משנה מנחות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מנחות פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק רביעי ("התכלת אינה") · >>

פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת.

תפלה של יד אינה מעכבת של ראש, ושל ראש אינה מעכבת של יד.

הסולת והשמן אינן מעכבין את היין, ולא היין מעכבן.

המתנות שעל מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו.

משנה ב[עריכה]

הפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה.

רבי שמעון אומר, אם היו להם פרים מרובים ולא היו להם נסכים, יביאו פר אחד ונסכיו ולא יקרבו כולן בלא נסכין.

משנה ג[עריכה]

הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם, ולא הלחם מעכבן.

הלחם מעכב את הכבשים, והכבשים אינן מעכבין את הלחם, דברי רבי עקיבא.

אמר שמעון בן ננס, לא כי, אלא הכבשים מעכבין את הלחם, והלחם אינו מעכב את הכבשים, שכן מצינו, כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה, קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם.

אמר רבי שמעון, הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחומש הפקודים, קרב במדבר.

וכל האמור בתורת כהנים, לא קרב במדבר.

משבאו לארץ, קרבו אלו ואלו.

ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם, שהכבשים מתירין את עצמן [ בלא לחם ].

לחם בלא כבשים, אין לי מי יתירנו.

משנה ד[עריכה]

התמידין אינן מעכבין את המוספים, ולא המוספים מעכבין את התמידין, ולא המוספים מעכבין זה את זה.

לא הקריבו כבש בבקר, יקריבו בין הערבים.

אמר רבי שמעון, אימתי, בזמן שהיו אנוסין או שוגגין.

אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבקר, לא יקריבו בין הערבים.

לא הקטירו קטרת בבקר, יקטירו בין הערבים.

אמר רבי שמעון, וכולה היתה קרבה בין הערבים, שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים [ של בין הערבים ], ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים.

משנה ה[עריכה]

חביתי כהן גדול, לא היו באות חציים, אלא מביא עשרון שלם, וחוצהו, ומקריב מחצה בבקר, ומחצה בין הערבים.

וכהן שהקריב מחצה בשחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו, לא יביא חצי עשרון מביתו, ולא חצי עשרונו של ראשון, אלא מביא עשרון שלם, וחוצהו, ומקריב מחצה, ומחצה אבד. נמצאו שני חציים קרבין, ושני חציים אובדין.

לא מינו כהן אחר, משל מי היתה קריבה.

רבי שמעון אומר, משל צבור.

רבי יהודה אומר, משל יורשים.

ושלימה היתה קריבה.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה מנחות ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת תפילה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד הסולת והשמן אינן מעכבין את היין ולא היין מעכבן המתנות של מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו.

(ב) הפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה אמר רבי שמעון אם היו להם פרים מרובים ולא היו להן נסכים יביאו פר אחד ונסכיו ואל יקרבו כלם בלא נסכים.

(ג) הפר והאילים הכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין את הלחם דברי רבי עקיבה אמר רבי שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו שכשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים לא קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם ולחם בלא כבשים אין לו מי יתירנו.

(ד) התמידין אינן מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה לא הקריבו כבש לבקר יקריבו בין הערביים אמר רבי שמעון אימתיי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש לבקר לא יקריבו בין הערביים לא הקטירו קטורת לבקר יקטירו בין הערביים אמר רבי שמעון וכלה הייתה קרבה בין הערביים שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערביים.

(ה) חביתי כוהן גדול לא היו באות חציין אלא מביא עישרון שלם וחוצהו מקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערביים וכוהן שהקריב מחצה בשחרית ומת ומינו כוהן אחר תחתיו לא יביא חצי עישרון מביתו ולא חצי עשרון של ראשון אלא מביא עישרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חציין קרבין ושני חציין אובדין לא מינו כוהן אחר משל מי הייתה קרבה אמר רבי שמעון משל ציבור רבי יהודה אומר משל יורשים ושלמה הייתה קרבה.

פירושים[עריכה]