משנה מנחות ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ו · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל המנחות הנעשות בכלי, טעונות פתיתה.

מנחת ישראל, כופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ומבדיל.

מנחת כהנים, כופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ואינו מבדילטז.

מנחת כהן המשיח, לא היה מכפלה.

רבי שמעון אומר, מנחת כהנים יז ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה, מפני שאין בהם קמיצה.

וכל שאין בהם קמיצה, אין בהן פתיתה.

וכולן כזיתים.

נוסח הרמב"ם

כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל מנחת כוהן המשיח לא היה מכפלה רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כוהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה וכלן פתיתתן כזיתים.

פירוש הרמב"ם

כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה כו': מנחת ישראל כופל אחד לשנים וב' לד' ומבדיל כו': שיפה הוא גזור מן ישופך ראש ועניינו שיכו החטה בידים בכח עד שמעביר מעליה העפר ובעיטה שדורסים אותה ברגל עד שהיא נשברת ור' יוסי אומר שהעיסה לבדה היא צריכה בעיטה ר"ל שמקטפים אותם ביד דרך בעיטה והשיפה תהיה בחטה ובעיסה ג"כ בסדר [בתי"ט העתיק במספר וע"ע שם] הזה וסבת היות מנין חלות המנחות כלן עשרה [עשרה] למדנו זה מן התורה כמו שיתבאר בפ' שאחרי זה אבל לחם הפנים עליו כתוב שתים עשרה חלות ונאמר בו כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם ונא' בחביתי כהן גדול חק עולם לה' כליל תקטר ואמרו אתיא חוקה חוקה לפיכך יהיו חביתי כהן גדול י"ב חלות מקריבין מהן שש בבקר ושש בין הערבים ור"מ למד כל המנחות מלחם הפנים ונשארה התודה עשרה כמו שנתבאר בה כבר וכמו שנבאר עוד וכן הנזירות לפי שהם לחם כמו השלמים וכמו התודה כפי מה שזכרנו בד' מזבחים ואין הלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל המנחות הנעשות בכלי - הכא לאו למעוטי מנחת מאפה תנור אתא, דכתיב (ויקרא ב) פתות אותה פתים וגו' מנחה, לרבות כל המנחות לפתיתה. אלא למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים טו שאין טעונים פתיתה:

כופל אחת לשתים - דכתיב פתות אותה פתים. פתות היינו שנים, דכיון דנשבר היינו שתי חתיכות, פתים מרבינן שתהא החתיכה לשתי חתיכות דהיינו ארבעה. יכול יעשנה פירורים, תלמוד לומר אותה פתים, ולא פתיתיה לפתיתים. וכולן פתיתין כזיתים, דסיפא דמתניתין לאו ר' שמעון קאמר ליה אלא דברי הכל היא, דלאחר שעשה פתיתין כזיתים כופל כל זית לשנים ושנים לארבעה:

מכפלה - לא היה מכפלה לארבעה, אלא לשנים. דלא כתיב בה אלא מנחת פתים ולא פתות:

רבי שמעון אומר כו' - ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

כל המנחות. הארבעה האפויות הרמב"ם פי"ג מה' קרבנות:

הנעשות בכלי. פירש הר"ב למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים. ופירש"י שאין נאפות בכלי אלא נאפות בתנור. ע"כ. וממעטינן מדכתיב אותה וכתבו התוספות דהקשה בקונטרס דאימא להוציא מנחת כהנים (ותימה) [ותירץ] דמסתברא דמנחת כהנים ה"ל לרבויי בדין מנחת מחבת שכן פתיתה כתיבא ביה בהדיא ושתיהן מנחת יחיד ונפש כתיב בפרשה ולמעט שתי הלחם [ולחם הפנים] דצבור הן. ע"כ. ובת"כ ראיתי יצאו אלו שאין מהן לאשים והקשה רבינו בגור אריה דהשתא דמנחה אתי לרבות לפתיתה א"כ היא דבתרא קאי נמי אפתיתה ומיעוטא דאותה הרי תרי מיעוטי ולמעט מאפה תנור כיון דאיכא תרי מיעוטי [*כמ"ש בריש מתניתין דלעיל] ותירץ דאע"ג דמרבינן מנחה לפתיתה אפ"ה מיעוטא דהיא ליכא לאוקמא אלא איציקה דבה קאי קרא ע"כ. ולי מעיקרא לאו קושיא דעד כאן לא ממעטינן מאפה תנור בתרי מיעוטי אלא ביציקה משום דמאי עבדת בשני מיעוטי. אבל הכא הא ממעטי שתי הלחם ולחם הפנים וצריכין ב' מיעוטין דחלוקים הם לענין לבונה. ומסתבר למעוטי הני ולא מאפה תנור הואיל ואין מהן לאישים כדברי ת"כ. א"נ שהן דצבור כדברי התוספות:

ואינו מבדיל. דכיון דא"צ קמיצה אינו צריך הבדלה רש"י בגמרא:

מכפלה. פירש הר"ב לא היה מכפלה כו'. ובגמרא גרסינן לא היה מכפלה וכן העתיקו רש"י והרמב"ם:

רבי שמעון אומר מנחת כהנים. לשון רש"י מנחת נדבה של כהנים ע"כ וע' בר"פ:

אין בהם פתיתה. כלומר שלא היה מכפלן. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) שאין נאפות בכלי אלא נאפות בתנור. רש"י. וממעטינן מדכתיב אותה. עתוי"ט:

(טז) (על המשנה) ואינו כו'. דכיון דאין צריך קמיצה אין צריך הבדלה. רש"י

(יז) (על המשנה) מנחת כהנים. מנחת נדבה של כהנים. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הנעשות בכלי:    למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאין נעשין בכלי אלא נאפות בתנור שאין טעונין פתיתה דכתיב פתות אותה למעוטינהו מפתיתה ומלת מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה ואפילו מנחת מאפה דגבי יציקה כתיבי תרי מיעוטי עליה והיא חד למעוטי חלות וחד למעוטי רקיקים וגבי פתיתה לא כתיבי ש"מ מיציקה ממעט לה למנחת מאפה ולא מפתיתה:

כופל:    תוס' ר"פ הוציאו לו. ויש גורסין קופל בקוף והוא כמו כופל בכאף. ורש"י ז"ל פירש משבר ומבדיל משום דבעיא קמיצה. מנחת כהנים אינו מבדיל. דלא בעיא קמיצה:

מנחת כהן משיח לא היה מכפלה:    גרסי'. ופי' בספר קרבן אהרן בפ' ויקרא פי"ב הטעם שלא היה כופל מנחת כהן משיח רק לשנים מכני שכל המנחות הם עשרון שלם ומנחת כהן משיח לא היתה כי אם חצי עשרון ולזה אם עשרון חולק לד'. חצי עשרון די שיחלוק אותו לשנים ע"כ. וכתבתיו כבר לקמן בסמוך בשם י"מ ועיין עוד שם בספר קרבן אהרן:

אין בהם פתיתה:    כתב עוד שם בספר קרבן אהרן שהוקשה להרא"ם ולהראב"ד ולרבינו ישעיה שאיך יתכן שיאמר ר"ש דמנחת כהן משיח אין בה פתיתה וקרא אמר בה מנחת פתים ואם אין בה פתיתה איך יאמר מנחת פתים. ולז"א שמה שאמר ר"ש אין בהם פתיתה ירצה אין בהם פתיתה כמו מנחת ישראל שהיא א' לב' וב' לד' אלא א' לב' לחוד וכפי זה לא פליג ר"ש אלא אמנחת כהנים לחוד ופירוש דבריו כאלו אמר אחד מנחת כהנים וא' מנחת כהן משיח אין בהם פתיתה כמו הפתיתה דמנחת ישראל אלא פתיתה לשנים לחוד ע"כ. ועוד האריך הוא עצמו לתרץ ע"ש ובסמוך אכתוב עוד בזה בשמו:

וכולן פותתן:    נ"א פתותם נ"א פתיתים נ"א פתיתתם וכן עיקר וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל:

וכולן פותתן כזיתים:    פתיתין דקות כזית ור"ש קאמר לה ובתרתי פליגי רש"י ז"ל. ואיתה בפ' כיצד מברכין (ברכות דף ל"ט.) ור' ישמעאל ס"ל היה פורכן עד שמחזירן לסלתן ופליג אתנא דמתני' דקאמר דפותתן כזיתים. והמפ' שבתלמוד פי' וז"ל ר"ש אומר מנחות נדבה של כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה כלומר שלא היה מקפלן וכו'. ופליג את"ק דאמר מנחת כהנים כופל. וכולן שצריכין פתיתה מקפלן ב' לד' וד' לח' וח' לי"ו עד שיהו פתיתים כזיתים אבל פחות מכזיתים אין יכול לפותתם ואית דמפרשי וכולן פתותן כזיתים שהיה עושה מן העשרון עשר חלות ומכל חלה וחלה ד' פתיתין לא היה כלל פתות אלא כזית ומנחת כ"מ לא היה מכפלה אלא לשתים דכיון דאין לה אלא חצי עשרון אין מקפל אלא לשנים ע"כ:

כופל א' לשנים:    דכתיב פתות אותה פתים וכו' לשון רעז"ל עד ולא פתיתיה לפתיתים. אמר המלקט ולר"ש דמתני' דאמר וכולן פותתן כזיתים דריש ליה הכי יכול פירורים גדולים ת"ל פתים אי פתים יכול פחותים מכזית ת"ל אותה רש"י ז"ל. ומה שפי' רעז"ל צ"ע ולא ידעתי מנין לו דלאחר שעשה הפתיתים כזית כופל כל זית לשנים ושנים לד' דהרי לכל הפירושים דאיכא בגמרא פחות מכזית היינו פירורין וליכא למימר שכונתו לומר כופל כל זית לשנים ושנים לד' ולעולם אינו מבדיל כיון שהם כבר כזית אפילו במנחת ישראל שהרי הוא ז"ל עצמו פי' לקמן בפ' שתי מדות פרק ט' דמכלתין דבשאר מנחות חוץ ממנחת חביתי כ"ג כופל ומבדיל ואפשר שהוא פי' הרמב"ם ז"ל וממשמעות דבריו ז"ל נראה קצת שאינו מבדיל כאשר כתבתי. גם מה שפירש רעז"ל וכולן פתיתין כזיתים דברי הכל נראה שטעמו מדכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ג דהלכות מעשה הקרבנות סי' ד' י'. ונראה ששם חזר בו ממה שפירש כאן במתני' כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. וז"ל ספר קרבן אהרן שם פי"ב וכולן פותתן כזיתים כלומר וכל הנצרכין לפתיתה מקפלן ב' לד' וד' לח' וח' לט"ז עד שיעשה פתיתים כזיתים וכפי זה דברי ר"ש הם וחולק עם ת"ק דאמר א' לב' וב' לד' לבד. וכפי זה נפרש דברי ר"ש באופן אחר מנחת כהנים ומנחת כ"מ אין בהם פתיתה כמו המנחות האחרות מפני שכולן פותתן כזיתים ואלו מחלק אותם לשנים בלבד. ורש"י ז"ל פי' פירוש אחר והוא שהוא לת"ק שאמר וב' לד' ואמר שזה מן המצוה אבל אם ירצה כולם פותתם כזיתים ולא פחות מזיתים והכונה שיכול לפותתם כזיתים. ואיכא דאמרי שהיה מן העשרון עשר חלות וכל חלה וחלה מחלק אותה לד' פתיתין ולא היה בכל פתית אלא כזית וכפי זה צריכין אנו לגרוס וכל הפתיתין כזית והרמב"ם ז"ל פי' דלד"ה היא וכך פירושו דלאחר שהיה פתיתים כזיתים היה קופל כל זית וזית מהם לשנים ושנים לד' וזהו שאמר שכל הפתיתין שהיה עושה היה בכזית ועל אלו הפתיתין אמר שהיה קופל כל א' לשנים ושנים לד' ע"כ. אבל מ"מ נלע"ד שהרמב"ם ז"ל חזר בו ביד שכך כתב שם פי"ג וכיצד פותתין אותן כופלן החלה לשנים והב' לד' ומבדיל ואם היתה המנחה של זכרי הכהונה אינו מבדיל ופותת וכולן פתיתין כזיתים ואם הגדיל הפתיתין או הקטין אותם כשרין ע"כ. הא בהדיא דכופל לא קאי אזית אלא אחלה ודמאי דקתני וכולן פתיתין כזיתים ר"ל שלכתחלה לד"ה בעינן שיהו הפתיתין נשארים כזיתים לא פחות ולא יותר. והילך לשון החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה נראה שגורס גם במנחת ישראל ואינו מבדיל ומפרש כופל א' לשנים וב' לד' אאר שיהיו פתיתין כזיתים וכן פי' לקמן בפ' ט' משנה א' ע"ש ולפי זה נראה לדעתו ז"ל שגם מנחת כהנים ומנחת כהן משיח היה פותתן כזיתים ומסייע ליה הא דקתני רש"א מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה מכלל דלת"ק יש בהן פתיתה ודלא כרש"י ז"ל שפירש לדעת ת"ק פתיתה היינו הכפל שכופלן ובחבורו הגדול נראה שחזר בו וגורס ברישא ומבדיל ע"כ:


פירושים נוספים