משנה מנחות ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ו · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל המנחות הנעשות בכלי, טעונות פתיתה.

מנחת ישראל, כופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ומבדיל.

מנחת כהנים, כופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ואינו מבדילטז.

מנחת כהן המשיח, לא היה מכפלה.

רבי שמעון אומר, מנחת כהנים יז ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה, מפני שאין בהם קמיצה.

וכל שאין בהם קמיצה, אין בהן פתיתה.

וכולן כזיתים.

נוסח הרמב"ם

כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל מנחת כוהן המשיח לא היה מכפלה רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כוהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה וכלן פתיתתן כזיתים.

פירוש הרמב"ם

כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה כו': מנחת ישראל כופל אחד לשנים וב' לד' ומבדיל כו': שיפה הוא גזור מן ישופך ראש ועניינו שיכו החטה בידים בכח עד שמעביר מעליה העפר ובעיטה שדורסים אותה ברגל עד שהיא נשברת ור' יוסי אומר שהעיסה לבדה היא צריכה בעיטה ר"ל שמקטפים אותם ביד דרך בעיטה והשיפה תהיה בחטה ובעיסה ג"כ בסדר [בתי"ט העתיק במספר וע"ע שם] הזה וסבת היות מנין חלות המנחות כלן עשרה [עשרה] למדנו זה מן התורה כמו שיתבאר בפ' שאחרי זה אבל לחם הפנים עליו כתוב שתים עשרה חלות ונאמר בו כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם ונא' בחביתי כהן גדול חק עולם לה' כליל תקטר ואמרו אתיא חוקה חוקה לפיכך יהיו חביתי כהן גדול י"ב חלות מקריבין מהן שש בבקר ושש בין הערבים ור"מ למד כל המנחות מלחם הפנים ונשארה התודה עשרה כמו שנתבאר בה כבר וכמו שנבאר עוד וכן הנזירות לפי שהם לחם כמו השלמים וכמו התודה כפי מה שזכרנו בד' מזבחים ואין הלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל המנחות הנעשות בכלי - הכא לאו למעוטי מנחת מאפה תנור אתא, דכתיב (ויקרא ב) פתות אותה פתים וגו' מנחה, לרבות כל המנחות לפתיתה. אלא למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים טו שאין טעונים פתיתה:

כופל אחת לשתים - דכתיב פתות אותה פתים. פתות היינו שנים, דכיון דנשבר היינו שתי חתיכות, פתים מרבינן שתהא החתיכה לשתי חתיכות דהיינו ארבעה. יכול יעשנה פירורים, תלמוד לומר אותה פתים, ולא פתיתיה לפתיתים. וכולן פתיתין כזיתים, דסיפא דמתניתין לאו ר' שמעון קאמר ליה אלא דברי הכל היא, דלאחר שעשה פתיתין כזיתים כופל כל זית לשנים ושנים לארבעה:

מכפלה - לא היה מכפלה לארבעה, אלא לשנים. דלא כתיב בה אלא מנחת פתים ולא פתות:

רבי שמעון אומר כו' - ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

כל המנחות. הארבעה האפויות הרמב"ם פי"ג מה' קרבנות:

הנעשות בכלי. פירש הר"ב למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים. ופירש"י שאין נאפות בכלי אלא נאפות בתנור. ע"כ. וממעטינן מדכתיב אותה וכתבו התוספות דהקשה בקונטרס דאימא להוציא מנחת כהנים (ותימה) [ותירץ] דמסתברא דמנחת כהנים ה"ל לרבויי בדין מנחת מחבת שכן פתיתה כתיבא ביה בהדיא ושתיהן מנחת יחיד ונפש כתיב בפרשה ולמעט שתי הלחם [ולחם הפנים] דצבור הן. ע"כ. ובת"כ ראיתי יצאו אלו שאין מהן לאשים והקשה רבינו בגור אריה דהשתא דמנחה אתי לרבות לפתיתה א"כ היא דבתרא קאי נמי אפתיתה ומיעוטא דאותה הרי תרי מיעוטי ולמעט מאפה תנור כיון דאיכא תרי מיעוטי [*כמ"ש בריש מתניתין דלעיל] ותירץ דאע"ג דמרבינן מנחה לפתיתה אפ"ה מיעוטא דהיא ליכא לאוקמא אלא איציקה דבה קאי קרא ע"כ. ולי מעיקרא לאו קושיא דעד כאן לא ממעטינן מאפה תנור בתרי מיעוטי אלא ביציקה משום דמאי עבדת בשני מיעוטי. אבל הכא הא ממעטי שתי הלחם ולחם הפנים וצריכין ב' מיעוטין דחלוקים הם לענין לבונה. ומסתבר למעוטי הני ולא מאפה תנור הואיל ואין מהן לאישים כדברי ת"כ. א"נ שהן דצבור כדברי התוספות:

ואינו מבדיל. דכיון דא"צ קמיצה אינו צריך הבדלה רש"י בגמרא:

מכפלה. פירש הר"ב לא היה מכפלה כו'. ובגמרא גרסינן לא היה מכפלה וכן העתיקו רש"י והרמב"ם:

רבי שמעון אומר מנחת כהנים. לשון רש"י מנחת נדבה של כהנים ע"כ וע' בר"פ:

אין בהם פתיתה. כלומר שלא היה מכפלן. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) שאין נאפות בכלי אלא נאפות בתנור. רש"י. וממעטינן מדכתיב אותה. עתוי"ט:

(טז) (על המשנה) ואינו כו'. דכיון דאין צריך קמיצה אין צריך הבדלה. רש"י

(יז) (על המשנה) מנחת כהנים. מנחת נדבה של כהנים. רש"י:


פירושים נוספים