משנה מנחות ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם, ולא הלחם מעכבן.

הלחם מעכב את הכבשים, והכבשים ט אינן מעכבין את הלחם, דברי רבי עקיבא.

אמר שמעון בן ננס, לא כיי, אלא הכבשים מעכבין את הלחם, והלחם אינו מעכב את הכבשים, שכן מצינו, כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה, קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם.

אמר רבי שמעון, הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחומש הפקודים, קרב במדבר.

וכל האמור בתורת כהנים, לא קרב יא במדבר.

משבאו לארץ, קרבו אלו ואלו.

ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם, שהכבשים מתירין את עצמן [ בלא לחם ].

לחם בלא כבשים, אין לי מי יתירנו.

נוסח הרמב"ם

הפר והאילים הכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין את הלחם דברי רבי עקיבה אמר רבי שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו שכשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים לא קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם ולחם בלא כבשים אין לו מי יתירנו.

פירוש הרמב"ם

הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין כו': הפר הזה והשני האילים והז' כבשים הם החלק השני שמקריבין בגלל הלחם ביום עצרת וכולן הן עולות ושעיר חטאת: ומה שאמר אח"כ הלחם והכבשים ר"ל שני כבשים שלמים שמביאין עמהן שתי הלחם בשעת התנופה כמו שיתבאר במסכת הזאת: ומה שאמר והכבשים אינן מעכבים את הלחם ר"ל שאם לא יהיו שם שני כבשים מביאין שתי הלחם ודינם שיאכלו אותן כאילו הביאום עם הכבשים: ומה שאמר בן ננס יקריבו כבשים בלא לחם לפי שלא היה במדבר לחם זולתי המן. וחולק ר"ש על זה ואומר שלא הקריבו במדבר לא לחם ולא כבשים ולא שאר קרבנות הבאים בגלל הלחם ועל זה נאמר בת"כ ר"ל ספר ויקרא וכל מה שזכר בויקרא לא הקריבו אותו במדבר וזה קבלה בידינו שלא הקריבו במדבר אלא הקרבנות הנזכרים בחומש הפקודים ובכל המוספים והלכה כר' (עקיבא) [שמעון]:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הפר והאילים והכבשים והשעיר - הבאים בגלל הלחם. וכולן עולות, חוץ מן השעיר שהוא חטאת:

אין מעכבין את הלחם - שאם הביאו שתי הלחם של עצרת בלא הקרבנות הללו, מקודשין:

הלחם מעכב את הכבשים - הנך כבשים הן שני כבשים דשלמים שהוזקקו לתנופה עם הלחם:

והכבשים אין מעכבים את הלחם - שאם לא נמצאו כבשים מביאים שתי הלחם והן קדושים כאילו הביאום עם הכבשים:

קרבו כבשים בלא לחם - שהרי לא היה להם לחם במדבר אלא המן:

הלכה כדברי בן ננס - דכבשים מעכבים את הלחם:

אבל אין הטעם כדבריו - דהוא אומר במדבר קרבו כבשים דשלמים ולא היא:

שכל האמור בחומש הפקודים - בספר במדבר. כגון קרבנות מוספים האמורים בפרשת פנחס, קרבו במדבר:

וכל האמור בת"כ - דהיינו בספר ויקרא. לא קרבו במדבר. והנך כבשים האמורים באמור אל הכהנים כגון הנך שבעה כבשים ופר ואילים דעולה דעל הלחם ושני כבשים דשלמים לא קרבו במדבר:

לחם בלא כבשים אין לו מי יתירנו - שאין הלחם מותר באכילה לכהנים עד שיקרבו כבשים. והלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין את הלחם דברי ר"ע אר"ש בן ננס לא כי כו'. מפרשים בגמרא דכתיב בלחם וב' כבשים והניף הכהן וגו' קודש יהיו לה' לכהן ולא ידעינן אהייא קאי הויה דמשמע עיכובא או אלחם או אכבשים ר"ע סבר לכהן איזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם ובן ננס מי כתיב קדש יהיו לכהן קדש יהיו לה' לכהן כתיב איזהו דבר שמקצתו לה' ומקצתו לכהן הוי אומר אלו כבשים ור"ע מי כתיב קודש יהיו לה' ולכהן לה' לכהן כתיב כדרב הונא דא"ר הונא קנאו השם ונתנו לכהן:

הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין כו'. ואפ"ה כי אתיין כהדדי הכבשים עיקר והלחם טפל משום דכבשים מתירין את הלחם כשבאים ביחד ולא פליג ר"ע אסתמא דמתניתין ג' פ"ב והכריחני לזה שראיתי להרמב"ם דפסק בפ"ח מהלכות תמידין כר"ע דהכא ובפי"ז מהלכות פסולי המוקדשין פסק הא דלעיל נמי. ואע"ג דהר"ב לא פסק כר"ע אפ"ה הואיל ולרמב"ם מוכרחים לומר דל"פ אף אנו נאמר דלהר"ב נמי ל"פ דלמעט במחלוקת עדיפא ועיין לקמן בסמוך:

והכבשים אין מעכבין את הלחם. כתב הר"ב שאם הביאו שתי הלחם כו' קדושים עיין במשנה ב' פ"ו מאי עבדינן בהו:

אמר ר' שמעון הלכה כדברי בן ננס וכו'. וכ' הר"ב שהלכה כר"ש וכ"כ הכ"מ בפ"ח מה"ת בשם הראב"ד דלא כהרמב"ם שפוסק כר"ע כמ"ש לעיל בסמוך וכ"כ הכ"מ משום דר"ש ור"ש בן ננס רבים נינהו ועוד דיהבי טעמא למלתייהו ע"כ ונדחק למצוא טעם לפסק הרמב"ם. ולי ראיה גדולה להרמב"ם מסתמא דמתניתין ב' פ"ו. בזה יפה כח הכהנים כו' דלאתויי לחם הבאים בפני עצמן כמ"ש שם הר"ב והיינו כר"ע. והוי מחלוקת ואח"כ סתם ותיובתא להראב"ד והר"ב שפסקו כר"ש:

וכל האמור בת"כ לא קרב במדבר. וזה קבלה בידו. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) והכבשים כו'. ואפ"ה כי אתיין בהדדי, הכבשים עיקר והלחם טפל משום דכבשים מתירין את הלחם כשבא ביחד, ולא פליג ר"ע אסתמא דמשנה ג' פ"ב. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) ארשב"נ כו'. בגמרא מפרש דפליגי בטעמא דקרא:

(יא) (על המשנה) לא קרב. וזה קבלה בידו. הר"מ:


פירושים נוספים