משנה מנחות ו ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ו · משנה ה | >>

[עריכה]

כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה.

והשיפה והבעיטה בחטים.

רבי יוסי אומר, [ אף ] בבצק.

כל המנחות באות עשר עשר^יח, חוץ מלחם הפנים, וחביתי כהן גדול, שהם באות שתים עשרה, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר, כולן באות שתים עשרה, חוץ מחלות תודה, והנזירות, שהן באות עשר עשר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁיפָה,

וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּעִיטָה.

וְהַשִּׁיפָה וְהַבְּעִיטָה בַּחִטִּים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

אַף בַּבָּצֵק.

כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר,

חוּץ מִלֶּחֶם הַפָּנִים,

וַחֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל,

שֶׁהֵם בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

כֻּלָּן בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה,

חוּץ מֵחַלּוֹת תּוֹדָה, וְהַנְּזִירוּת,

שֶׁהֵן בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כל המנחות - טעונות שלש מאות שיפה, וחמש מאות בעיטה.

השיפה, והבעיטה - בחיטים.

רבי יוסי אומר: אף בבצק.

כל המנחות -

באות עשר עשר,

חוץ מלחם הפנים, וחביתי כוהן גדול - שהן באות שתים עשרה,

דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר:

כולן באות שתים עשרה,

חוץ מחלות תודה, והנזירות - שהן באות עשר, עשר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

שיפה - הוא גזור מן "ישופך ראש"(בראשית ג, טו), ועניינו שיכו החיטה בידים בכוח עד שמעביר מעליה העפר.

ובעיטה - שדורסים אותה ברגל עד שהיא נשברת.

ורבי יוסי אומר, שהעיסה לבדה היא צריכה בעיטה, רוצה לומר שמקטפים אותם ביד דרך בעיטה, והשיפה תהיה בחיטה ובעיסה גם כן בסדר הזה.

וסיבת היות מניין חלות המנחות כולן עשרה עשרה, למדנו זה מן התורה כמו שיתבאר בפרק שאחרי זה.

אבל לחם הפנים עליו כתוב שתים עשרה חלות, ונאמר בו "כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה', חק עולם"(ויקרא כד, ט). ונאמר בחביתי כהן גדול "חק עולם לה' כליל תקטר"(ויקרא ו, טו), ואמרו "אתיא חוקה חוקה", לפיכך יהיו חביתי כהן גדול שנים עשר חלות, מקריבין מהן שש בבקר ושש בין הערבים.

ורבי מאיר למד כל המנחות מלחם הפנים, ונשארה התודה עשרה כמו שנתבאר בה כבר וכמו שנבאר עוד. וכן הנזירות לפי שהם לחם כמו השלמים, וכמו התודה כפי מה שזכרנו ברביעי מזבחים.

ואין הלכה כרבי יוסי, והלכה כרבי יהודה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שיפה - שמשפשף החטה בין ידו לכלי כדי שתהא נוחה להשיר קליפתה:

בעיטה - שבועט בעובי אגרופו או בעובי פס ידו. והיה שף אחת ובועט שתים, שף שתים ובועט שלש, וחוזר ועושה כסדר הזה עד שגומר חמש מאות בעיטות לשלש מאות שיפות:

ה"ג ר' יוסי אומר בבצק - כלומר, שיפה ובעיטה בבצק ולא בחטין. ואין הלכה כר' יוסי:

עשר עשר חלות - ומנחת סולת נמי אע"ג דקודם אפייה נקמצת, אפילו הכי עשר חלות היא באה ^יט:

לחם הפנים - בהדיא כתיב ביה י"ב חלות:

וחביתי כהן גדול - נאמר בלחם הפנים חק עולם ונאמר בחביתי כהן גדול חק עולם, מה להלן י"ב חלות, אף כאן י"ב חלות, ומקריבין מהן שש חלות, לות בבוקר ושש חלות בערב:

חוץ מחלות תודה שהן באות עשר - כדבעינן למימר טעמא לקמן באידך פרקין. ואין הלכה כר' מאיר:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

רבי יוסי אומר אף בבצק. כתב הר"ב ה"ג רי"א בבצק וכן גירסת התוספות. וכתבו דבתוספתא גרסינן אף בבצק ופליגא אהך. ובתוספתא דווקנית ל"ג אף ע"כ. ול' הרמב"ם ורי"א שהעיסה לבדה היא צריכה בעיטה. ר"ל שמקטפים אותו ביד דרך בעיטה. והשיפה תהיה בחטה. ובעסה ג"כ [במספר] הזה ע"כ. נראה שגירסתו היה רי"א הבעיטה בבצק והשיפה אף בבצק:

כל המנחות באות עשר עשר. בגמרא ילפינן לה מלחמי תודה דנפישין מילי דדמיין להדדי. [*ומ"ש הר"ב ומנחת סולת נמי כו'. אע"ג דלעיל משנה ג' [סד"ה החלות] כתבתי בשם רש"י דבמנחת סלת לא היה בה חלות כו' י"ל קודם קמיצה אבל לאחר מכאן אע"פ שאין עוד לגבוה בה כלום מ"מ לא חילק הכתוב באפייתן שכן מצינו בפירוש בכתוב בפ' צו לענין חימוץ שאסרה התורה בשירים כמו קודם הקמיצה וא"ת ומנליה להר"ב דלמא לא למדנו מלחמי תודה אלא הנך הנאפות קודם קמיצתן וכן פרש"י בחומש פ' ויקרא בפסוק וכי תקריב וגו' דשנינו במנחות כל המנחות [הנאפות] קודם קמיצתן ונ"ל דבפ' (אלו מנחות) [כל המנחות באות ד' נ"ט] איתא רב פפא אמר כל היכא דתנן עשר תנן. וכתב שם רש"י ב' פירושים ולפירש הראשון היינו שכולם יהיו י' חלות ויש שם עוד לשון אחר בפרש"י ולאותו לשון כתוב בפי' החומש הנאפות קודם קמיצתן ובזה מתישב תמיהת הרא"ם שעל רש"י ז"ל]:

והנזירות. כדבעינן למימר באידך פירקין במ"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יח) (על המשנה) כל כו'. בגמרא ילפינן לה מלחמי תודה דנפישין מילי דדמיין אהדדי:

(יט) (על הברטנורא) אע"ג דלעיל משנה ג' כתבתי בשם רש"י דמנחת סולת לא היה בה חלות כו', י"ל קודם קמיצה, אבל לאחר מיכן אע"פ שאין עוד לגבוה בה כלום מ"מ לא חילק הכתוב באפייתן, שכן מצינו בפירוש בכתוב בפרשת צו, לענין חימוץ שאסרה התורה בשיריים כמו קודם הקמיצה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה: תוס' פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ז) ודפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף ס"ב) וביד פ"ז דהלכות איסורי מזבח סי' ה':

בעיטה: פי' רש"י ז"ל בלשון אחר בעיטה ברגל: ה"ג ר' יוסי אומר בבצק כלומר שיפה ובעיטה בבצק ולא בחטין עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט הרמב"ם ז"ל פירש שיפה הוא גזור מן ישופך ראש ענינו שיכו החטה בידים בכח עד שמעביר מעליה העפר ובעיטה שדורסין אותה ברגל. ר' יוסי אומר שהעיסה לבדה היא צריכה בעיטה ר"ל שמקטפים אותה ביד דרך בעיטה והשיפה תהיה בחטה ובעיסה ג"כ כסדר הזה ע"כ:

כל המנחות באות עשר עשר: דגמרי מלחמי תודה שהן עשר מכל מין כדאמרינן בפירקין דלקמן ומסתברא להו למילף מלחמי תודה טפי מלמילף מלחם הפנים משום דמנחות דמי ללחמי תודה בדמיונים רבים יותר ממאי דדמי ללחם הפנים דזהו שאמרו בגמרא הנך נפישן ור"מ יליף מלחם הפנים דהקדש מהקדש עדיף ליה למילף לאפוקי לאמי תודה דקדשים קלים:

חוץ מחלות תודה: שהן באות עשר כדבעי' למימר טעמא לקמן באידך פירקין עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ונזירות נמי רבינהו קרא דכתיב על זבח תודת שלמיו שלמיו יתירה לרבות שלמי נזיר לכל דין לחמי תודה ולעשרת קבין ירושלמיות ולחצי לוג שמן ושיהו באות עשר עשר. ובגמ' בפירקין דלקמן גבי הנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה ת"ר על זבח תודת שלמיו שלמיו יתירה דלא הוה צריך למיכתב שהרי כבר נאמר זאת תורת זבח השלמים אם על תודה אלא אתא לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ולרביעית שמן לפי שבתודה היה בה חצי לוג ואותו חצי לוג חוצה חציו לרבוכה וחציו לחלות ורקיקין אלמא בשתי ידות שבמצה של תידה דהיינו חלות ורקיקין לא הוה בהו אלא רביעית ובנזירות דהוו בה חלות ורקיקין ולא רבוכה הוה בה נמי רביעית שמן דהיינו כשתי ידות שבמצה של תודה וביד רפי"ג דהלכות מעשה הקרבנות: