משנה מנחות ד ניקוד
«הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ד מנחות • הפרק הבא»
(א) הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן,
- וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת.
- תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ,
- וְשֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל יָד.
- הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן,
- וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן.
- הַמַּתָּנוֹת שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן
- אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
- אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אִם הָיו לָהֶם פָּרִים מְרֻבִּים,
- וְלֹא הָיוּ לָהֶם נְסָכִים,
- יָבִיאוּ פַּר אֶחָד וּנְסָכָיו,
- וְלֹא יִקְרְבוּ כֻּלָּן בְּלֹא נְסָכִין:
- אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
- וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן.
- הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים,
- וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס: לֹא כִי,
- אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
- וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים;
- שֶׁכֵּן מָצִינוּ,
- כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה,
- קָרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם;
- אַף כָּאן,
- יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס,
- אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו;
- שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים,
- קָרַב בַּמִּדְבָּר,
- וְכָל הָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים,
- לֹא קָרַב בַּמִּדְבָּר;
- מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ,
- קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ.
- וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר:
- יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם?
- שֶׁהַכְּבָשִׂים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן בְּלֹא לֶחֶם;
- לֶחֶם בְּלֹא כְּבָשִׂים,
- אֵין לִי מִי יַתִּירֶנּוּ:
- יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם?
- וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין,
- וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
- לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר,
- יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- אֵימָתַי?
- בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין;
- אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין
- וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר,
- לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
- לֹא הִקִטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר,
- יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- וְכֻלָּהּ הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הָעַרְבַּיִם;
- שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב
- אֶלָּא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים,
- וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה
- אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,
- וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן
- אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת,
- וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה
- אֶלָּא בְּשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבַּיִם:
- אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ,
- וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַּבֹּקֶר,
- וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם.
- וְכֹהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בְּשַׁחֲרִית,
- וּמֵת, וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו,
- לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ,
- וְלֹא חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן;
- אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ,
- וּמַקְרִיב מֶחֱצָה, וּמֶחֱצָה אָבֵד.
- וּמֵת, וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו,
- נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִים קְרֵבִין,
- וּשְׁנֵי חֲצָיִים אוֹבְדִין.
- לֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר,
- מִשֶּׁל מִי הָיְתָה קְרֵבָה?
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִשֶּׁל צִבּוּר;
- רַבִּי יִהוּדָה אוֹמֵר:
- מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים.
- וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה:
משנה מנחות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב