. ג'. ד'. ז'. וכולן מעניני קרבנות והנלוה עליהם. רק שילב ביניהן גם מיני לולב דכתיב גביה ושמחתם לפני ה' אלהיכם דהיינו בביהמ"ק. ואח"כ נקט עניינים אחרים שבתשמישי קדושה. ונקטן כפי סדר קדושתן. מנורה. ואח"כ מזוזה שהיא מצוה השוה בכל אדם ובכל זמן טפי מתפילין. ואח"כ תפילין. ובתר כולהו נקט ציצית דבצר קדושתייהו מכולהו דתשמישיה נזרקין [כמגילה כ"ו ב']:

בועז

הלכתא גבירתא