משנה מנחות ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ד · משנה ה | >>
חביתי כהן גדול, לא היו באות חצייםכב, אלא מביא עשרון שלם, וחוצהו, ומקריב מחצה בבקר, ומחצה בין הערבים.
וכהן שהקריב מחצה בשחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו, לא יביא חצי עשרון מביתוכג, ולא חצי עשרונו של ראשון, אלא מביא עשרון שלם, וחוצהו, ומקריב מחצה, ומחצה אבד. נמצאו שני חציים קרבין, ושני חציים אובדין.
לא מינו כהן אחר, משל מי היתה קריבה.
רבי שמעון אומר, משל צבור.
רבי יהודה אומר, משל יורשים.
ושלימה היתה קריבה.
חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיוּ בָּאוֹת חֲצָיִים,
- אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ,
- וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַּבֹּקֶר,
- וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם.
- וְכֹהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בְּשַׁחֲרִית,
- וּמֵת, וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו,
- לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ,
- וְלֹא חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן;
- אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ,
- וּמַקְרִיב מֶחֱצָה, וּמֶחֱצָה אָבֵד.
- וּמֵת, וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו,
- נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִים קְרֵבִין,
- וּשְׁנֵי חֲצָיִים אוֹבְדִין.
- לֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר,
- מִשֶּׁל מִי הָיְתָה קְרֵבָה?
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִשֶּׁל צִבּוּר;
- רַבִּי יִהוּדָה אוֹמֵר:
- מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים.
- וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה:
חביתי כוהן גדול -
- לא היו באות חציין,
- אלא מביא עישרון שלם - וחוצהו,
- מקריב מחצה בבקר - ומחצה בין הערבים.
- וכוהן שהקריב מחצה בשחרית, ומת -
- ומינו כוהן אחר תחתיו -
- לא יביא חצי עישרון מביתו,
- ולא חצי עשרון של ראשון,
- אלא - מביא עישרון שלם, וחוצהו -
- ומקריב מחצה - ומחצה אבד,
- נמצאו שני חציין קרבין - ושני חציין אובדין .
- לא מינו כוהן אחר -
- משל מי היתה קרבה?
- אמר רבי שמעון: משל ציבור.
- רבי יהודה אומר: משל יורשים.
- ושלמה - היתה קרבה.
- משל מי היתה קרבה?
- ומינו כוהן אחר תחתיו -
זה הדין בעצמו הוא דינם אם נטמא המחצית הנשאר, שהוא מביא עשרון וחוצהו, שנאמר "עשירית האיפה"(ויקרא ו, יג) וגו', ואמרו "מחצה משלם הוא מביא".
וראיית רבי יהודה שהיורשים חייבין להביא עשרון, ממה שנאמר "מבניו יעשה אותה"(ויקרא ו, טו), והיא ראיה על שהן מביאין שלם משלהן לפי שנאמר "אותה", אמרו "אותה ולא חצייה".
ורבי שמעון מביא ראיה ממה שנאמר "חק עולם... כליל תקטר"(ויקרא ו, טו), שתהא כולה בהקטרה.
והלכה כרבי יהודה:
חביתי כהן גדול - מנחת כן גדול שמביא בכל יום. ועל שם דכתיב בה (ויקרא ו) על מחבת בשמן תעשה, משום הכי קרי לה חביתין:
לא היו באות חצאין - שלא יביא מביתו חצי עשרון בבוקר וחצי עשרון בערב:
ולא חצי עשרונו של ראשון - שנשאר מן העשרון שלם שהביא הראשון שמת ולא קרב אלא חציו:
ושני חציין אובדים - חצי עשרונו של ראשון שמת וחצי עשרונו של זה שעמד:
משל צבור - דכתיב חק עולם, חק זה יהא משל עולם, כלומר משל צבור מתרומת הלשכה:
רבי יהודה אומר משל יורשים - דכתיב (שם) והכהן המשיח תחתיו מבניו. והכי משמע, והכהן המשיח שמת, תחתיו אחד מבניו יעשה אותה:
ושלימה היתה קריבה - כל זמן שהיא באה משל צבור לר' שמעון או משל יורשים לר' יהודה, שלימה היתה קריבה, עשרון שלם ולא חצי עשרון. ר' שמעון מפיק ליה מכליל תקטר, שלא יקטירוה לחצאים אלא כולה כשהיא באה משל צבור. ור' יהודה מפיק לה מדכתיב מבניו יעשה אותה, כשאחד מבניו מקריב לאחר שמת אביו דהיינו היורשים, יעשה אותה ולא חציה כד. והלכה כר' יהודה שמשל יורשים היא באה:
חביתי כ"ג לא היו באים חציי' כו'. דת"ר אילו נאמר מנחה מחצית. הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב וחצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת"ל מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מקריב. פירש"י מחציתה משמע מחציתה של שלימה (מחצה משלימה) מחצה מתוך שלם הוא מביא. ע"כ. הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו:
וחוצהו. עיין בפי' הר"ב רפ"ט:
לא יביא חצי עשרון מביתו. יליף לה בברייתא מדכתיב ומחציתה בערב פירש"י ריבויא דוי"ו משמע אפילו כהן העומד בין הערבים אע"ג דאיכא חצי עשרון דראשון:
רש"א משל צבור. פי' הר"ב דכתיב חק עולם ובגמ' מפ' נמי מאי עביד באותה וכן ר"י מאי עביד בדר"ש. וא"צ להאריך בזה. ומ"ש הר"ב הלכה כר"י וכ"כ הרמב"ם ועמ"ש במ"ו פ"ז דשקלים:
(כב) (על המשנה) לא היו כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:
(כג) (על המשנה) מביתו. יליף לה בגמרא מקרא:
(כד) (על הברטנורא) בגמרא מפרש מאי עביד ר"ש באותה, ור"י מאי עביד בדר"ש:
חביתי כ"ג וכו': בפ"ק דמכלתין דף ח' ור"פ שתי מדות:
ומת ומנו כהן אחר: בת"כ פ' צו סוף פרשה ג' לא גרסי מלת ומת אלא ה"ג וכהן שהקריב מחצה שחרית ומינו כהן אחר ופירשו המפרשים כהן שהקריב מחצה שחרית ונטמא או נולד בו מום והוצרכו למנות אחר תחתיו קודם שהגיע זמן תמיד של בין הערבים ע"כ:
ושלימה היתה קריבה: גמ' תניא שלימה שחרית ושלימה בין הערבים כל זמן שהיא באה משל צבור עד שיתמנה כהן גדול. וביד רפי"ג דהלכות מעשה הקרבנות ובפ"ג דהלכות תמידין ומוספין סי' י"ח וסי' כ' עד סוף אותו פרק ובפ"ה דהלכות עבודות יה"כ סי' כ"ד:
יכין
חביתי כהן גדול: הן הי"ב חלות שמביאין משל כה"ג בכל יום. ומדנאפות במחבת קרי ליה חביתין. ומקריבין מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:
לא היו באות חציים: ר"ל שאינו מביא חצי עשרון בבוקר וחצי השני בערב:
ומחצה בין הערבים: לרמב"ם [פי"ג מקרבנות]. חולק החלות. ומקריב י"ב חצאין בבוקר וי"ב חצי חלות בערב. ולראב"ד מקריב ששה חלות בבוקר. וששה חלות בערב. [ול"מ מרבינו הרמב"ם נלפע"ד דלשון המשנה דקאמר וחוצהו לשון יחיד ולא וחוצם. טפי מכריע כהראב"ד. דמשמע דרק העשרון סולת חוצהו]:
אלא מביא עשרון שלם: ר"ל יביאן משל כה"ג השני עשרון שלם. ויקדשו כולו בכלי שרת:
ומקריב מחצה ומחצה אבד: ר"ל יפסל בלינה וישרף אחר כך:
ושני חציים אובדין: חצי עשרונו של ראשון וחצי עשרונו של שני שעמד תחתיו:
רבי שמעון אומר משל צבור: מתרומת הלשכה:
ושלימה היתה קריבה: אותה של ערב. בין לר"ש בין לר"י:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת