משנה מנחות ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת תפילה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד הסולת והשמן אינן מעכבין את היין ולא היין מעכבן המתנות של מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו.

(ב) הפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה אמר רבי שמעון אם היו להם פרים מרובים ולא היו להן נסכים יביאו פר אחד ונסכיו ואל יקרבו כלם בלא נסכים.

(ג) הפר והאילים הכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין את הלחם דברי רבי עקיבה אמר רבי שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו שכשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים לא קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם ולחם בלא כבשים אין לו מי יתירנו.

(ד) התמידין אינן מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה לא הקריבו כבש לבקר יקריבו בין הערביים אמר רבי שמעון אימתיי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש לבקר לא יקריבו בין הערביים לא הקטירו קטורת לבקר יקטירו בין הערביים אמר רבי שמעון וכלה הייתה קרבה בין הערביים שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערביים.

(ה) חביתי כוהן גדול לא היו באות חציין אלא מביא עישרון שלם וחוצהו מקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערביים וכוהן שהקריב מחצה בשחרית ומת ומינו כוהן אחר תחתיו לא יביא חצי עישרון מביתו ולא חצי עשרון של ראשון אלא מביא עישרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חציין קרבין ושני חציין אובדין לא מינו כוהן אחר משל מי הייתה קרבה אמר רבי שמעון משל ציבור רבי יהודה אומר משל יורשים ושלמה הייתה קרבה.

הדף הראשי של משנה מנחות ד