משנה מנחות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מנחות פרק ו: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק שישי ("אלו מנחות") · >>

פרקי מסכת מנחות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים:

מנחת סולת, והמחבת, והמרחשת, והחלות, והרקיקין, מנחת גוים, מנחת נשים, מנחת העומר, מנחת חוטא, ומנחת קנאות.

רבי שמעון אומר, מנחת חוטא של כהנים נקמצת, והקומץ קרב לעצמו, והשירוים קרבין לעצמן.

משנה ב[עריכה]

מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים, למזבח, ואין בהם לכהנים.

בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים.

שתי הלחם ולחם הפנים, לכהנים, ואין בהם למזבח.

ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח.

משנה ג[עריכה]

כל המנחות הנעשות בכלי, טעונות שלש מתנות שמן: יציקה, ובלילה, ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן.

והחלות בוללן, דברי רבי.

וחכמים אומרים סולת.

החלות טעונות בלילה, והרקיקים משוחין.

כיצד מושחן, כמין כי.

ושאר השמן נאכל לכהנים.

משנה ד[עריכה]

כל המנחות הנעשות בכלי, טעונות פתיתה.

מנחת ישראל, כופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ומבדיל.

מנחת כהנים, כופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ואינו מבדיל.

מנחת כהן המשיח, לא היה מכפלה.

רבי שמעון אומר, מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה, מפני שאין בהם קמיצה.

וכל שאין בהם קמיצה, אין בהן פתיתה.

וכולן כזיתים.

משנה ה[עריכה]

כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה.

והשיפה והבעיטה בחטים.

רבי יוסי אומר, [ אף ] בבצק.

כל המנחות באות עשר עשר, חוץ מלחם הפנים, וחביתי כהן גדול, שהם באות שתים עשרה, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר, כולן באות שתים עשרה, חוץ מחלות תודה, והנזירות, שהן באות עשר עשר.

משנה ו[עריכה]

העומר היה בא עשרון משלש סאין.

שתי הלחם, שני עשרונים משלש סאין.

לחם הפנים, עשרים וארבעה עשרונים מעשרים וארבע סאין.

משנה ז[עריכה]

העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה.

ושתי הלחם בשתים עשרה.

ולחם הפנים באחת עשרה.

רבי שמעון אומר, לא היה לה קצבה, אלא סולת מנופה כל צרכה היה מביא, שנאמר (ויקרא כד), ולקחת סלת ואפית אותה, [ עד ] שתהא מנופה כל צרכה.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה מנחות ו ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת הסולת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין ומנחת גוים ומנחת נשים ומנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת הקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן.

(ב) מנחת כהנים ומנחת כוהן משיח ומנחת נסכים למזבח ואין בהן לכהנים ובזה יפה כוח המזבח מכוח הכהנים שתי הלחם ולחם הפנים לכהנים ואין בהן למזבח ובזה יפה כוח הכהנים מכוח המזבח.

(ג) כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלש מתנות שמן יציקה ושמן בלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשיתן החלות בוללן דברי רבי וחכמים אומרין אף הסולת החלות טעונות בלילה והרקיקין משיחה כיצד מושחן כמין כי ושאר השמן נאכל לכהנים.

(ד) כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל מנחת כוהן המשיח לא היה מכפלה רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כוהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה וכלן פתיתתן כזיתים.

(ה) כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה השיפה והבעיטה בחיטים רבי יוסי אומר אף בבצק כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כוהן גדול שהן באות שתים עשרה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר כלן באות שתים עשרה חוץ מחלות תודה והנזירות שהן באות עשר עשר.

(ו) העומר היה בא עישרון משלש סאין שתי הלחם שתי עשרונות משלש סאין לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונות מעשרים וארבע סאין.

(ז) העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה ושתי הלחם בשתים עשרה ולחם הפנים באחת עשרה רבי שמעון אומר לא היה להן קצבה אלא סולת מנופה כל צורכה היה מביא שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה (ויקרא כד ה) עד שתהא מנופה כל צורכה.

פירושים[עריכה]