תפארת ישראל על מנחות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על מנחות · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

והלבן אינו מעכב את התכלת:    דמצוה לתת בכל כנף ד' חוטין. חוט א'. או ב' תכלת. והשאר לבן. ואם היו כולן לבן או כולן תכלת. יצא. [אב"י הקשו רבעתו"ס למה לא נימא כבתפלה של יד אינה מעכבת של ראש דר"ל אינה מעכבת כלל. ה"נ נימא דסגי בב' חוטין לבן או תכלת. ונ"ל מדנקט תכלת ולא חוטי תכלת. וגם מדנקט מעכבת ולא מעכבין ש"מ דאצבע קאי. דרק הוא אינו מעכב. אבל חוטין מעכבי]:

ושל ראש אינה מעכבת של יד:    דכל אחד מצוה לבד היא. ולהכי באין לו שניהן. יניח אחד. אם של ראש. יברך ב' ברכות. ואם לא יוכל להניח רק של יד. יברך להניח לבד [א"ח כ"ו]. [ונקראין תפילין מלשון מחשבה. כמו ראות פניך לא פללתי. מדאסור להסיח מחשבתו מהן בעודן עליו]:

אינם מעכבין את היין:    של מנחת נסכים:

המתנות שעל מזבח החיצון:    מכל הקרבנות שצריכים יותר ממתן אחד [כזבחים פ"ה]:

אינן מעכבות זו את זו:    דבנתן מהן מתנה אחת כיפר:

משנה ב[עריכה]

הפרים והאילים והכבשים:    ר"ל שבעה כבשים. ופר אחד. וב' אילים. שבאין כולן עם ב' הלחם בעצרת. וב' פרים. ואיל אחד. ושבעה כבשים. של מוספי עצרת:

אינן מעכבין זה את זה:    דמוספין אין מעכבין קרבנות הלחם. וקרבנות הלחם אין מעכבין המוספים וכ"כ קרבנות המוספים גופייהו אין מעכבין זא"ז. מיהו קרבנות הלחם גופייהו מעכבין זא"ז מדכתיב בהו הויה. וכ"כ פרים אילים וכבשים דחג הסוכות מעכבין זה את זה. דכמשפטם כתיב בהו:

ולא היו להם נסכים:    ר"ל כשהיה להם מעות כדי לקנות כל הפרים הנצרכים רק שכשיקנו אותן אי אפשר שיקנו כל הנסכים הנצרכים לכל הפרים:

משנה ג[עריכה]

הפר והאילים והכבשים והשעיר:    הבאין עם הלחם בעצרת. וכולן עולות חוץ מהשעיר שהוא חטאת:

ולא הלחם מעכבן:    שיוכלו להביא זה בלא זה:

הלחם מעכב את הכבשים:    הן שני כבשים שהן שלמי צבור שמניפן עם ב' הלחם:

והכבשים אינן מעכבין את הלחם:    שכשלא נמצאו כבשים יביאו לחם לבד משא"כ איפכא:

והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבי כבשים בלא לחם:    דאין ב' לחם באים רק מהארץ [כלקמן רפ"ח]:

אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס:    דכבשים מעכבין לחם:

אבל אין הטעם כדבריו:    דטעמו משום דבמדבר קרבו ב' כבשי שלמים של עצרת בלי לחם. אף שכתובים הכבשים בספר ויקרא. אבל אני אומר. שכל וכו':

שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים:    ספר ויקרא:

לא קרב במדבר:    דהרי הנך ב' כבשי עצרת כתובים בויקרא בפרשת אמור [פכ"ג פ"כ]. ובתחלת אותה פרשה [פ"י] כתיב ביאת הארץ. [והרמב"ם כתב. דכך היתה קבלה בידם דלא קרבו במדבר. וכך העתיק רתוי"ט דבריו. וכפי הנראה במח"כ נשמט מרבותינו הפסוק שזכרנו. ודוחק לומר דהאי כי תבואו ומושבות דכתיב שם [בפי"ד] לא קאי על הב' כבשים]:

ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם לחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו:    שאין ב' הלחם מותרים לכהנים. עד שיקרבו הכבשים:

משנה ד[עריכה]

ולא המוספים מעכבין את התמידים:    דאם הקריב תמיד השחר ותמיד הערביים קודם למוספין. או המוספין קודם להן. או שהקריב התמידין ולא המוספים או המוספין ולא התמידין. הקרבנות כשרים. דאע"ג דבכל דוכתא תדיר קודם היינו רק לכתחלה. ואע"ג דאין דבר נקרב קודם לתמיד השחר או מאוחר לתמיד הערביים. היינו גם כן רק לכתחלה [ועי' פתיחה פ"ד סי' ט] אבל אי"ל דמתני' מיירי באין לו כדי שניהן. שיקריב איזה מהן שירצה. ליתא. דבכה"ג וודאי תמיד קדים דתדיר]:

ולא המוספים מעכבין זה את זה:    דאפילו הקריב העולות שבמוסף קודם לחטאות כשר. דאע"ג דחטאת קודמת לעולה. זהו רק לכתחלה [תוס' פסחים דנ"ט א' ד"ה זה]. וה"ק זבל"ז כשר. א"נ ביום שיש בו ב' מיני מוספין. והקריב שאינו תדיר קודם. כשר בדיעבד [רמב"ם פ"ט מתמידין]:

לא הקריבו כבש בבקר:    ר"ל כבש התמיד [ולהכי לא תני לא הקריבו תמיד השחר וכו'. מדאיכא למטעי בתר הכי. דקאמר יקריב בין הערביים. דסד"א דר"ל יקריבו גם אותו בין הערביים מלבד התמיד של ביהע"ר. להכי תני כבש. דקמ"ל דרק כבש אחד יקריבו ביהע"ר]:

יקריבו בין הערבים:    אי כדקתני. אם כן מה שאין מחנכין וכו'. דקאמר ר"ש. הרי בלא נתחנך לא מיירי ת"ק כלל. אלא חסורי מחסרא וה"ק לא הקריבו תמיד שחרית. לא יקריבו בין הערביים. במה דברים אמורים בשלא נתחנך המזבח עדיין. אבל בשכבר נתחנך. וכבר הקריבו עליו קרבנות. אז אפילו לא הקריבו תמיד השחר יקרבו של ביהע"ר:

אמר רבי שמעון אימתי:    ר"ל אימתי אמרינן שכשכבר נתחנך ולא הקריבו בשחר יקריבו ביהע"ר:

לא יקריבו בין הערבים:    אותן כהנים שהזידו בשחר. רק כהנים אחרים יקריבוה. ונקט סתמא. מדכך הדין שאותן שמקריבין בשחרית מקריבים בין הערביים בלי פיוס חדש. חוץ מבקטורת [כיומא דכ"ו]:

לא הקטירו קטרת בבקר:    לאו מלתא דר"ש היא. דאם כן למה הדר נקט בסוף אר"ש. אלא בבא אחריתא היא. ומסקנא מלתא דת"ק הוא. וקאמר דבקטורת אפילו (בנתחנך) [בלא נתחנך] כ"ע מודו:

יקטירו בין הערבים:    אפילו לר"ש. ואפילו אותן כהנים המזידין בשחרית. רשאין להקטיר בעצמן ביהע"ר. משום דלא שכיח שיזכה אדם בה. רק פ"א כל ימי חייו. דלא הניחו לשום אדם לזכות בה פעמיים. משום שמקריביה מתעשרין [כיומא דכ"ז]. לפיכך לא שכיח שיפשע בה אדם. ומלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כביצה י"ח א']:

אמר רבי שמעון וכולה היתה קרבה בין הערבים:    ולת"ק לא יקטירו רק קטורת של בין הערביים. כדכתיב. *) מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:

שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים:    השתא קאמר תנא טעמא לכולה מתני'. דלהכי בלא נתחנך המזבח כ"ע מודו דרק בקטורת בלא הקטירו בשחרית יקטירו בין הערביים. ובתמיד בלא הקריבו בשחרית לא יקריבו ביהע"ר. ה"ט משום שאין מחנכין וכו':

משנה ה[עריכה]

חביתי כהן גדול:    הן הי"ב חלות שמביאין משל כה"ג בכל יום. ומדנאפות במחבת קרי ליה חביתין. ומקריבין מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:

לא היו באות חציים:    ר"ל שאינו מביא חצי עשרון בבוקר וחצי השני בערב:

ומחצה בין הערבים:    לרמב"ם [פי"ג מקרבנות]. חולק החלות. ומקריב י"ב חצאין בבוקר וי"ב חצי חלות בערב. ולראב"ד מקריב ששה חלות בבוקר. וששה חלות בערב. [ול"מ מרבינו הרמב"ם נלפע"ד דלשון המשנה דקאמר וחוצהו לשון יחיד ולא וחוצם. טפי מכריע כהראב"ד. דמשמע דרק העשרון סולת חוצהו]:

אלא מביא עשרון שלם:    ר"ל יביאן משל כה"ג השני עשרון שלם. ויקדשו כולו בכלי שרת:

ומקריב מחצה ומחצה אבד:    ר"ל יפסל בלינה וישרף אחר כך:

ושני חציים אובדין:    חצי עשרונו של ראשון וחצי עשרונו של שני שעמד תחתיו:

רבי שמעון אומר משל צבור:    מתרומת הלשכה:

ושלימה היתה קריבה:    אותה של ערב. בין לר"ש בין לר"י:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]