תפארת ישראל על מנחות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על מנחות · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

[הסדר שבפרקי מסכת זו במשניות משונה מאותן שבגמרא. שהפרקים שהן במשניות ו' ז' ח' ט' י'. בגמרא שלנו מסודרים באופן אחר י' ו' ז' ח' ט'. ולפ"ז פרק זה הוא שם פרק ז' ]:

מנחת סולת:   נקמצת לאחר שבללה בשמן בעודה עיסה:

והרקיקין:    אלו הד' מינין. אופן ואח"כ פותתן לפתיתים כזיתים. וקומץ הפתיתין:

מנחת נשים:    בהתנדב עכו"ם או אשה א' מה' מיני מנחות הנ"ל:

מנחת חוטא:    שמביא דל שנטמא בטומאת מקדש או קדשיו:

ומנחת קנאות:    מנחת סוטה. ואלו הב' נקמצות בעודן קמח:

והשיריים קרבים לעצמן:    אבל לת"ק כל מנחת כליל אינה נקמצת [כלעיל פ"ה מ"ה]:

משנה ב[עריכה]

מנחת כהנים:    בין בחיוב או נדבה. וה"ה מנחת כהן שמביא ביום שנתחנך לעבודה:

ומנחת כהן משיח:    חביתי כה"ג:

ומנחת נסכים:    שקריבה עם בהמת הקרבן:

למזבח:    ר"ל מקריב כולן במזבח. ואין שום אחד מהן נקמצת:

ואין בהם לכהנים:    משא"כ עולה. שייך עכ"פ עורה לכהנים. ומשא"כ עולת העוף. שייך עכ"פ מוראה ונוצה לכהנים. ומשא"כ נסכים. כולן לשיתין אזלו ולא לאש שבמזבח:

בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים:    להכי נקט בזה. דקמ"ל דדוקא בזה יפה כח המזבח. אבל בנדב יין למזבח אינו מזלפו לאשים. רק מנסכו כשאר נסכים. ויורד לשיתין. שהוא חלול שתחת המזבח:

ואין בהם למזבח:    משא"כ חטאת עוף. דמה למזבח. ולוג שמן של מצורע. הרי מזה ממנו נגד ההיכל ונותן מתנותיו [כפ"ה סי' כ"ט]. אבל ב' הלחם אין מגופן כלום למזבח. רק אימורי הכבשים הבאין. עמן נקרבין במזבח. וכ"כ לחם הפנים. אין מגופן כלום למזבח. רק ב' בזיכי לבונה הבאין עמן נקרבים:

ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח:    נקט בזה. דקמ"ל דבהנך. אפילו ב' הלחם כשבאין בפני עצמן. כגון שלא היו כבשים. אפ"ה זכו בהן הכהנים. אף שאין שם כבשים להתירן:

משנה ג[עריכה]

כל המנחות הנעשות בכלי:    כגון מחבת ומרחשת. ולאפוקי מנחת מאפה. שאין טעונים יציקה. ואי"ל דנקט הנעשות בכלי לאפוקי ב' הלחם ולחם הפנים. ומנחת חוטא וקנאות. ליתא. דהרי אלו אין טעונות שמן כלל:

יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן:    בתחילה נותן שמן מעט בהכלי. ואח"כ נותן הסולת עליו. ואח"כ יוצק שמן על הסולת ובוללן יחד. ואח"כ נותנה בכלי שרת. ואח"כ חוזר ויוצק עליה שמן הנשאר מהלוג [כלעיל פ"ג סי' ו']. ולפיכך. תנא ממטה למעלה קחשיב. דיציקה. היינו דלבסוף. ובלילה דנקט. היינו שנותן שמן על הסולת כדי לבלול. ומתן שמן דנקט. היינו המתן שמן שבכלי תחלה. והא דנקטיה תנא לבסוף. ה"ט משום דקרא דנפק משם מתן שמן בכלי. דהיינו מדכתיב סולת בשמן תעשה. הוא נכתב מאוחר בתורה אחר יציקה ובלילה:

והחלות:    שבמנחת מאפה. מחבת. ומרחשת:

בוללן:    ר"ל בלילה שלהן עושה כשכבר נאפו החלות ונפתתו. בולל הפתיתין:

וחכמים אומרים סלת:    שבלילה שלהן נעשה בעודן סולת:

החלות:    שבמנחת מאפה [כלעיל פ"א סי' ב']:

כיצד מושחן כמין כי:    בכף רפוייה. כי יוונית ?X [ועיין מ"ש זבחים פ"י סי' ל"ז]:

משנה ד[עריכה]

כל המנחות הנעשות בכלי:    נ"ל דהכא לא אאפייה בכלי קאי. דהרי גם חלות ורקיקין שאין נאפות בכלי טעונות פתיתה [כרמב"ם פי"ג מקרבנות]. רק ר"ל כל מנחה שנתנה בכלי שרת. ולאפוקי ב' לחם ולחה"פ שאינן נתנין לקמיצה בכלי שרת ואין טעונין פתיתה [ולא נקט כל מנחה שנקמצת טעון פתיתה. ה"ט משום דבמלת פתיתה גם קיפול במשמע. כמו שנראה מתשובות ר"ש במשנה. והרי מנחת כהנים שאינה נקמצת [ואפ"ה צריכה קיפול]:

מנחת ישראל כופל אחד לשנים:    כופל כל עוגה לב':

ושנים לארבעה ומבדיל:    שכל פעם שכופל העוגה. משברה במקום שכופלה:

מנחת כהן המשיח לא היה מכפלה:    לד' רק לב':

רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה:    ר"ל לא היה מקפלה [רש"י]:

וכולן כזיתים:    כל הצריכים פתיתה אחר שכפל לד' חוזר וכופל לח' ולט"ז וכו' עד שיהיו הפתיתים כזיתים:

משנה ה[עריכה]

כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה:    שמשפשף החיטין קודם טחינה בין ידו לכלי. כדי שיהיה נוח להסיר הקליפות מהגרעינים אח"כ ע"י הבעיטה:

וחמש מאות בעיטה:    שבועט באגרופו לתוך החיטין. כיצד הוא עושה. שף אחד ובועט ב'. שף ב' ובועט ג'. ועושה כסדר הזה ק' פעמים. ויהיה ש' שיפה ות"ק בעיטה:

והשיפה והבעיטה בחטים:    כדי להסיר קליפתן יפה קודם טחינה:

רבי יוסי אומר אף בבצק:    ר"ל בשתיהן. וי"ג בבצק. ר"ל רק בבצק כדי שיתגבל יפה:

כל המנחות באות עשר עשר:    דמכל עשרון עושה י' חלות:

חוץ מלחם הפנים:    שנעשות י"ב חלות מכ"ד עשרונים:

וחביתי כהן גדול:    שנעשות בכל יום י"ב חלות מעשרון אחד:

חוץ מחלות תודה:    שנעשות מ' לחמין מכ' עשרונים. דהיינו י' עשרונים לג' מיני מצה. שכל מין י' חלות. וי' העשרונים האחרים לי' לחמי חמץ:

והנזירות:    שמביא י' חלות מצה. וי' רקיקי מצה. כל אחת משליש עשרון:

משנה ו[עריכה]

העומר:    שמקריבין בט"ז בניסן:

היה בא עשרון משלש סאין:    שהיה קוצר ג' סאין שעורין וטוחנן. והלכה למשה מסיני שאחר טחינה ירקדן בי"ג נפות. כל אחד דקה מחבירתה. שבהן מנפן וחוזר ומנפן עד שיצא עשרון סולת נקי [רש"י]. ולהכי צריך ג' סאין. מפני שהתבואה חדשה ורכה. וג"כ היא של שעורים שהסובין שלהן מרובין ואינו יכול להוציא עשרון רק מג' סאין:

שתי הלחם שני עשרונים משלש סאין:    דאע"ג דהן ג"כ באות מתבואה חדשה. אפ"ה כיון דמחיטין אתיין. אין סובין שלהן מרובין. ויכול להוציא ב' עשרונים מג' סאין:

לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונים מעשרים וארבע סאין:    דמדאתו מחיטין ומתבואה ישנה. נפק עשרון מובחר מכל סאה:

משנה ז[עריכה]

העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה:    כל א' דקה מחבירתה:

רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה:    מכמה סאין יביא העומר וב' הלחם ולחם הפנים. גם אין שיעור בכמה נפות ירקדן [ומצינו כמה פלוגתות גם בהלממ"ס]:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]