משנה מנחות ד ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פרק ד

משניות: א ב ג ד ה

עריכה

(א) הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן,
וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת.
תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ,
וְשֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל יָד.
הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן,
וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן.
הַמַּתָּנוֹת שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן
אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
(ב) הַפָּרִים וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים
אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אִם הָיו לָהֶם פָּרִים מְרֻבִּים,
וְלֹא הָיוּ לָהֶם נְסָכִים,
יָבִיאוּ פַּר אֶחָד וּנְסָכָיו,
וְלֹא יִקְרְבוּ כֻּלָּן בְּלֹא נְסָכִין:
(ג) הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר
אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן.
הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים,
וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס: לֹא כִי,
אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים;
שֶׁכֵּן מָצִינוּ,
כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה,
קָרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם;
אַף כָּאן,
יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס,
אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו;
שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים,
קָרַב בַּמִּדְבָּר,
וְכָל הָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים,
לֹא קָרַב בַּמִּדְבָּר;
מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ,
קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ.
וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר:
יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם?
שֶׁהַכְּבָשִׂים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן בְּלֹא לֶחֶם;
לֶחֶם בְּלֹא כְּבָשִׂים,
אֵין לִי מִי יַתִּירֶנּוּ:
(ד) הַתְּמִידִין אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִים,
וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין,
וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר,
יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
אֵימָתַי?
בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין;
אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין
וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר,
לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
לֹא הִקִטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר,
יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
וְכֻלָּהּ הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הָעַרְבַּיִם;
שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב
אֶלָּא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים,
וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה
אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,
וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן
אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת,
וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה
אֶלָּא בְּשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבַּיִם:
(ה) חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיוּ בָּאוֹת חֲצָיִים,
אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ,
וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַּבֹּקֶר,
וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם.
וְכֹהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בְּשַׁחֲרִית,
וּמֵת, וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו,
לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ,
וְלֹא חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן;
אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ,
וּמַקְרִיב מֶחֱצָה, וּמֶחֱצָה אָבֵד.
נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִים קְרֵבִין,
וּשְׁנֵי חֲצָיִים אוֹבְדִין.
לֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר,
מִשֶּׁל מִי הָיְתָה קְרֵבָה?
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
מִשֶּׁל צִבּוּר;
רַבִּי יִהוּדָה אוֹמֵר:
מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים.
וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה:


«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד מנחותהפרק הבא»